 |
| עטיפת האלבום |
עם "Focus" אריאנה חזרה אלינו בסוף 2015 וניסתה לכבוש מחדש את הקהל כמו שכבשה אותו ב-Problem שבצורה קצת תמוהה שני השירים היו מאוד דומים - אך לשווא. Focus אולי השיג כמות נכבדת של צפיות ביוטיוב אבל השיר עצמו לא הצליח להמריא והרדיו לא היה התומך המרכזי בשיר - וכולנו יודעים שרדיו לא תומך בשיר הסיכויים שלו להצליח יורדים למתחת לקלושים. אריאנה כחמישה חודשים אחכ במרץ 2016 חוזרת עם שיר חדש בשם Dangerous woman שמבטל את פוקוס מהיותו הסינגל הראשון ובעצם תופס את מקומו שם. בחמישה חודשים הללו אריאנה כנראה חישבה מסלול מחדש כפי שהוויז אוהב לומר. אריאנה הבינה שהתדמית הילדותית והגימיקית שהיו ברוב הלהיטים הקודמים שלה (פרובלם, ברייק פרי, פוקוס) כנראה לא תעזור לה להמריא. האלבום הקודם לא הצליח למכור יותר מדי עותקים על אף שהוליד מתוכו להיט ענק שמכר מעל כ-4 מיליון עותקים בארה"ב ומעל 7 מיליון עותקים בעולם ועוד כמה להיטים שנכנסו כולם לטופ 10 בבילבורד האמריקאי! הגיע הזמן לשנות תדמית, לפטר את סקוטר (ברוך השם) ולפנות לכיוון קצת שונה וחדש. דנג'רס וומן.
דנג'רס וומן סינגל הבכורה הוא שיר R&B שמושפע מסאונד מיושן ואולי זו הסיבה שהוא לא הצליח להיות אחד מלהיטי הענק של אריאנה, אבל לפעמים עדיף סינגל שמשפר את התדמית ומרשים את הקהל מאשר הופך ללהיט זמני שמוכר המון עותקים אבל ישכח אחרי חודש חודשיים - וכך היה דנג'רס וומן השיר. השיר הציג מישהי קצת יותר בוגרת ומגובשת וכמובן שהתדמית הזו המשיכה להתחזק ולהתחזק עם הוצאת השירים שבאו אחכ. "Be Alright" שגם הוא מושפע מסאונד מיושן עם הפקה די עדכנית. השיר כבש אותי באופן אישי וגרם לי לאהוב את דנג'רס וומן (לפני שיצא בקושי אהבתי את דנג'רס וומן) ואני חושב שזו הייתה המטרה של אריאנה - לתת רצף של שירים שבמקום שכל אחד יצליח באופן פרטני ואינדיבידיאולי - הם יצליחו להיות חלקים מפאזל גדול שאותו אריאנה מנסה להרכיב. אותו פאזל שאמור להרשים את הקהל, לגבש אותה כאמנית ולא רק כזמרת, פאזל שעתיד לגרום לאנשים להיות מורשמים ממנה כמכלול. וכך היה. אחרי שני השירים הללו אריאנה הוציאה שיר שלישי בשם "Let me love you" בשיתוף פעולה עם הראפר ליל ווין, שגם יצא לאותו שיר קליפ לפני כמה ימים על אף שלא נשלח לרדיו או הפך לסינגל מהאלבום - שזה אגב, מאוד חכם. השיר אורבני, וממשיך לרמוז על גיבוש לאלבום העתידי כמו שני השירים שיצאו לפניו. השיר קיבל מחמאות מהקהל ובסה"כ עשה את העבודה שלו.
אריאנה יודעת שהיא לא יכולה לקלוע רק לסוג אחד של קהל הארה. רצועות אורבניות זה יפה, אבל היא חייבת להמשיך לשמור על המעריצים הקיימים שלה שהיו איתה עד היום בפופ, וכמובן, שלעשות שינוי חד מוזיקלי ולתת מוזיקה ששונה ממה שעשית קודם לכן ב-180 מעלות זה לא תמיד הכי חכם, שווה לאזן זאת, ואריאנה איזנה זאת עם "Into you" - השיר הקליט ביותר באלבום שגם עתיד לכהן בהמשך כסינגל השני מהאלבום כנראה. השיר האהוב עלי מהאלבום אני חושב נכון לעכשיו.. השיר הוא שיר פופ שמתחיל שקט ומתפתח ובונה את עצמו אל עבר הפזמון שמתפוצץ לסאונד אלקטרוני מאסיבי לצד מילים מגה קליטות של אריאנה. באמת ובתמים השיר הזה כבש אותי. אני מת על פופ. ואני מת על פופ מתחכם - אבל לפעמים אני גם אוהב את הפופ הלא מתחכם, אלא זה שמספיק שהוא נעשה בצורה מדוייקת. השיר הזה מדוייק להפליא, הוא קולע במדוייק למטרה שאליה נועד וזה להיות השיר פופ הקליט המרענן והטוב מהאלבום. השיר הזה באמת מרענן - על אף שאין בו שום דבר מיוחד או שונה מהסאונד שמתנגן עכשיו ברדיו, משהו בו מרגיש מאוד פראשי ואני חושב שעם הקידום והמיתוג הנכון השיר הזה ירקיע שחקים.
 |
| ויז'אולס לדנגרס וומן |
אריאנה מחליטה להכריז: כל יום עד צאת האלבום (נאמר שבוע לפני צאת האלבום) היא תשחרר שיר חדש. לפני ההכרזה קיבלנו את "Everyday" בשיתוף פעולה עם הראפר פיוצ'ר שאיתו ביחד היא יוצרת שיר אורבני רק פחות כבד מ- Let me love you עם ליל ווין אלא משהו יותר קליל וקצבי. "Greedy" שללא שום צל של ספק הוא אחד מחמשת השירים החזקים מהאלבום. שיר קצבי עם השפעה מסאונד מיושן (ותשימו לב איך אריאנה משחקת פה בין שירים שמשופעים מסאונד מיושן, שירים קצת יותר אורבנים ובאיה שהוא מקום ממשיכה לשלב בתוך הכל את הפופ הכיפי שלה) ואת "Side to side" בשיתוף פעולה עם הראפרית ניקי מינא'ז - שאם לומר את האמת, ציפיתי לקצת יותר מהשתיים. לשים את השיר הזה מול "Get on your knees" (השיתוף פעולה השני שלהן, נמצא באלבום האחרון של ניקי) זה לראות שמיים וארץ. השיר לא רע, שלא תבינו אותי לא נכון, הוא פשוט כיפי וזהו. לא מיוחד בעליל או מפוצץ ומרשים - הוא נמצא שם באלבום ומוסיף בצבע שלו לצבע שאריאנה מנסה ליצור ובזה הוא טוב, אבל הוא לא מאיר את עצמו כמו יתר השירים החזקים באלבום או אלו שמתיימרים להיות וחבל. אנחנו מתקרבים לצאת האלבום ואריאנה משחררת את "Sometimes" שבשמיעה ראשונה לא התחברתי - לא חזרתי אליו עד צאת האלבום (היום) אבל כשחזרתי אליו פתאום הוא היה נשמע לי ממש אבל ממש טוב. זה מה שאני אוהב במוזיקה.. היא יכולה לתפוס אותך ברגע הכי לא מתאים ותגבש עליה דעה פחות חיובית, ואחכ, היא תתפוס אותך בשנייה המתאימה ותצליח לכבוש אותך מחדש. השיר הזה כבש אותי במלוא מובן המילה. הנינוחות שאריאנה משרה שם אל C PART (החלק שבא לאחר הפזמון השני בד"כ, ולא חוזר על עצמו יותר במהלך השיר) יוצא דופן שבו אריאנה שרה כמו מאין מלאך רובוטי. כן, זה ללא ספק בין חמשת השירים האהובים עלי באלבום.
"Moonlight" דלף, לא כבש אותי. לא התחברתי. השיר פותח את האלבום ונותן אווירה שיכולה להתאים וזה בסדר, אבל כשיר הוא לא עושה לי כלום ושום דבר. זוכרים את הפאזל שדיברנו עליו בהתחלה? אז זה מהחלקים האלו שצריך בשביל להשלים את הפאזל אבל הם לא נמצאים במרכז או במסגרת של אותו פאזל אלא איפה שהוא עוזרים להשלים אותו בסה"כ בצדדים. "Leave me lonely" שקיבל ביצוע בלייב לפני כמה זמן, נחשף בגרסאת הסטודיו וללא ספק עשה את העבודה. אחלה שיר. אני צריך להתמקד בו קצת יותר.. עברתי על המילים, מרגיש לי כאילו הוא מתיימר נורא לרגש אבל הוא פחות עושה את זה עבורי לפחות. המילים לא הכי קולעות אבל כמו שאמרתי בסה"כ הוא אחלה. "I Dont care" שגם הוא נמצא באלבום ולא עושה לי כלום דלף לפני צאת האלבום. אותו לדוגמה לא אהבתי. אני לא חושב שהוא שיר לא טוב, פשוט הוא לא הסגנון שלי בשיט.
 |
| זה לא אמיתי, אבל עטיפה מגניבה! |
צאת האלבום חברים! עם כמה שהתלהבתי מהארה הזה וכמה שאהבתי את השירים שיצאו עד כה, חשבתי לעצמי "מעניין אם אני יצליח עוד לאהוב שירים מהאלבום.. נשארו בסה"כ עוד איזה ארבעה שירים שלא שמעתי קודם לכן, אני לא יודע אם באמת הם יתעלו על מה ששמעתי לפני" - ובכן, גם אותי אריאנה הפתיעה. אם חשבתי שלא אמצא שיר שאני יאהב כמו Into you פתאום אני מגלה שיר בשם Touch it שכבש אותי ממש. הוא גם דלף או יצא אני מניח יום או יומיים לפני האלבום, אבל דגש נתתי לו רק בשמיעת האלבום כשהאלבום יצא. שיר ענק. ברצינות שהיא כבשה אותי ברמות בו. מרענן, מדוייק ומעלהאת האלבום כמה רמות למעלה. טוב נו.. שיר אחד? פוקס? לא. ממש לא פוקס. מסתבר שהיה עוד שיר מתוך הארבעה (מה הסיכויים חברים) שכבש אותי לא פחות מאינטו יו אפילו, והוא "Knew better \ Forever boy" - שני שירים שמתחברים לשיר אחד והחיבור בינהם נעשה בצורה כלכך קולעת. זה נשמע כמוש שיר אחד עם שני פרצופים, וזה כל היופי בכוונה ליצור שירים כאלה. הרבה מנסים אבל יוצא להם שני שירים יפים שאין בינהם קשר וזהו. אולי קשר ליריקלי. פה הקשר הוא גם מוזיקלי, וכמו שאמרתי, זה נשמע כמו שיר אחד עם שני פרצופים שונים, כל פרצוף הוא שיר! Knew better היה מהמם אבל Forever boy יותר כבש אותי! אם נתייחס לזה כשיר אחד, אז ואו אחד גדול.
נשאר לנו שני שירים שטרם דברנו עליהם. "Thinking bout you" שאני גם צריך קצת יותר להתמקד בו והוא מעולה בגדול ו- Bad Decisions שהשם שלו תפס אותי לפני האלבום אבל בשמיעה שלו הוא לא כבש אותי מי יודע מה. הוא לא שיר רע, הוא אחלה, פופ טוב, אבל לצד השירים החזקים באלבום הוא יכול בקלות להיות "סתם פילר".
 |
| אריאנה למגזין Billboard 2016 יוני |
ואיך ככה דברתי על כל רצועה ורצועה.. אני עושה הרבה סיקורים וביקורות. לרוב אני אוהב לדבר על החוויה הכללית ולהזכיר כמה שירים שכבשו\הורידו לי מהחוויה. יש אלבומים שאני פשוט לא מסוגל.. מעבר לזה שפשוט היה לי מה לומר על כל שיר ושיר פה, אני חושב שזה מה שאריאנה רצתה. שנתייחס לאלבום הזה כמו אל פאזל אחד גדול, ובשביל להתייחס לפאזל כפאזל, צריך לתת דגש ותשומת לב לכל חלק וחלק בו. כל שיר פה גם מאלו שלא התחברתי, כן התחברתי, כבשו אותי או לא כבשו אותי הוא הכרחי לאלבום. אני אוהב את האלבום ממש. אריאנה הפתיעה אותי ואם האלבום הקודם היה אוסף של שירים טובים ועוד כמה פילרים שבגדול אין שום קשר בין שיר לשיר, שום עומק או שום חזון ומהות מוזיקלית - האלבום הזה הוא בדיוק ההפך. יש פה מהות מוזיקלית, אופי מוזיקלי אחיד מגובש והרבה יותר בוגר ואפילו השירים הטובים כאן יותר טובים מהשירים הטובים באלבום הקודם. אריאנה עשתה עבודה מצויינת ומגיעות לה כל התשבוחות. הלוואי שהאלבום הזה יגיע לכמה שיותר אנשים ויעשה להם טוב בלב בדיוק כמו שעשה לי בחודשיים האחרונים.
 |
| ♥ |
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה