יום שישי, 18 באפריל 2014

ביקורת על השיר החדש של לנה דל ריי "West coast"

לנה בעבר הייתה אחת מהפייבוריטיות שלי. אני חייב להודות שאחרי ה-Paradise edition לא ידעתי איך לאכול אותה והיא פשוט נשארה זמרת שאני מאוד אוהב אבל ירדה מהאמניות שאהבתי במקומות הראשונים. מוזר נכון? הרי זה לא שבאמת ההרחבה שונה מ- Born to die. ובכן, בפרטים הקטנים-הלא קטנים (אם אתם מבינים אותי) הם באמת שונים. המון מעריצים שלה יעידו כך ואף יסכימו איתי שאכן יש שוני.
משהו ב-Born to die היה פחות אפל, ועדיין שומר על איזה שהוא אפלוליות שעוד אפשר להתחבר אליה.
ב- פרדיז, הרגשתי שהניקור שילש את עצמו. אני אוהב כל שיר ושיר שם (כיום) אבל בעבר היה קשה לי לבלוע שירים כמו "Yayo" או כמו "Burning desire". הרגיש לי שהיא התחילה לקבע את עצמה מבחינת סגנון, כי בהרחבה הכל היה נשמע לי מאוד מונוטוני, ומנגד, ב- "Born to die" הכל היה נשמע לי מגוון ושונה.
למדתי לאכול את "The paradise" רק לאחרונה, ובמקביל, בדיוק Tropico יצא וההתעניינות שלי בלנה חזרה.
הכרזה על אלבום חדש, פרומו שמפיל אנשים מהכסאות אחד אחרי השני (וזו רק הייתה תמונה), מראה חדש (שהיה סוג של המשך למראה הקודם ב-ERA הקודם, של הפרדיז), ובקיצור: תקופה חדשה. והפעם, באתי מחוסן. לא ציפיתי לכלום, כמו שציפיתי בפרדיז, כי פחדתי להתאכזב שוב. ואז לנה מכריזה על סינגל חדש. ואז אני פשוט מוצא את עצמי יושב כל יום ומחכה שהוא יצא. והנה, השם יצא, והנה, העטיפה יצאה, והנה הוא התנגן ברדיו, כפרימיירה, והנה, אני מקבל דום לב.
אני לא יכול לתאר מה הרגשתי בפעם הראשונה ששמעתי את השיר. אבל אני בהחלט יכול לתאר מה הרגשתי כששמעתי את השיר בפעם השנייה: פשוט הבנתי שזה הדבר הכי טוב שהיא עשתה.
וכן, נורא קשה לומר את זה. הרי איך משהו יכול להתעלות על הקלאסיקה "Video games" או על המונולוג העוצמתי  ב-"National anthem"? ובכן, אנחנו לא משחקים פה משחקים של מה יותר טוב.. מה כן התעלה ומה לא, אבל ללא ספק, לנה הציבה רף חדש, והוא גבוה מתמיד, שרק מותיר בי אין ספור של ציפיות לאלבום החדש שלה, למרות שרציתי נורא שלא יהיו לי ציפיות, כדי לא להתאכזב מחדש, ועכשיו אני מרגיש, כאילו היא באמת הייתה נורא מגובשת בשיר הנל מכל הבחינות (ליריקה, הגשה, הפקה, ווקליות, הכל) ולפתע יותר קל לי לפתח ציפיות בכל הקשור אליה. אני כבר לא מפחד מזה, להפך, אני כן מאמין בה, עכשיו, הרבה יותר, אחרי הסינגל החדש.
זה בין השירים הכי טובים ששמעתי עד כה בשנה הזו, ואולי הטוב ביותר לצד "Brain" של BANKS. בסוף השיר שיש את החלילים האלו או מה שזה לא יהיה שזה נשמע כמו צפירה.. ואו.
מה שכן, אני בטוח במשהו אחד: "אולטרה-ויולנס" או יפיל אותי מהכיסא, או יגרום לי להפיל עליו כיסא. כזו לנה - או שהיא מפילה אותך, או שאתה תרצה להפיל עליה איזו ואזה או ויטרינה.
לשמיעת השיר:

(לא להתבלבל, זה לא הקליפ, זה חלק מהקליפ (ממש קטן) שחוזר על עצמו לאורך כל השיר. פרטים נוספים וחדשים על לנה והאלבום החדש + סינגל הבכורה הנ"ל בפוסט הבא. שווה לחכות)

אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה