קמילה קאבלו

קאמילה קאבלו יצאה מלהקת פיפט' הרמוני והותירה אותן ארבעה. הן עדיין לא בחרו לשנות את שמן, ואף מוציאות אלבום בסוף החודש שנושא את שם הלהקה (חמשת ההרמוניות, כשהן ארבעה). קצת גימיקי לא? בכל אופן, הייתי מאוד סקפטי לגבי היציאה שלה. זה הרגיש לי סתם שגעון גדולות. קמילה הוכיחה לי שאמנים שיוצאים מלהקות הם לא בהכרח רוצים להתפרסם בגדול כאילו זה העיקר, אלא לפעמים פשוט רוצים להביע את עצמם עם כמה שזה נשמע יומרני. השירים שהלהקה הוציאה היו טראשים וקליטים. כיפים עם סאונדס לא מתחכם, מאוד עדכני ובלי יותר מדי תחכום. היה לשירים שלהן דפוס קבוע שאני באופן אישי פחות התחברתי אליו.

קמילה הוציאה מאז עזביתה או בסמוך אליה מספר שירים. היה לה את הדואט עם סופי שהיה מעולה, היה לה את השיר עם מאשין גאן קלי (שדי הצליח באמריקה האמת), יש לה שיתוף פעולה כרגע שנמצא ברדיו עם מייז'ור לייזר וטרוויס סקוט - כלומר, הבחורה עובדת. במקביל ליציאת השיתופי פעולה, קבלו לא מפספסת את המומנטום ומשחררת שירים משל עצמה שכנראה יכנסו לאלבום הבכורה שלה שיצא בתאריך שטרם כולנו יודעים.
את השני השירים שהוציאה, שזו גם בכורתה של קמילה, היא הוציאה ב-19 למאי. כמעט שלושה חודשים. לצערי, לא הכי הלך לה. יחסית לא היה כשלון, הקהל כן הראה חיבה ל-Crying in the club שהפך לסינגל, כי בכל זאת הוא כן מכר מעל 200 אלף עותקים בבריטניה, והגיע למעמד זהב באוסטרליה וקנדה - I Got questions שהיה השיר השני, ובקליפ שימש מאין אינטרו ל-Crying in the club. ההצלחה הפושרת של Crying in the club עניינה אותי, כי בסמוך אליה, שמעתי רק דברים טובים. כרגע כשאני מתעמק בשני השירים האלו אני לגמרי מתרשם.
היא מציגה תהליך, בו היא אחרי פרידה קשה. בהתחלה יש לה הרבה שאלות. 'למה לא אכפת לך' או 'מי אתה חושב שאתה' שהן שאלות לגיטימיות שעולות לנו כשאנחנו חווים משבר או פגיעה מכל אדם. האגו מדבר, הפגיעה מדברת וקמילה לא מפחדת לבטא אותה כאן בצורה הכי שקופה וכנה שיש. לא מתחכמת אלא מאוד בגובה עיניים. אחרי שהיא מסיימת לשאול את השאלות לאותו אדם שכל כך פגע בה, היא מתחילה בתהליך השיקום שעובר במעבר חד ל-Crying in the club הקצבי שבו היא מדברת על זה שאפשר לתת למוזיקה לעזור לרומם אותך כשאתה בשעת צרה\משבר. הדמעות יהפכו לאקסטזה אם רק תאמין! וגם אם המצב כרגע נראה לא טוב, זה רק כרגע.
השיר מרגיש כמו משהו מבית היוצר של סיה, ואני חייב לשבח את סיה על השפתעה על בנות הפופ בשנים האחרונות. היא ניכרת למדיי. השיר אם תשאלו אותי מגה מעולה. כנל I Got question שהרשים אותי.
לא מפתיע אותי שלא הלך לה עם הבכורה שלה. זה היה קצת יותר כבד בשביל בכורה, ולמרות שיש לה קהל מעריצים די גדול לפתוח איתו בגלל ההיסטוריה המוזיקלית שלה זה עדיין כנראה לא היה מספיק בשביל לגרום לשיר להתפוצץ ולהפוך ללהיט. אבל אני מעריך אותה שהיא בחרה לפתוח עם משהו עם אמירה ומשהו קצת יותר כנה ממה שהיא סביר להניח הציגה לפני בלהקת הבנות או בשיתופי הפעולה.

לפני פחות משבוע היא הוציאה עוד שני שירי-קיץ. באנגרים שכל אחד מהם משתף פעולה אמן היפ הופ אחר. Omg הייתה הרצוה האהובה עלי מבינהן. השיר משתף את קוואבו, אמן היפ הופ פופולארי ביותר כרגע בארצות הברית והכימיה בינהם עובדת יופי. השירים האלו קצת פחות עמוקים או מתיימרים להיות כמו הבכורה שלה, אבל אין ספק שהם עושים את העבודה. הם מציגים את הצד הכיפי שהיא תוכל להציג לנו באלבום או בהמשך בלי קשר. השיר השני הוא Havana שהוא קצת יותר צ'יל מהשני, בשיתוף אמן ההיפ הופ יאנג טאג. שני השירים האלו יצאו ביחד והבאו אפקט נכון. רק שאני תוהה לעצמי האם ללייבל שלה יהיה תוכניות איתם או שהם סתם יהיו לבאז של שבועיים ויעלמו אחכ. לדעתי צריך לשלוח אחד מהם לרדיו ולהתחיל לקדם אותו, שיהיה לה קצת משטח יותר נקי לקראת האלבום אם היא באמת רוצה לשחרר אותו עד סוף השנה. גם אם לא ילך לה כל כך גם עם אלו, או עם משהו שיבוא אחכ - זה בסדר. אני מקווה שלא יעצרו אותה בגלל זה.. היא אמן חדש ויהיה לה את התמיכה שלה ממעריצי פיפט הרמוני ומכאלו שהיא תגבש במהלך הדרך. היא תבנה לעצמה דרך ואני לא מצפה ממנה להפציץ בהתחלה בכל הטבלאות והמצעדים, ונורא מעניין אותי לראות לאן היא תלך ולאיזה כיוון היא תפנה. בינתיים? אני אוהב מה שאני שומע.