מזל טוב למדונה! עשרת השירים האהובים עלי שלה

לאחת הנשים הכי גדולות במוזיקה, אם לא הגדולה מכולן, ולבין הנשים הגדולות בעולם, עם השפעה מכאן עד מקום לא נודע, עם הערצה ואהדה שתשאר איתה לנצח, עם אין סוף כריזמה, יצירתיות, סגנון, ואופי - קבלו את מדונה, זמרת הפופ שממשיכה להילחם עוד מעט כבר 35 שנה. מדונה חוגגת היום 56! ואני לא אשכח כשרק התחלתי להעריץ אותה, קצת לפני יום הולדת 54 שלה, כבר עברו מעל שנתיים, מעל שנתיים שאני קרוב למוזיקה שלה, להופעות שלה, אליה. אליה כאמן. אליה כאישיות. אליה כמוזיאית. הכל. ואני שמח על זה שהיא פאקינג כאן כדי להילחם, והיא לא הולכת לוותר בקרוב. למרות הסיכויים שנגדה, שזה הגיל, שזה המשפחה, שזה דברים אחרים שיכולים להקשות עליה - את האהבה שלה לבמה היא לא מקריבה עבור שום דבר, והגדולה שלה לדעת לשלב אלפי דברים במכה אחת בין אם זה במוזיקה או בחיים האמיתיים ללא ספק מעוררים השראה בצורה אין סופית. לכן היא כה נצחית עבורי, לכן היא כה נצחית עבור כולנו! מזל טוב מדונה, מלכת הפופ, האמא של כל העסק הזה, מזל טוב! עשרת השירים האהובים עלי שלה:





1. Frozen

פרוזן הוא ללא ספק השיר האהוב עלי שלה מאז ומתמיד. אני לא אשכח שסתם הייתי נכנס לסרטונים ביוטיוב ובצד רואה המלצות, ותמיד ראיתי אותו, שם, בוהה בי, מבקש שאני אלחץ עליו - זה היה בין השירים הראשונים שלא הכרתי של מדונה שקנו אותי (אני מדבר על אלו שלא הכרתי כלהיטים, כמו Sorry, שהכרתי אותו, אז זה לא בדיוק נחשב) - ומשמיעה ראשונה, הדבר הזה היה נשמע כה קסום עבורי. כ"כ אמיתי. כ"כ מדונה. אח"כ, הלכתי ובדקתי מעט עליו - גיליתי שאיני היחיד שהתלהב ממנו ברמה שבלתי ניתנת לתיאור. והאהבה הזו רק גדלה. כל הפרסים, ההישגים, שלו ושל האלבום המדהים הזה "Ray Of Light" שהוא גם האלבום השני האהוב עלי אי פעם, הם ללא ספק היו דברים שרק חיזקו את זיקתי כלפי השיר, והפכו אותו לשיר האהוב עלי של מדונה, וכן, גם לאחד השירים האהובים עלי בכ הזמנים. מצמרר אותי בכל שמיעה מחדש. אין לתאר.


2. Get Together

כן, בחירה קצת מוזרה הא? השיר על פניו הוא לא בלאדת מד-טמפו מרגשת, או איזה להיט שכבש את העולם ברמה נרחבת - הוא פשוט שיר שבא אחרי "Sorry" כסינגל שלישי מהאלבום "Confessions on the dancefloor" (שזה אגב, האלבום האהוב עלי בכל הזמנים) - אבל, רק מי שמתמקד במילים, בקול שלה, בהגשה, בהפקה עצמה, מגלה כ"כ הרבה רבדים ותחכום. כ"כ הרבה דברים שהם לא משתחצנים לצאת בחוץ ולקרוץ לעולם, אלא פשוט שם, ורק אם אתה באמת מתעניין, נובר, בוחש ומנסה לגלות - אתה מגלה. עולם ומלאו!
השיר הזה המון בשבילי. אני חולה על הפזמון וחושב שהוא פזמון פופ אלוהי, השיר הזה מצליח לרגש אותי ולשמח אותי בו זמנית. יש משהו כנוע בהגשה שלה, משהו כנה, כאילו היא באמת פונה אלינו מהלב - וכל זה מקבל משמעות אחרת לצד צלילי הדאנס שמשתלבים בצורה מדהימה עם השיר עצמו וכל העסק יוצר כימיה שאפילו שום מגמת כימיה באיזה בית ספר על תיכוני לא יכול לייצר. מוזיקה חזקה יותר מהכל? ללא ספק.


3. Bad Girl

אז לפני כ-חודש צפיתי לראשונה בסרט של מדונה "Swept away" והשיר הזה למרות שנכתב עשור קודם לכן ב-93' ממש אבל ממש מתקשר לי אל הסרט. מאז ומתמיד הוא היה בין השירים האהובים עלי שלה, ואחרי הסרט הוא קיבל ממש ערך מוסף - כי זה סרט שממש ריגש אותי וגרם לי לבכות, גרם לי לחשוב, גרם לי להבין המון, והשיר, השיר רק הביא לי המון "וייבים" של הזדהות והערצה. המילים ללא ספק התקשרו לי מדהים, ובכלל, המילים האלו מלווים אותי כבר מעל שנה, ועדיין מצליחים לגעת בי כל פעם מחדש. הברידג' (החלק שבא לפני הפזמון) הוא אולי בין האהובים עלי של מדונה. החלק הזה מרגש אותי כ"כ, איך שהיא עולה בקול שלה, ונשמעת כמו ילדה טובה שסה"כ רוצה שהכל יהיה בסדר. מדהים!


4. Skin

השיר הזה בכל פעם שאני שומע אותו רק מעביר בי צמרמורת שאני לא יכול להסביר במילים. והנה, עכשיו אני בדיוק שומע אותו, והוא ללא ספק, ללא שום צל של ספק, מרגש אותי כאילו שמעתי אותו בפעם הראשונה, לפני כשנתיים, אז, כשרק גיליתי את האלבום המדהים הזה. הסיפור שעומד מאחורי השיר הזה גם הוא ממש אבל ממש נותן לי איזה שהוא ויז'ן מוסף לשיר עצמו, והרבה יותר קל להתחבר אליו ככה, כשאתה מדמיין לעצמך את "הסרט" בראש.
אני אוהב את ההגשה שלה, ואת זה שהיא לא עולה בטונים יותר מדי, שומרת על משהו מאוד מונוטוני בקול, משהו מאוד אחיד. משהו מאוד מלא במסר. ואז בסוף היא מאבדת את זה, מתחילה לסלסל, לעלות את הטון, ושוברת את כל האחדות של השיר הזה עם משהו עוצמתי, אך שומר על עצמו, הניגודיות הזו יוצרת אצלי המון. האינסטרומנטל? אולי בין היפים של מדונה. ללא ספק כל ההפקות באלבום הזה מדהימות בפני עצמן.


5. Devil wouldn't recognize you

לי ולאמא שלי יש כמה שירים שאנחנו ממש אוהבים של מדונה ביחד, השירים המשותפים האלו של אמא ובן? אז זה אחד מהם. כל פעם שאני משמיע לה אותו אני רואה איך היא ממש מתמלאת באור, וזו אותה הרגשה שהייתה לי כששמעתי את השיר הקסום הזה לפני שנתיים בערך. זה אולי אחד השירים הכי יפים, הכי לא מוערכים, והכי מדהימים שהיא עשתה או תעשה אי פעם. הפסנתר בהתחלה, שמתפרץ למנגינה דרמטית, ויוצר משהו מאוד מסתורי - שמלווה את השיר עד סופו, לצד הקול הכנוע של מדונה, אבל כנוע בטוח בעצמו. מאין קול פגוע, אך יודע לשמור על עצמו בטוח לפגיעה הבאה. משהו מאוד חשוף, אך יציב. שוב, הניגודיות הזו, שבאה לידי ביטוי אפילו בקול ובהגשה שלה, רק גורמות לי לאהוב אותה, ואת השיר הזה הרבה יותר מפעם לפעם. אגב, הכתיבה קולחת ובין הטובות של מדונה. אני לא חושב שיש לה כתיבה שאהבתי יותר מזו, אולי כמה בנוסף לזו, אבל אין אחת שמתעלה על זו. יצירת מופת? כן.


6. Issac

ההופעה בקונפשנס טור בכל פעם שאני רק צופה בה מעלה לי את האהדה כלפי השיר הזה יותר ויותר. שירי אמא אמרנו? הגיע הזמן גם לשירי אבא לא? אז כן, השיר הזה ממש מחבר בין לבין אבא שלי. אני חושב שהפייטנות עצמה של הרב יצחק סנאוי עושה לו טוב.. השילוב הזה של מה שהיא עשתה בשיר הזה הוא רק מציב רף כ"כ גבוה למוזיקת הפופ עצמו. היא סמפלה תפילה, סמפלה מנגינה אישית, מנגינת עם, ויצרה מזה משהו מאוד קוסמי. מאוד יפה. לאורך כל השיר, אתה מרגיש כאילו אתה מהופנט, ואז, מגיע הפזמון, ואתה יכול לשקוע בעולם מלא חלומות ולא להפסיק. אתה יכול לשים את הראש, לעצום את העיניים, ולהירגע. הנעימות שלה, לצד הגבר שנכנס אליהם בעודו משלים את התפילה, שוב, הניגודיות הזו, שמיותר לציין, כמה שהיא מקבלת משמעות וכוח בכל שיר ושיר. אנרגטי, סוחף, מהפנט וקסום. ללא ספק ארבעת המילים שמתארות בצורה הכי מושלמת את השיר המקסים הזה.


7. Holiday

קצת אייטיז מה קרה? מעבר לכל השירים המרגשים שדיברתי עליהם עד עכשיו, יש שירים פשוט כיפים, שגרמו לכולנו (וכשאני אומר כולנו.. אני רוצה קצת להזדהות עם הילדים שגדלו אי שם בשנות ה-80'.. מהקרה אסור לי?!) להתאהב בה אז ולא להבין מאיפה היצור הכיפי והטוב הזה מגיח אלינו משום מקום? כזו הייתה מדונה. באה משום מקום והנחיתה פשוט קסם אישי שכבש את כולם, וכן, מעבר לשירים המרגשים שלה, גם לשירים הכיפים שלה, שללא ספק כבשו את כולם אז וכבשו אותי גם אחרי 30 שנה - וזה חברים, שיר על זמני. שיר נצחי. להיט בין לאומי. להיט עולמי. להיט ששום דבר לא יוכל לכופף אותו או להוריד ממנו את הערך הזמני שיש לו. שיר שכול ההורים שלנו, החברים שלנו, המשפחה שלנו, או כל אדם אחר שגדל באותה תקופה - גדל עליו. כיף לאוזניים. אני לא אשכח איך מגיל קטן הייתי שומע את השיר הזה ברדיו, ורק אחרי כמה שנים כשהתחלתי להעריץ את מדונה, גיליתי ממש קצת אחרי שהשיר הזה שלה, הוצפתי ברגש ובאושר, שאחד השירים שתמיד שמעתי ברדיו ולא ידעתי של מי, הגיח אלי, שוב, רק שהפעם, גיליתי שהוא של הזמרת המועדפת עלי. ללא ספק הרגשה מדהימה!


8. Papa Dont Preach

אז אם כבר אנחנו מדברים על האייטיז, בואו נמשיך לא? אז לאחד השירים הגדולים של האייטיז, ושל מדונה בכלל, שכל הופעה והופעה אני אוהב אותו יותר ויותר: השיר הזה שללא ספק כבש אותי בשמיעה ראשונית, והיה בין השירים הראשונים עם "Frozen" ועוד כמה לכבוש אותי רק דרך היוטיוב ופישפוש שטחי בחומרים הגדולים של מדונה.
קליפ מדהים. והיא ללא ספק יצרה פה איזה שהוא להיט אייטיז מרדני באותה תקופה, שאני מאמין, שלא היה הרבה, כי זה לא העשור שאנחנו חיים בו היום, זה עשור יותר קשה, שהמנטליות בו מותאמת בדיוק למה שהסרטון של השיר מציג. וזו, השתקפות שאני מאמין שגרמה להרבה בני נוער ולהרבה אנשים באותה תקופה להזדהות ולהתחיל לפעול. להילחם על הדברים שלהם גם אם זה לא יצטייר בעיני ההורים כמשהו טוב או נחוץ, אבל העיקר שלנו זה נראה, ולכן אנחנו חייבים ללמוד להילחם על דברים שאנחנו רוצים שיקרו. כי אנחנו מנהלים את החיים שלנו, ולא אף אחד אחר!


9. Bedtime story

אחד השירים היותר מיוחדים של מדונה, עם הקליפ הכי יפה של מדונה, ובכלל, הקליפ הכי אהוב עלי בכל הזמנים, ובכלל, בין הקליפים הכי יקרים בכל הזמנים (מקום שני אחרי "Scream" של גנט ג'קסון ואח שלה מייקל ג'קסון) וללא ספק, משהו פורץ דרך, שאפילו השפיע נורא על אמנים בזמנינו, גם אחרי כ-עשרים שנה. (אזליה בנקס ב- Yung Rapunexl לקחה השראה מהסוף של הקליפ, עם העיניים במקום הפה, והפה במקום העיניים, תריצו בקליפ ותראו) - השיר הזה באמת שפעם רק הרשים אותי, אבל ההצתה המאוחרת כמובן באה אח"כ, והתאהבתי בו רק אחרי שנה שנחשפתי אליו באמת. חקרתי את המילים, חקרתי את הקליפ, חקרתי את ההופעה המדהימה ב-BRIT AWARDS והבנתי שכנראה זה אחד השירים האהובים עלי בניינטיז של מדונה, ובכלל, אצל מדונה. השיר הזה שומר על מונוטוניות מאוד כיפית, על מקצב מאוד אחיד, ואיך שהוא זה לא יוצר שעמום או משהו מאוס - בדיוק ההפך, זה יוצר בדיוק ההפך. מהפנט כבר אמרנו? אז השיר הזה מבין המהפנטים אם לא הכי מהפנט שלה. אני תמיד מרגיש שבוי כשאני שומע את השיר הזה, הכתיבה בו קולחת. "מילים הן חסרות תועלות, במיוחד משפטים, הן לא יעמדו כאן בשבילך, איך אוכל לבטא מה אני מרגישה"? ואני רק כותב את זה ומקבל צמרמורת. על-מותי.


10. Masterpiece

חשבתי לתת את המקום העשירי לאחד האלבומים האהובים עלי של מדונה (מקום שלישי, האלבום הוא "Music") ולתת במה ל- "Imprassive instent" או "Runaway lover" אבל החלטתי בסוף לסיים את זה בשיר הסמלי הזה. כי בא לי לסיים עם שיר מרגש. כי בא לי לסיים עם שיר שיש לי אליו קשר מיוחד. כי בא לי לסיים עם מאסטרפיס. אולי השיר הכי מפוספס של מדונה אי פעם, אולי השיר הכי מקסים של מדונה בשנים האחרונות, פשוט מאסטרפיס! כשמו כן הוא.
לפני כמעט שנתיים כשגיליתי אותו, הייתי בפולין, וכל המסע, הוא הציף אותי געגועים. געגועים לאהבה, געגועים למשפחה, געגועים לחברים, געגועים להכל. השיר הזה על זמני מבחינתי, ועם הכרזה כסינגל, קידום, קליפ, הוא היה יכול להצליח ולהפוך לאחת הקלאסיקות הכי גדולות שלה, ובכלל, של העשור. ואני ממש כועס עליה שכל זה לא קרה. לא בגלל שלא זכיתי לראות קליפ או בסגנון - בגלל שאנשים בהמשך השנים כנראה לא יזכו להכיר אותו, אלא אם הם יחליטו לשמוע את MDNA שזה אלבום דאנס מצויין. בכל אופן, השיר הזה הוא הכל. באמת.