ביקורת על האלבום החדש של טיילור Reputation

אני חייב לציין שמעריץ של טיילור אני לא, אפילו לא אוהד שלה או מישהו שאוהב בדכ את המוזיקה שלה - יש לה כמה שירים טובים כמו לכל אמן גדול אבל אף פעם לא מצאתי חיבור אליה או אל המוזיקה שלה ועם זאת לא יכול להכחיש את זה שדי התרגשתי לקראת השחרור של האלבום Reputation שלה.
תמיד כשסצנת פופ גדולה משחררת אלבום זה תמיד כיף לא משנה אם זה אמן שאתה מאוהב בו או לא. השחרור של רפיוטיישן עשה המון גלים במדיה בשלושה חודשים האחרונים. הרבה ציפו לו, הרבה ניחשו כבר את הסאונד שלו למרות שהיה די קשה לזהות כי שני הסינגלים הראשונים מאוד שידרו וויב פופי-אורבני שונה והשני פרומואים שבאו אחכ מאוד שידרו את הסגנון הדי ישן של טיילור סוויפט. אז... טיילור הישנה מתה או חיה? זה לא נדע כנראה. ב- Look what you made me do היא מציינת שהיא מתה, שאגב, זה ללא ספק שיר מעולה פשוט שנמאס די מהר כי הוא די אנמי ואין בו יותר מדי. הוא עשה את העבודה לגמרי, פשוט לא נשאר שם לאורך טווח. אני חושב שלא רק לי נמאס ממנו די מהר אלא גם לציבור. וב-Ready for it היא מראה בוידאו-קליפ שטיילור הישנה חיה. ככה גם האלבום הזה נשמע.. אסופה של שירים שלא בהכרח קשורים אחד לשני בטקסטים או במוזיקה והמכנה המשותף המרכזי היחיד שמחבר בינהם הוא טיילור סוויפט. שירים עם הסגנון הישן של טיילור אל מול השירים עם הסגנון החדש שטיילור מנסה לאמץ לעצמה. טיילור הישנה מול טיילור החדשה. מאין קרב איגרוף כזה של להוכיח מי יותר יהיה דומיננטי באלבום.


אז כמו שאמרתי, האלבום הזה מתחלק לשני תחומים. טיילור הישנה עם שירים מאוד פופים אבל מאוד אתנים. שירים שמזכירים את הסגנון הישן שלה. וכשאני אומר ישן, אני מדבר על האלבום Red וכל מה שקודם לו. כמו למשל This is why we can't have nice things. את השיר אני לא אוהב ואני חושב שהוא מאוד בינוני בכיוון שלו, אבל בדבר אחד הוא הצטיין וזה לתת 'טיזינג' לטיילור הישנה. והחלק השני, זה טיילור החדשה כביכול שמאמצת לעצמה סאונד חדש של פופ-אורבני אלקטרוני עם סיינת' יותר 'כבד' מהסיינת' שהשתמשה בו עד כה (כבר ב-1989 היא התחילה להשתמש בסיינת). שני הסינגלים לגמרי מתחברים לסאונד הזה כפי שכבר רשמתי למעלה, בניגוד לשני הפרומואים שבאו אחכ שמתחברים לסאונד של טיילור הישנה. So it Goes לדוגמה, הוא אחד מהשירים שהכי מייצגים את המעבר של טיילור מהמוזיקה הישנה שלה לסאונד העכשווי שהיא מנסה להתעסק בו. אם תשמעו את השירים שציינתי, תבינו את ההבדל בינהם. אגב, So it goes הוא כן מהשירים שיותר אהבתי באלבום. הפזמון שלו מעולה יחסית, הבתים שלו ממש טובים בעיני ובכללי הוויב של השיר סבבה לחלוטין.

טיילור הישנה VS טיילור החדשה 

אז מה כן הבעיה באלבום? ובכן, אני אוהב אלבומים ורסטילים שמכילים בפנים כמה סגנונות אבל אני אוהב שזה קורה בבאלנס מסויים ושהאיזון עצמו מדוייק אם כבר האמן מחליט ליצור אלבום עם כמה סגנונות בתוכו. האלבום הזה מרגיש כמו אסופת שירים של סאונד א' ואסופת שירים של סאונד ב' שכמו שכבר אמרתי המכנה המשותף היחיד שמחבר בינהם הוא האמן ששר אותו. בעיה נוספת באלבום היא הפזמונים. בינוניים לגמרי. טיילור דווקא ידועה בפזמונים נהדרים כשהיא רוצה, אם נחזור רגע לאלבום הקודם הפזמון של Style או Blank Space לגמרי שיחקו אותה. באלבום הזה לא ראיתי פזמון אחד חזק וזו אמירה מאוד גדולה בעיני. כן, גם לא ל-Ready for it שהוא הסינגל השני וכביכול הוא אחד השירים הקליטים באלבום והפזמון שלו הכי מתפוצץ אחרי הבתים שלו - אני חושב שהפזמון בסדר אבל באופן אישי הוא לא מצטיין ב-להיות יוצא דופן או ממש טוב. אולי דעתי תשתנה, אבל נכון לעכשיו לא מצאתי פזמון אחד ששיחק אותה. גם בשירים שכביכול אהבתי כמ שדיברתי אלו שדיברתי עליהם למעלה או Delicated שהוא גם מהשירים הטובים באלבום בעיני אבל הוא מסתכם בסופו של יום ב-'שיר מעולה' וזהו. וחבל. אבל על מה הכי חבל? יש עוד שני שירים באלבום שהכי קנו אותי. האחד מהם שככ חבל לי עליו הוא Dancin with out hands tied שהבתים שלו מדהימים ובאמת נותנים כיוון שהוא מאוד מטורף בעיני, ולבסוף מסתכמים בפזמון ששואף להיות לא אחר מאשר משהו בינוני להחריד והרס לי את כל החוויה מהשיר. פזמון זה משהו חשוב. האלבום הזה נופל בליצור פזמונים טובים. האלבום הזה נופל בלהיות מספיק דומיננטי. אבל היי, למי אכפת? זה טיילור סוויפט. כולם יקנו את האלבום במילא. את השורה הזו אני כותב אחרי שסיימתי את כל הכתיבה של הביקורת, הייתי חייב לחזור בשביל לומר פעם נוספת שאני מקווה שאני אתרגל לפזמון. אולי אני מגזים והפזמון לא כזה גרוע כמו שאני אומר אבל אני פשוט מרגיש ככה כי הבתים באמת אבל באמת מדהימים ממש. זה בדיוק הסגנון שאני אוהב, וחבל לי שזה לא המשיך לאותו קו לאורך כל השיר. אז כן, הייתי חייב לחזור ולומר שוב כמה הבתים אדירים.

אז נכון, ציינתי לטובה עד כה שלושה-ארבעה שירים שהם כביכול מהסאונד החדש ואפילו לא ציינתי לטובה שיר שהוא מהסאונד של טיילור הישנה - אני מצטער שזה המצב אבל למען האמת היה שיר אחד שכן קנה אותי מהסאונד שטיילור הייתה מתעסקת איתו בעבר וזה אחד מהפרומואים ששחררה. ולא, זה לא Gourges שלדעתי הוא השיר הכי חלש באלבום ואני גם מאוד סולד ממנו כי הוא באמת מקור הבינוניות באלבום - אני מדבר על Call it what you want. מפתיע שדווקא שיר מהסאונד שהכי פחות התחברתי אליו באלבום, וכמו שכבר אמרתי, הוא היחיד מהסאונד הנל - הצליח לגרום לי לאהוב אותו ככה. זה אולי השיר היחיד באלבום לעת עתה שאני באמת אוהב מההתחלה עד הסוף. פה למרות שהפזמון די חלש אני חושב שזה הקסם בשיר כי כל השיר עצמו מרגיש מאוד נונשלנט כזה והבתים והפזמון מרגישים לי סופר מאוחדים.

Reputation 

אז מה ההייליטס מהאלבום? ובכן, חוץ מהשירים שציינתי עד כה שהיו מעולים בסה"כ יש עוד שני שירים שגם הם היו מעולים. לא יוצאים מהמסגרת או מביאים משהו מיוחד אבל אין ספק שרוב הקהל יכול להתחבר אליהם יותר והם מצטרפים להיות בשורה הראשונה של השירים מהאלבום. King of my heart שהוא די חמוד, אין לי יותר מדי טענות אליו. הוא די טיילור של 1989 שזה כבר טוב והוא גם די פוטנציאלי כסינגל. אפילו אם הוא היה יוצא כפרומו לפני האלבום אני חושב שהוא היה באחוז מיצוי הרבה יותר גדול. בעיני הוא גם השיר שמשלב בצורה הכי טובה את טיילור הישנה ואת טיילור החדשה בשיר. יש בו את הקצב והאווירה של טיילור הישנה, אבל הקול שלה מעוטר בסיינת' ובאפקטים של הסגנון החדש. והשיר השני הוא End game שהוא השיר היחיד באלבום שמארח עוד אמן, ופה מדובר בשני אמנים. טיילור מארחת בשיר את פיוצ'ר ואת אד שירן ואת האמת שבסה"כ כל השיר מתחבר למשהו שגם אליו אין לי יותר מדי טענות והוא גם נשמע די טוב. שוב, לא מצטיין במשהו אבל כן מספק את הסחורה. שני השירים האלו מצטרפים ל- So it goes ו- Dancin with out hands tied כשירים הטובים באלבום. Delicated ו- Look what you made me do גם שם באזור. לא הכי אהבתי את I Did something bad אבל דווקא את הדרופ שאחרי הפזמון שלו מאוד אהבתי, גם הוא מרגיש לי די פוטנציאלי למרות שכשיר לא התחברתי אליו.

אז כן, זה לא האלבום הכי חזק בעולם. ונכון שאהבתי קצת יותר משליש בלבד מתוך האלבום אבל לא הופתעתי לרעה או התאכזבתי. לא ציפיתי להתאהב באלבום, אני כן חושב שאם הצלחתי לאהוב בכל ארה של טיילור מספר שירים פחות או יותר זה כן רף הציפיות שלי ממנה. מבלי לזלזל כמובן טיילור פשוט עד כה לא הייתה אמנית שהצלחתי לאהוב פרויקט אחד שלם שלה או להתחבר אליו. העניין שבאלבום הקודם גם לקחתי לעצמי איזה חמישה-שישה שירים אבל שם החיבור שלי אליהם היה יותר גדול כפליים. הרגיש הרבה יותר חזק כי השירים שם הרגישו יותר חזקים ודומיננטים. אני מעריך את טיילור על שממשיה להתנסות בסאונד שונה ולהתפתח כאמן - זה יאמר לזכותה. גם אם היא לא 100 אחוז בתוך זה, היא לפחות צועדת בדרך לשם ווה כבר יפה. אני אוהב אמנים שלא נשארים במסגרת וממשיכים לגלות ולתחקר סגנונות מוזיקה שונים - אבל האלבום הזה מסתכם בסופו של יום לאלבום טוב ששוב לא הצטיין בשום דבר והולך להצליח בגדול בעיקר בגלל השם שלה. לגבי החיי מדף שלו.. אנחנו עוד נראה - כפרויקט מגיע לטיילור כל הכבוד כי נוצרה פה יצירה שגם אם לא התחברתי אליה טיילור כן עשתה פה עבודה טובה. המעריצים שלה יכולים להנות גם מטיילור החדשה ולנסות לאמץ לעצמם את הכיוון החדש שהיא מתנסה בו וגם את הסגנון היותר ישן שלה.

האלבום הגיע למקום ראשון באייטונס אמריקה אחרי 6 דקות מאז שיצא
הופך להיות האלבום הראשון בהיסטוריה להגיע הכי מהר למקום הראשון באייטונס.