ב-8.2.2014, הקמתי את "פרופסור פופ" כי חיפשתי פלטפורמה אישית שבה אוכל לכתוב מה שאני חושב ורוצה על מוזיקה. זה יכל להיות סתם פוסט שמסתכם במשפט אחד שמתאר אסון בעולם המוזיקה, כמו הקליפ החדש של Psy בזמנו, וזה יכל גם להיות ביקורת לקליפ או לאלבום עם כמה עשרות אלף תווים. כן, לא חסכתי מעולם בלכתוב על מה שאני חושב ומרגיש. אני בן אדם שאוהב לבטא את מה שהוא חושב ומרגיש עד הסוף. לא אוהב יותר מדי לשמור בבטן. וכשזה משתלב עם האהבה שלי, שזו, מוזיקה, וכתיבה על מוזיקה, אני חושב שאני בסה"כ משיג את מה שאני רוצה.
קיבלתי המון תגובות במהלך השנה. תגובות תודה על שהכרתי לאנשים אלבומים, שירים ואפילו זמרים חדשים. תגובות תודה על אנשים שנהנו לקרוא את הפוסטים והכתבות, או שסתם חידשתי להם מספר דברים או עדכנתי אותם בחדשות החמות - וכמובן, קיבלתי גם תגובות ביקורתיות, שאיתן, לא היה לי בעיה אף פעם, הייתה לי בעיה יותר עם ביקורות מהסוג של "למה אתה כותב רק על מה שאתה אוהב, מה עם לכתוב על עוד דברים אחרים שהם לא ניקי מינא'ז?" ובכן, לקחתי את מספר הכתבות שכתבתי על ניקי מינא'ז בבלוג, וכן, הוא הרב ביותר. מה לעשות, היא האמן האהוב עלי, זו שבזכותה התחלתי להתעניין במוזיקה, זו שבזכותה נכנסתי לפורומים ולאתרים שעוסקים במוזיקה, הכרתי את החברים שלי, שכיום הם בין החברים הכי טובים שלי, והו, אין לכם מושג כמה יש בזכות כל זה! זו שגרמה לי לפתח את המוח לכיוון המוזיקלי, לבקר, לכתוב ולהביע את דעתי על מה שהולך כיום. אז כן, זה לא אתר חדשות, זה בלוג אישי. בלוג שבו אני מדבר על מה שאני רוצה. זו הפלטפורמה האישית שלי, ולכן אני לא כותב רק על מה שחדש כי אינני מנהל אתר חדשות. אני מנהל מקום שבו אוכל לכתוב את מה שאני רוצה לכתוב. כמו יומן? אבל רק, יותר ציבורי! וזה בסדר.. לעולם לא הייתה לי בעיה לשתף את מה שאני חושב ומרגיש כלפי הרבה נושאים, ובמוזיקה בפרט.
פרופסור פופ קם לפני שנה. כשאני מסתכל על הביקורות שכתבתי אז, אני נהיה קצת נבוך. מחייך ואולי קצת מאדים בפנים. אני לא מתבייש בכתבות שכתבתי בעבר, אבל אני כן מרגיש את השינוי העצום בכתיבה שלי, בטעם המוזיקלי שלי, בדעות שלי ובמחשבות שלי כלפי דברים שכלולים בתוך כל הדבר הענק הזה שנקרא "מוזיקה".
בין אם זה שירים שאהבתי, והיום כבר לא. או כתבות שנכתבו בסגנון כתיבה מסויים, שהיום כבר לא נכתב באתר, וכו.
אני שמח על מה שקורה היום, ולא מצטער על מה שקרה בעבר!
תמיד יש מקום להשתפר, ואני חושב שיש לי עוד המון! תמיד יש מקום ללמוד עוד, ואני חושב שגם בזה יש לי עוד המון! ואני כאן בשביל זה. אני נושם מוזיקה וחי מוזיקה. אני אוהב לכתוב, חי את זה! כפי שאמרתי, הכרתי חברים ועולם שלם דרך האתר ודרך כל תחום המוזיקה שבו אני מתעסק ועליו אני כותב הרבה. אז כן, פרופסור פופ בערך מכיל את כל האהבות הכי גדולות שלי, במקום אחד. יכול להיות שבוע שלא אכתוב שום דבר למרות שעולם הפופ גועש, ויכול להיות יום שאכתוב 3 כתבות רק כי נחתה עלי המוזה. כזו אהבה.. לא ברורה לאף אחד, לא סטטית או קבועה.
תודה על זה שאתם חלק מזה. תודה על זה שכתבתם את המילים החמות, וכן גם את הביקורות. ואולי גם את כל הקללות פה ושם כי בכל זאת, גם להשתעשע זה חשוב! תודה על שקראתם, תודה על שניסיתם תמיד להבין. תודה על ששיתפתם את הכתבות, תודה שעזרתם לי להרגיש הכי טוב בעולם כשאני משחרר במשך שנה שלמה כתבות לאוויר. תודה על הכל!
את כל מה שכתבתי עכשיו, כתבתי בשקט משום מה. בד"כ אני אוהב לכתוב דברים עם שירים ברקע, הפעם הרגיש לי יותר נכון לכתוב הכל בלי משהו ברקע. אבל אולי לתת לכם את השיר הזה בזמן הקריאה יהיה דבר חכם! שיר מקסים, לפסקול של "50 גוונים של אפור" שאני חורש עליו ביומיים האחרונים. בנימה רומנטית זו, קצת מתאים אולי גם לאווירה! ;)
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה