פלורי. דוגמנית, מתופפת, כותבת וזמרת מוצלחת, אך לדאבוני - לא מצליחה. שני מילים נורא דומות, אך עם שוני נורא נרחב. המוזיקה שלה נורא מוצלחת למדי. פלורי נשענת על ז'אנר הסינתפופ לצד צלילי פופ עדכניים ולא עדכניים. מה שאני באמת אוהב בה, זה שכל EP (יש כבר ארבעה) הם אומנם נורא קצרים (בין ארבעה לחמישה שירים) - אך מכילים עולם מלא ועשיר מוזיקלית.
מעבר לצלילים המדהימים ש-"Sirens" מציע, הפעם, היא מרגישה לי הרבה יותר אבל הרבה יותר נוכחותית. תגית מורגשת כאילו היא באמת התחברה הפעם לכל החומרים באלבום. זה לא שקודם לכן היא לא הצליחה להתחבר, הרי יש לה מספר שירים בשלושת האלבומים הקודמים שלה שהיא הפציצה בהם והם נחשבים לטובים ביותר שלה - הפעם היא מרגישה לי נורא מגובשת מבחינת אלבום.
האלבום מכיל חמש רצועות כפי שכבר ציינתי, ששלושה מהן הן רצועות "רגילות", רצועה נוספת היא רמיקס לאחת הרצועות ה-"רגילות" והרצועה הנותרת היא רמיקס די ארוך לשיר "Little White Lies" - שבאמת והיא עשתה פה עבודה מדהימה, אבל אני מניח שלחזור לזה אני לא אחזור. פחות אטרקטיבי עבורי. היא הלכה עם זה עד הסוף. לגמרי. אבל עדיין זה מרגיש לי נמרח מדי על-אף שיש כמה נקודות (מפוזרות, יש לציין) לאורך השיר שבאמת מביאות ויז'ן נורא מעניין על השיר עצמו. בסה"כ כפי שכבר צויין: עבודה מעולה, בלי יותר מדי טענות.
ואם כבר אנחנו מדברים על רמיקסים, בואו נדבר על הרמיקס השני והאחרון (מספיק לא?) מתוך האלבום הקצר והקולע הזה. הפעם, הרמיקס מרגיש לי הרבה פחות נמרח, והוא מביא טעם נורא מרענן וחדש לשיר הקיים "Seashells". אז הרמיקס הזה לא רע בכלל ואף עושה את העבודה בצורה יותר טובה מהקודם.
אבל אם כבר נגענו בשיר, אז בואו נגע בו עוד! לטעמי: זו גולת האלבום כאן. לא סתם פלורי בחרה לפתוח את האלבום הקצר הזה עם השיר הזה. הוא באמת מכניס את השומע, או לפחות אותי, למין טראנס חיובי וטוב כזה, מאין מנטרה של "יהיה טוב, המשך לשמוע" - ואני אוהב את זה. בכלל, הסגנון הזה יושב עליה בול, אין מה לדבר.
השני רצועות שבאות אח"כ מעולות גם הן, לא מורידות מהרף אף לרגע, ואף דואגות לא לשמור על מונוטוניות ומביאות סאונד דומה שבא בצורה שונה. אותה גברת בשינוי הדרת. פלורי הולכת עם הסגנון עד הסוף, עם הסאונד היא ממשיכה לדהור, וביחד היא יוצרת עוד שני שירים שגם הם כבשו אותי לגמרי משמיעה לשמיעה.
נתחיל ב-"Free Falling"
שאני מאוד אוהב את הבתים שלו, כי הם מביאים אנרגיה טובה, ואז שוב, הטרנס המוכר, שבא בפזמון לצלילי הסינת' המוכרים והטובים. ללא ספק, לא הורידה ברף, ואף הגביהה אותו.
אני חושב שגם מבחינת קליפים והכל, היא נורא התעלתה על עצמה וקפצה מדרגה אחת למעלה. אני מת על הצילום, פשוט מת על זה. כבר אמרתי שאנגלים עושים את זה הרבה יותר טוב מכולם נכון?
ולאהוב עלי, "Wanna control myself"
הסאונד הקצבי מעט מתעתע, כי מצד אחד הוא מביא סאונד מאוד קופצני וכיפי, אבל יש בו משהו די חבוי שמקבל אחלה כימיה עם הקול הכנוע של פלורי בזמן השירה. ורק כשמקשיבים באמת, יכולים לזהות אמוציות נלוות. אני מת על זה. ונחשו מה? גם פה היא שחקה אותה מבחינת קליפ. נו כמובן, איך לא?
אז אחרי שלושה שירים, שלהם שלושה קליפים + שני רמיקסים, אפשר לומר שזה היה קצר וקולע. קצת אבסורד שכבר אחרי ארבעה EP היא עדיין לא הוציאה אלבום. אני מתכוון, בהתאם לנסיבות זה לא אבסורד, אבל האישה באמת כשרונית, עם פוטנציאל מעניין לטעמי שדי שווה לנסות להשקיע. ה-EP כבש אותי. ובואו נגיד שממני הוא לא יתפטר בקרוב.. תודה רבה על הקריאה!
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה