נטליה קילס - Trouble.

תחילת 2013, יוצא וידאו חדש לרשת. "Controversy" הוא היה. מה הוא היה? ובכן, מעבר למילים מבחינתי. אבל מה שבטוח זה שהתרשמתי ממנו (מהשיר ומהקליפ כאחד) ופתחתי ציפיות עצומות לאותה זמרת, ולאותו אלבום. "Problem" אז יצא, כסינגל ראשון אחרי הפרומו הקודם, והתחבב עלי מאוד (משום מה, היום אני לא יכול לשמוע את השיר הזה. היחיד באלבום אם יש לציין שאני בקושי נותן לו יחס) ונורא הכרחתי את עצמי לחבב אותו למרות שלא באמת אהבתי אותו כמו "Controversy" - אבל ניסיתי. כי היא עניינה אותי, כי היא דמות שתמיד נראתה לי משהו שעתיד לכבוש אותי, מישהי שתצליח לגעת בי בהמשך.

תכירו את נטליה קילס. זמרת ששם הבמה הראשון שלה היה "ורבלישס" (אמא שלה תמיד קראה לה כך בצעירותה, כי היא תמיד אהבה לזוז) ולאחר מכן, "Verse" (אין פרשנות מסויימת לשם ממה שאני יודע) - אך כל זה לא משנה. כל המוזיקה שהיא עסקה בה לפני ששם הבמה שלה הומר ל- "Natalia kills" לא באמת משנה. אין לי נגד החומרים הבאמת ישנים שלה כלום. אני אפילו מדי פעם שומע אותם. אבל אין ספק שזו לא נטליה קילס. אפילו לא במקצת. ולא יתכן כמה בפופ שם במה יכול להפוך בן אדם ולשנות את כל הקו והאופי המוזיקלי שלו מקצה לקצה, ב-180 מעלות. 

אז אחרי אלבום בשם "Perfectionist" שיצא ב-2010, והצליח לעשות מעט רעש בעולם הפופ עקב סינגל הבכורה "Mirrors" שללא ספק עניין כמה וכמה אוזניים בציבור (עדיין, לא ברמה גלובאלית, קנה מידה גדול, או משהו שבאמת שווה למחוא לה כף מבחינה הצלחתית, על אף הקידום המאסיבי והסקרון שלו בעולם הפופ - אך ללא ספק, זו הייתה ותהיה אבן דרך בקריירה שלה לעד) 

ניסיון לחבור ל- "Far East Movement" שהיו אז "שוס" חביב עם הלהיט "Like a G6". ניסיון לחבור אח"כ ל- "LMFAO" שהם באמת היו השוס הרציני באותה תקופה לשיר "Champagne Showrs" שהוא משום מה לא הצליח כמו האחרים לו - וכל אלו, לא הכי עשו את העבודה כפי שצופה. כי לדחוף את נטליה קילס שיכלה להסתמן בעיני המון אנשים כדבר הבא, לדברים שבאמת עבדו חזק באותה תקופה, לא מיצו את הפוטנציאל. לא הביאו לרציונל, והשאירו אותה בצומת דרכים של מכאן לאן. 

ואז, Trouble. וזה בדיוק מחזיר אותי לפסקה הראשונה כאן, ללא שום צל של ספק, אלבום אהוב עלי. לא חסכתי לומר שהוא גם בין האהובים עלי בכל הזמנים, וגם לא אחסוך. האלבום הזה יותר ממתנה עבורי. האלבום הזה יותר מסתם כיף לאוזן. הוא הרבה יותר כיף מזה. אבל מה לעשות שדברים גדולים מקבלים לאט? מה לעשות שלוקח זמן לעכל את מה שבאמת טוב עבורנו גם בחיים האמיתיים? אחרי שני השירים שנחשפתי אליהם, האלבום כולו נחשף אלי. ופייר? באותה תקופה היא באה לי פשוט רע. לא ניסיתי להתמקד בה, אבל כן שמעתי כמה שירים מהאלבום, ופשוט לא אהבתי. שירים כמו "Marlboro lights" או "Devils Don't Fly" שנחשבים לשירים האהובים עלי שלה מהאלבום מבחינת כתיבה, הרימו לי גבה לרעה, וגרמו לי לומר "למה הזמרת המגניבה שציפיתי לה אחרי שי כמו Controversy עושה חומרים משעממים כאלו? NEXT" - וזו הייתה הטעות שלי. זו בעצם הטעות של כולנו. אנחנו מצפים למשהו, ולא מקבלים אותו, או מקבלים משהו שונה, מתאכזבים ושוברים את הכלים - מבלי להבין שאולי יום אחד הדברים האלו יהפכו להיות חלק מחיינו. אז למה האנטגוניזם ההתחלתי? ובכן.. כמה דברים במעורבב, אבל בעיקר העניין שציפיתי לקבל אלבום שלם של "Controversy".

רק בשלב מאוחר יותר, הבנתי שנטליה היא מעבר ל-"Controversy". נטליה היא מעבר לשירים מגניבים, מעבר לשירי מחתרת, מעבר לסגנון שלו ייחלתי, היא גם טיפוס רגיש, שמת לחשוף כבר את הלב שלו עם העולם, אבל מה לעשות, שלא תמיד כל אחד מקבל את מה שהוא רוצה. אז לה לא אכפת, והיא לא מורידה מהרף של הרגש שעליו היא תרצה לדבר בשירים שלה. אז היא כותבת שירים כמו "Watching you" שע"פ המילים ניתן להבין כי מדובר על מערכת יחסים, שבה יש בגידה מהצד הגברי, והאישה אחוזה דיבוק, מפחדת לאבד אותו, יודעת שאולי לא שווה לפרק את כל החבילה בשביל טעות חד פעמית, אבל הכל השתנה. היא תמשיך לצפות בו. תמישך לעקוב אחריו. תמשיך להיות לו הצל שאולי יפחיד אותו בפעם הבאה שהוא עתיד לחשוב מהלמטה במקום מהמוח. "Watching you" הוא השיר האהוב עלי באלבום, ובכלל, של נטליה, כי מעבר לרגש האישי שיש לי אליו, יש לי אליו גם הערצה מוזיקלית, כי הוא כתוב מצויין, מוגש מצויין, נשמע מצויין, ויוצר תחושות של הזדהויות כלליות. 

אבל לפני שהתאהבתי בשיר הזה, או ב- "Outta Time" שהוא ההפך הגמור מהטעם המוזיקלי הסטנדרטי שלי (וזה מה שאני אוהב באמנים, שהם מצליחים לקנות אותי בחומרים שלהם למרות שאני לא מתחבר לסגנון. סטייל לילי אלן בערך) - הייתי יותר הטיפוס של "Controversy" אצל נטליה ו- "Rabbit hole" אצל נטליה. פייר? אני מאוד אוהב את "Rabbit hole" אבל בגלל הכמיהה הלא מוסברת שלי לקבל "Controversy 2.0" תמיד אז הגדלתי את "Rabit hole" הקצנתי והפכתי אותו משיר מצויין למשהו נסגד. ולא, הוא רחוק מלהיות כזה. הוא באמת כיפי, אני מת על הליריקה המשעשעת, אבל הוא באמת רחוק מלהגיע לרמה של השירים הבאמת חזקים של נטליה קילס. 

נטליה היא רק זמרת שאני מאוד אוהב בתחילת 2014. יש לה את "Watching you" שאני מאוד אוהב, "Devils dont fly" שגדל עלי, "Rabbit hole" ו- "Controversy" שאהבתי ממקודם, "Problem" קצת ירד, אבל זו היא בעצם החמישייה שלי. השיר עצמו: "Trouble" יוצא כסינגל, ואני מחליט לשמוע את האלבום כמו שצריך. אז אני שומע, ומגלה עוד שני שירים שהפכו לבין האהובים עלי באלבום. "Daddy's Girl" ו- "Boys don't Cry" שללא ספק כיום ואז הצטיירו ומצטיירים כשירים פנומנלים ואדירים מבית נטליה קילס. אז שלושת השירים האלו מצטרפים לרבעייה שלי למעלה, ויוצרים לי עשירייה של שירים שאני אוהב ומעריך. 10 מתוך 15 שאני אוהב ומעריך כבר משמיעה אחת רצינית לאלבום? ואו. זה עתיד לגדול עלי כ"כ ויכול עוד להפוך לאלבום האהוב עלי. ואז: הקליפ ל-"Trouble", כנראה הסינגל האחרון, יוצא. ואני? בעננים. כי ציפיתי וחיכיתי לו כ"כ. ואז, החלטתי להתעסק בעוד קליפים שלה. והקליפ של " Saturday Night" קנה אותי, וכך גם השיר. שהפך לאחר מכן למשהו שאני מאוד התחברתי אליו, גם למילים, וכיום באמת שאני מכור אליו תקופה די לא מבוקרת, ואני מאמין שזה גם ימשיך. 

איפה שאר שירים? ובכן, "Television" עם האינטרו המדהים לאלבום, שמתפרץ אל תוך השיר המקסים הזה, התגלה עלי מאוחר יותר - כמו "Stop me" ו- "Outta time". שלושת אלו נזכרו לבוא לי בהצתה מאוד מאוד מאוחרת. אני מאוד אבל מאוד מתחבר היום ל-Outta time והוא אפילו בעשירייה שלי אצל נטליה קילס. הכתיבה שלו יוצאת דופן בעיני, ההגשה שלו בין הטובות באלבום ואני חושב שהשיר הזה הוא בדיוק שונה מהסגנון שלי ואני כ"כ אוהב את זה שאני אוהב אותו כי הוא חייב להיות כ"כ טוב אם הוא גרם לי להתאהב בו כשהסגנון שלי קצת שונה מזה. "Stop me" גם הוא התגלה עלי בהמשך והפך לשיר שאני מאוד אוהב באלבום. מת על הפזמון שלו. 

גם את "Television" אני אוהב, אבל הוא, לשם שינוי, פחות מהשאר, ולא בגלל שהוא פחות טוב - בגלל שפשוט פחות יוצא לי לשמוע אותו משום מה. אין לי טענה אחת אליו, הוא שיר מקסים, ואולי בעתיד הוא יותר יכבוש אותי, אבל אין ספק שאני אוהב אותו.

את "Problem" לדוגמה, שזה השיר היחיד באלבום שאני לא מת עליו, אני כבר לא שומע. הוא מעצבן אותי קצת. הוא מזכיר לי תקופות יפות (בדיוק התקופה שרק גיליתי אותה) אבל מעבר לזה הוא לא מעלה לי יותר מדי כיף או רצון לחזור אליו שוב. הקליפ שלו מעולה, חוץ מכמה סצנות שמעט מוגזמות לטעמי - אבל זה בסדר, כזו היא. בתאלכס. הבתים קצת יותר מעצבנים אותי, הפזמון יותר סביר, בסה"כ השיר לא רע בכלל, פשוט, כבר, לא, אני. 

מה שאני באמת אוהב באלבום הזה, כמו שכבר לא חסכתי לומר: זו הכתיבה. כן, כן, הכתיבה. משפטים כמו "שטנים לא עפים, אז אל תצפה ממני לא ליפול" - או אחרים, גרמו לי לתחושות מדהימות של הזדהויות מטאפוריות או סתם הזדהויות וזה מדהים. היא ללא ספק הכותבת האהובה עלי בתעשייה, והפתיע אותי לטובה שמדונה לוקחת אותה עכשיו לאלבומה כי כנראה שהיא מזהה בה את האיכיות שגם אני מזהה בה. אני אוהב את הקול הרדיו-אי שלה. אני לא יודע להסביר, אבל בהמון מהשירים היא נשמעת כאילו היא מדברת מתוך רדיו, כאילו היא שרה מתוך איזה רמקול של בית קפה ישן בשנות ה-70. המון מהפעמים אתה שומע שהיא לוקחת השפעה מאלקטרו, מרוק, מפופ, מהסבנטיז, ופשוט יוצרת שירים שעושים מיקס להכל. וזו הסיבה שאני אוהב את נטליה קילס, כי כמו שכבר אמרתי, היא לוקחת דברים, סגנונות, ניגודיים - ויוצרת מיקס שיוצר הרמוניה מטורפת וכימיה אלוהית בינה לבין השיר, בין השיר לבין השיר עצמו, והכל מהסביב מקבל משמעות פתאום. "Trouble" כבר מעל חצי שנה ממשיך לכהן כאלבום השלישי האהוב עלי בכל הזמנים, ואני לא חושב שהוא יזוז משם בקרוב. העותק הפיזי שיש לי בבית עתיד לקבל כעקרון מקדש פרטי בחדר שלי לצד עוד דברים שלה, אני רק צריך לבנות את זה, לתכנן את זה, ולתת לה ולאלבום הזה את הכבוד הראוי לו. כי פייר? אולי בעינכם אני קצת מגזים, אולי האלבום הזה באמת טוב אבל לא כמו שאני עושה ממנו - תבינו שכל זה סוביקטיבי. תבינו שלא הייתי מדבר ככה אם לא הייתי עובר את הדברים שעברתי עם האלבום הזה. חברים טובים ואנשים שמכירים אותי ואת החיים האישים שלי אולי יוכלו להעיד שיש לי קשר מאוד חזק עם השירים שלה, ובכלל, עם שירים באלבום. כמו "Watching you" שכבר ציינתי, כמו "Outta time" - וכו.



תודה רבה על הקריאה!