הקליפ נפתח בכניסה של מכונית לתחנת דלק ישנה ונטושה. המכנית זו מטאפורה ל-"משא" הרגשי שאותו פוקסס סוחבת ממקום למקום, כמו מכונית, שנוסעת ממקום למקום. פוקסס יושבת בתוך המכנית ושרה "בימים כאלו, אני רק רוצה אותך, לא יכולה לנשום ואפילו לא לדבר!" מכאן אפשר להסיק ש"המטען הרגשי" שאותו פוקסס סוחבת איתה קשור לאהבה נכזבת\קשר שלא צלח מסיבות כאלו ואחרות, ופוקסס עדיין לא התגברה על זה.
אחרי שפוקסס קונה משהו לא ברור, מצטרפות אליה רקדניות שמלוות אותה בזמן שהיא מתחילה ללכת, רק הפעם ביותר בטחון. הרקדניות, שמצליחות לבטא את מה שהן מרגישות עם הגוף שלהן (Body talk) מצליחות להשרות בטחון ונוחות סביב פוקסס שלא מרגישה בכלל בנוח לבטא בעזרת הגוף שלה את הרגשות האמיתיים שלה ומדחיקה.
בזמן שהיא הולכת והרקדניות הולכות מאחוריה אומרת: "חייבת לזרוח, חייבת להלחם כי זה משהו שאני רוצה בו!" פוקסס בעצם מתחילה להלחם בתחושות הכאב שלה ורוצה להתגבר על הכל ולהשאיר את זה מאחורה.
בפזמון פוקסס משתחררת לראשונה ומתחילה לרקוד ו"לתת לגוף שלה לדבר" כמו שהיא שרה ובעצם משחררת מעצמה את כל החוסר בטחון והמטען הרגשי. הרקדניות בעצם עוזרות לה לבטא את זה ולהוציא את זה החוצה. הרקדניות יכולות להיות מטאפורה לאנשים שקרובים לפוקסס כמו משפחה\חברים\מכרים שעזרו לה להתגבר ולבטא את עצמה כמו שצריך.
בסיום הפזמון פוקסס קופאת. המכנית נכנסת מחדש לתוך תחנת הדלק, פעם שנייה לבינתיים רק שהפעם זה מעט שונה.
היא רצה לתוך תחנת הדלק בתקווה למצוא את אותה אישה שמכרה לה את הרקדניות שזה מטאפורה לאושר ולא מוצאת אותה. היא חוזרת להיראות מפוחדת ומבוהלת היא משכנעת את עצמה: "חייבת לזרוח, חייבת להלחם" ובו זמנית הולכת ומנסה לעשות את אותן תנועות של הרקדניות אבל לשווא. זה נראה רשלני ולא טוב מהצד. "אני יכולה לראות באורות, זה לא נכון, עכשיו אני יודעת שאני לא צריכה אותו. " היא לאט לאט צוברת את הבטחון שלה מחדש ואף מתרחקת מהם לבד ורוקדת עם עצמה. זה נראה כאילו פוקסס כבר מתחילה להסתדר בלי כל המכרים שלה ובלי "ליווי" ואולי באמת עכשיו הכל יהיה בסדר? שוב פוקסס קופאת כשהיא רואה את המכונית שלה נכנסת בפעם השלישית לאותה תחנת דלק. הפעם השלישית והאחרונה.
כאן הסצנה באוטו ארוכה יותר הפעם ולא שוט אחד זעיר בזמן שהיא אומרת משפט אחד. כאן כל ה-C PART (החלק שבא אחרי הפזמון השני בד"כ בשיר ולא חוזר על עצמו יותר) היא אומרת: "בימים כאלו.. אני אפילו לא יכולה לדבר" - לא משנה כמה נדחיק את הבעיות שלנו, הן יחזרו אלינו כמו בומרנג. לא משנה כמה ננסה להמשיך בחיים שלנו אנחנו לא נצליח לדבר אם נשאיר את הדברים מאחור ונחשוב שזה הפתרון. אם נזייף שמחה ואושר לכמה רגעים רק כדי לחשוב שזה מה שבאמת יעזור לנו להתגבר על הבעיות האמיתיות שלנו. בזמן שפוקסס שרה, לראשונה, יש דגש על המכנית שהיא נשטפת ופוקסס בפנים. זוכרים? המכנית? מטאפורה למטען רגשי שפוקסס נמצאת בתוכו. המכנית שנשטפת במים וסבון מביעה שפוקסס עדיין מנסה להאבק ו-"לנקות את עצמה" מכל תחושות העצב והכאב.
כשפוקסס מבינה בפזמון האחרון אחרי הסצנה באוטו שכל מה שעליה לעשות, זה לתת לגוף שלה לדבר. להביע את עצמו. לרקוד, לבכות, לשיר, לשמוח - אלו רק קומץ דברים שהגוף יכול לעשות ובאמת יעזרו לה לא להדחיק וכן להתגבר על הבעיות שלה. היא רוקדת הפעם ביותר בטחון מכל הפעמים הקודמות. הפעם אין שום "קפאון" וראייה של מכנית מתקרבת לתוך התחנת דלק. הסיפור הזה כבר מאחוריה. פוקסס למדה להשתלט על הבעיות שלה והפתרון והמסר לכולם הוא בעצם לתת לגוף לדבר. לא להדחיק לעולם, ולא להפסיק לבטא את עצמך בדרך שהכי תעשה לך טוב. לעולם!
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה