התקופה מבחינתי התחילה כאשר גריימס העלתה במפתיע את השיר "Go" לאתר הרשמי שלה. אף אחד לא ידע מאיפה זה בא, וזה היה השיר הראשון שבו גריימס סימנה במבט רטרו אקטיבי שהיא תפנה לכיוון שונה באלבום החדש שלה. ידענו שאת השיר הזה היא כתבה לריהאנה אבל הוא נדחה מצד המנהלים שלה. התגובות מצד הקהל היו לא חיוביות. על אף שהשיר הזה בעיני מאסטרפיס - אנשים עסוקים מדי בלהתעסק במה פופ ומה לא ובכך לקבע דעה על שיר. הדעה של אנשים כבר ממזמן לא מכילה בתוכה אם הם אהבו את השיר או לא, אלא אם אותו אמן שינה את הסגנון המוזיקלי שלו או לא. ואם זה פופ? ואו. להוציא להורג! כאילו הז'אנר הזה הוא ז'אנר נחות שכל מי שמתעסק בו הולך להיהרס כמו המיטוס של הוליווד. מה שבעיני בולשיט אחד גדול.
גריימס עברה שנה מאוד שקטה. היא לא דברה על המוזיקה שלה יותר מדי אבל לא חסכה תמונות בסטודיו או תכתובות על כמה קשה היא עובדת. בשנה וחצי בין "Go" לבין האלבום, גריימס הרשתה לעצמה לשחרר דמו לשיר בשם "RealiTi" כדי להאכיל את המעריצים שהיו רעבים למוזיקה ממנה. בניגוד ל-Go השיר הזה קיבל אהדה גדולה מצד המעריצים מה שגריימס בכלל לא ציפתה לו. ריאלטי לא היה אמור להכנס לאלבום, וכולם חשבו שגם הוא לא עתיד להכנס עד היום בו גריימס שחררה את הטראקליסט של האלבום ורשמה שהוא יכלל בגרסאה הפיזית של העולם (דיסק פיזי). השיר הזה מסמל עבורי כל כך הרבה. מעבר לזה שהשיר הפך לשיר האהוב עלי של גריימס, הוא גם עשה את עבודתו נאמנה וסיפק לגמרי את מי שחיכה בקוצר רוח למוזיקה חדשה ממנה. ריאלטי מסמל עבורי את כל מה שאני אוהב במוזיקה. כשאני שומע אותו אני מקבל צמרמורת גם לאחר כמעט שנה שהוא בחוץ. רק ככה אני יודע ששיר עובר את מבחן הזמן עבורי. רק ככה אני יודע שהשיר הזה מקבל אצלי הרבה משמעות ואהדה. אם זו ההפקה המתוחכמת שכוללת בתוכה צלילים אלקטרונים לצד הקול הנימוך של גריימס או אם זה הצורה שבה השיר הזה בנוי. מאסטרפיס זה זה. בנוסף, גריימס הוסיפה גרסה "גמורה" לשיר שגם היא באלבום. שתי גרסאות לשיר האהוב עלי? אני בגן עדן.
האלבום יצא. "Art angels" חי ונושם. פחדתי לשמוע אותו אבל אזרתי אומץ. בכל זאת.. אתה מחכה למשהו שנה וחצי ואתה כל כך מפחד להתאכזב. ידעתי שאני יאהב שם כמה שירים בוודאות או את האווירה הכללית. שלושת שירי הפרומו שיצאו קודם לכן (Flesh without blood, Scream ו- Life in the vivid dream) כבשו אותי. כששמעתי את Flesh without blood אהבתי אותו מאוד אבל ידעתי שכשהאלבום יצא אני אמצא שירים שאני יאהב אפילו יותר, וכש-Scream נחשף אלי בהתחלה צחקתי צחוק קל והנחתי את התחושות שלי בצד כלפיו. אבל בשמיעות חוזרות התאהבתי. אם זו הצורה המתוחכמת שהאינסטרומנטל בנוי, אם זה כמה לא צפוי השיר הזה (בצורה חיובית), אם זה כמה הוא מידבק למרות שאני לא מבין כלום במנדרינית (השפה שבה הראפרית שמתארחת בשיר, אריסטורפונס שרה) או כמה שלא חשבתי שאידבק לפאקינג צרחה. בשיר הזה גריימס שחקה אותה. Life in the vivid dream הדהים אותי בפשטות שלו ובכנות שלו. גריימס גם יודעת לרגש חברים.
אני שומע את האלבום ולא מעכל בשמיעה ראשונית.יש פה השפעות מקאנטרי כמו "Belly of the beat" (גריימס אמרה שהיא תהיה משופעת באלבום מ-דולי פרטון) יש פה השפעות רוקיסטיות כמו "Pin" (גם מ-דיוויד בואי) יש השפעות פופיות ואלקטרוניות, ויש כאלו שהם אפילו ערבוב של השלושה. אני לא יודע על מה היא מדברת, אני לא יודע מה היא מספרת, אני רק יודע שהתחושה הכללית שלי מהאלבום היא טובה ושאני מסופק. האם זה מספיק? אני לא יודע. אני לא חושב. לא גריימס, לא משהו שחיכית לו שנה וחצי, לא משהו שאתה יודע שבמצב יותר אידיאלי הוא אמור לכבוש אותך ולהעיף אותך אל על. כן, לקראת סוף האלבום השירים התחילו יותר לכבוש אותי. אם זה Venus fly, Butterfly ו- World princess Part II שארחיב עליהם בהמשך וגם Kill v maim שקרץ לי ממש באמצע האלבום. ידעתי לחזור לשירים האלו, והאמנתי שלאט לאט האהבה שיש לי כלפיהם תתרפס ותתפשט לעבר הרצועות האחרות באלבום. צדקתי. יום עבר וכל האלבום הזה כבש אותי. אם בשמיעות ראשוניות רק אהבתי כמה שירים ואת האווירה הכללית, כבר יום לאחר מכן כל שיר ושיר סיפר עבורי סיפור שכבש אותי. ויודעים למה? כי זלזלתי בגריימס. כן אני אומר את זה בקול רם.. (אני יודע שאני מאחורי מסך, אבל תזרמו עם זה. )
זלזלתי בגריימס שתמיד חשבתי שהיא לא מספרת סיפור. שהיא מתעסקת בצלילים והפקות. שהליריקה שלה לא אומרת יותר מדי ושהיא מבטאת את הרגשות והתחושות שלה דרך הצלילים ופחות דרך המילים. טוב.. אולי קצת צדקתי. גריימס אמרה בעצמה שבאלבומים הקודמים שלה היא לא נתנה למילים ביטוי יותר מדי כי הם מרגישים והרגישו לה תמיד "לא מוכנים".
וברגע שהתעמקתי בסיפור של כל שיר ושיר באלבום, הוא כבש אותי. וכאן אני בא.. לספר לכם את הסיפור שהיא סיפרה לי. אולי שמעתם את האלבום ואהבתם, תפקידי הוא לגרום לכם לעוף עליו. וכאן התחלנו.
את האלבום גריימס פותחת בשיר בשם "California". שיר חמוד מאוד! לא מהאהובים עלי ביותר, אבל אני בכל זאת אוהב אותו כי אני אוהב את ההוויה שלו. מעבר לזה שהוא כיפי וקליל מאוד, אני אוהב את החוצפה המתחבאת שם. בקליפורניה גריימס שרה בפזמון "אתה תמיד אוהב אותי כשאני עצובה" לצלילי סמפול שעשתה לשיר "Pon de reply" של ריהאנה. גריימס אמרה בעבר שהשירים שהיא עשתה בעבר מדכאים אותה, והקהל הריע לה כשהיא עשתה אותם. ועכשיו כשהיא פונה למקום שאולי גורם לה להיות יותר שמחה מוזיקלית, פלטפורמות מתנשאות כמו פיצ'פורק או אנשים שהיו הדוקים למוזיקה הקודמת שלה ומסרבים לקבל את התהליך שהיא עברה סוקלים את זה. אותם אנשים אוהבים את גריימס רק כשהיא עצובה (מוציאה את המוזיקה שהיא כבר לא אוהבת). הסמפול של ריהאנה לדעתי לא מקרי, כי גריימס מדברת ישירות על התקופה של GO שנכתב לריהאנה כמו שציינתי בראש הפוסט, ושאנשים ביטלו אותה בגלל זה. ואין יותר פואטי מלקחת מנגינה של ריהאנה ולומר אני אתעסק בפופ כמה שבא לי.
אם כבר נגענו בנושא, אז גריימס בכל מיני שירים באלבום מתריסה לאותו קהל שלא מקבל את התהליך שהיא עוברת. גם אם זה בקליפורניה שהיא מדברת על הנושא המון, ב- "Butterfly" שהוא השיר האהוב עלי מהאלבום לצד RealiTi ו- World princess part II, ואפילו ב- Flesh Without blood שנגענו בו קודם.
השיר Butterfly כמו שאמרתי הוא השיר האהוב עלי מהאלבום. גריימס אמרה שהיה לה מאוד קשה ליצור אותו, אני מבין אותה. מעבר לרמה המוזיקלית שהוא נמצא בה הוא גם מספר המון ליריקלית ובעיני הוא אחד השירים הגאוניים שלה. בבית הראשון שלו גריימס מתארת שהיא כותבת שיר שבגללו כנראה נכנסה לדכאון כי הוא העציב אותה מאוד, וכל הקהל יריע לו אבל כשהיא תשיר שיר שאולי ישמח אותה כמו Butterfly שהקהל לא מכיר ולא רגיל אליו, הקהל כנראה ילך.
בפרה פזמון גריימס שואלת אם אותו קהל שלא מריע לה יכול לראות אותה לא כאויבת כמו שהם כבר רואים, כי הם לא מקבלים את התשובות שהם רוצים. לפעמים צריך לא לשאול שאלות ופשוט לדמיין פרפרים עפים ולהנות מהרגע.
היא מתפרצת בפזמון כי כבר היא עייפה מהסיטואציה. "הו לא, זה בא!" צועקת בצורה צינית, "זה גבוה יותר ממטוס" היא ממשיכה. להראות עד כמה מגוחכת כל הסיטואציה שבה אנשים עושים מזבוב פיל.
"לא מכירים את השיר הזה, הוא מתוק יותר מקנה סוכר" - גריימס מתכוונת לשיר הנל שאותו קהל לא יכיר ואולי גם לא ירצה כי הוא מתוק (פופי) מאוד. אפילו יותר מקנה סוכר! (פופי ממש)
פה גריימס פונה בשאלה לאותו קהל: "למה לחפש הרמוניה? יש הרמוניה בכל דבר!" הרמוניה זה דבר שכביכול היה לגריימס המון בשירים הקודמים שלה. היא נתנה להם דגש חזק, ופה היא שואלת את אותו קהל למה לחפש בכוח הרמוניה בכל דבר, כשאם אנשים ירצו למצוא, הם ימצאו מבלי להתאמץ. זה שגריימס פונה לכיוון חדש לא אומר שאין בו את ההרמוניה, את הנשמה, את מה שהרכיב ובנה אותה לאורך כל הקריירה. הצלילים השתנו, לא הנשמה שהיא נתנה בכל שיר ושיר לאורך הקריירה.
השיר הזה פנטסתי. פשוט כך. כמו שאמרתי, ליריקלית ומוזיקלית גריימס עשתה פה משהו שבעיני אבן יסוד בתוך האלבום ובכלל במסר החוזר שגריימס מנסה להעביר באלבום. השיר הזה מבטא את זה בצורה הטובה ביותר.
אני רוצה לגעת בעוד שלושה שירים. שלושה שירים שכבשו אותי ואת יתר הקהל. "Kill v maim" ו- "Venus fly" שעוסקים בעוד נושא שזה המגדר, ו- " World princess Part II " שמדבר על החיים של גריימס.
השיר World princess part II מדבר על ההוויה הכללית של האלבום. באלבומים קודמים גריימס ברחה מהעולם במקום להתמודד איתו, בשיר הזה היא מכריזה שהיא הולכת להתמודד עם העולם, דרך המוזיקה החדשה שלה וההסתגלות. "היה לי חלום גדול, בו עולם קטן באמצע, אני וכל דבר שאני לא יכולה לעשות" - גריימס מתארת סיטואציה בה היא מתמודדת עם דברים שהיא לא יכולה לעשות, ושהעולם הופך לקטן כי היא שולטת בו. לצלילי הקול שלה מונחים צלילי מחשב כאלו כי בעולם אידיאלי שבו גריימס חיה יש עולם שכולו משחק מחשב.
"קרא לי הוד מעלתך, אתה כל כך מאחורי" מוסיפה כמה פעמים לאורך כל השיר, לאותם מפיקים גברים (אריאל פינק לדוגמה) שזילזלו בה. הנה לכם, מישהי עם ביקורות חיוביות על אלבומה מכל המבקרים, שעמלה עליו לבד מבלי עזרה של אף גבר. גריימס יצרה את האלבום שלה לבד, ובכך מוכיחה שאותם אלו שזילזלו בה על היותה מפיקה אישה טעו בתפיסתם. עולם הנסיכה הממוחשב בו היא חיה מתאר מציאות מושלמת בה גריימס מתעסקת עם הבעיות שלה ומתמודדת איתם במקום לברוח מאותו עולם כמו שעשתה באלבומים קודמים דרך המוזיקה שלה.
אם כבר טעמנו קצת פמיניסטיות, בואו ניגע בעוד שני שירים פמיניסטים. "Kill v maim" שמתנגן לי עכשיו ברקע ובעיני ובעיני יתר המבקרים הוא גולת הכותרת של האלבום. אני כל כך גאה בה על שיצרה שיר כל כך כיפי וטוב שגם מעניין ומציג סיפור של ערפדית מפיונרית שמושפעת מהסרט "הסנדק" בשם "Kill" שמשנה את המגדר שלה מאישה לגבר ויכולה לעשות מה שהיא רוצה כאינדיבידואל. "כי אני רק גבר שסוגל לעשות מה שהוא רוצה, ללכת למסיבות וללכת להופעות".
בשיר היא נשמעת כמו מעודדת קוריאנית ויוצרת ממתק מוזיקלי לכל אדם שגם לא רגיל למוזיקה שלה. עם פזמון מגה מדבק ואפטר\פרה פזמון שיוצרים אווירה כזו כיפית וטובה.
ולגולת הכותרת השנייה, שיר נוסף שקיבל אין ספור מחמאות מהמבקרים לצד Kill v maim וגם אהוב ואהוד על ידי הלוא הוא "Venus fly". צמח ה- Venus fly מוכר כצמח יפה ממש אך מסוכן. הוא נשאר פתוח עד שגוף זר מתקרב אליו ואז אותו פרח סוגר עליו והורג אותו. הצמח הזה הוא פרח טורף כמו האישה שגריימס וג'אנל מונה מנסות ליצור בשיר. בנוסף, הן מתנגדות למוסכמות חברתיות על האישה ושואלות שאלות רטוריות על האישה בחיינו. "מה אם אפיל את השיניים שלי? מה אם אקצר את שיערי מתחת לסנטרי?" עדיין תמצאו עניין באותה אישה? "אזרוק את הפנינים שלי בכל רחבי הרצפה" ואולי היא תהיה פחות אישה בעיני החברה כי לא יהיה לה תכשיט נשי שיגדיר אותה כאישה עפ הנורמה החברתית?
היא גם משווה את עצמה לצלפית, מקצוע שידוע כמקצוע גברי.
בפזמון גריימס שואלת את אותו אדם שאולי יראה אותה לבושה שונה מאשר מה שאישה אמורה ללבוש עפ המוסכמה החברתית ושואלת מדוע הוא מסתכל עליה? מה איתה?
השיר הזה בעיני הכי רדיו פרנדלי בכל העולם. כולם יכולים להתחבר אליו ואני שמח שגריימס יצרה באלבום שלה שיר שיכול לגרום לכל אדם להתחבר אליו (כי הסגנון שגריימס עושה לא הכי ידידותי לכל קהל) ולמשוך אותו להתעניין בה. מעבר לכל העניין הפמיניסטי פה, ג'אנל וגריימס עשו עבודה מצויינת. השיר הזה כיפי קליל וטוב ואין ספק שהביקוש לקליפ גדול. אולי גריימס תפתיע..
אז אני מקווה שאם אהבתם את האלבום וקראתם את כל זה אולי האהבה שלכם לאלבום קצת גדלה, אולי אפילו בקצת. גם אם זה ממש מעט ארגיש שעשיתי משהו. כמו שרשמתי למעלה, כל המשפט שעוטף אותי לאורך כל השמיעות שלי לאלבום הוא שגריימס פאקינג מתמודדת עם המציאות שלה פה במקום לברוח ממנה כמו שעשתה באלבומים קודמים. באלבומים קודמים היא הייתה כמו עטלף צווחני (אלטר אגו שהיא אמרה שחי בתוכה) בתוך מערה (לא בקטע רע בכלל כמובן) אל פרפר (שמסמל את התקופה הזו) שרק מחכה לעוף בשמיים ולבשר את הבשורה. שתי החיות האלו שונות, ולכל אחת היתרונות והחסרונות שלה. אחת במקום מוגן אך מסתירה המון והשנייה פורשת כנף ועפה לכיון החופש אך מסתכנת בכך שנחשפת לעולם. אנחנו לא יכולים להתמודד עם הבעיות שלנו מבלי להיפגע, להתחשל, זה יעודנו במתכוון או לא. כי לא משנה כמה נתחבא בתוך מערה בסופו של דבר נרצה לצאת החוצה גם אם נורא נפחד - נתמודד עם הסיטואציות שלנו גם אם זה לא יהיה קל. את האלבום תוכלו לשמוע בספוטיפיי, טיידל או לקנות אותו באייטונס. כמה מהשירים תוכלו למצוא באינטרנט, כל מיני הורדות פיראטיות גם מסתובבות להן ברשת.
מקווה שנהנתם. תודה רבה על הקריאה!
אני שומע את האלבום ולא מעכל בשמיעה ראשונית.יש פה השפעות מקאנטרי כמו "Belly of the beat" (גריימס אמרה שהיא תהיה משופעת באלבום מ-דולי פרטון) יש פה השפעות רוקיסטיות כמו "Pin" (גם מ-דיוויד בואי) יש השפעות פופיות ואלקטרוניות, ויש כאלו שהם אפילו ערבוב של השלושה. אני לא יודע על מה היא מדברת, אני לא יודע מה היא מספרת, אני רק יודע שהתחושה הכללית שלי מהאלבום היא טובה ושאני מסופק. האם זה מספיק? אני לא יודע. אני לא חושב. לא גריימס, לא משהו שחיכית לו שנה וחצי, לא משהו שאתה יודע שבמצב יותר אידיאלי הוא אמור לכבוש אותך ולהעיף אותך אל על. כן, לקראת סוף האלבום השירים התחילו יותר לכבוש אותי. אם זה Venus fly, Butterfly ו- World princess Part II שארחיב עליהם בהמשך וגם Kill v maim שקרץ לי ממש באמצע האלבום. ידעתי לחזור לשירים האלו, והאמנתי שלאט לאט האהבה שיש לי כלפיהם תתרפס ותתפשט לעבר הרצועות האחרות באלבום. צדקתי. יום עבר וכל האלבום הזה כבש אותי. אם בשמיעות ראשוניות רק אהבתי כמה שירים ואת האווירה הכללית, כבר יום לאחר מכן כל שיר ושיר סיפר עבורי סיפור שכבש אותי. ויודעים למה? כי זלזלתי בגריימס. כן אני אומר את זה בקול רם.. (אני יודע שאני מאחורי מסך, אבל תזרמו עם זה. )
זלזלתי בגריימס שתמיד חשבתי שהיא לא מספרת סיפור. שהיא מתעסקת בצלילים והפקות. שהליריקה שלה לא אומרת יותר מדי ושהיא מבטאת את הרגשות והתחושות שלה דרך הצלילים ופחות דרך המילים. טוב.. אולי קצת צדקתי. גריימס אמרה בעצמה שבאלבומים הקודמים שלה היא לא נתנה למילים ביטוי יותר מדי כי הם מרגישים והרגישו לה תמיד "לא מוכנים".
וברגע שהתעמקתי בסיפור של כל שיר ושיר באלבום, הוא כבש אותי. וכאן אני בא.. לספר לכם את הסיפור שהיא סיפרה לי. אולי שמעתם את האלבום ואהבתם, תפקידי הוא לגרום לכם לעוף עליו. וכאן התחלנו.
את האלבום גריימס פותחת בשיר בשם "California". שיר חמוד מאוד! לא מהאהובים עלי ביותר, אבל אני בכל זאת אוהב אותו כי אני אוהב את ההוויה שלו. מעבר לזה שהוא כיפי וקליל מאוד, אני אוהב את החוצפה המתחבאת שם. בקליפורניה גריימס שרה בפזמון "אתה תמיד אוהב אותי כשאני עצובה" לצלילי סמפול שעשתה לשיר "Pon de reply" של ריהאנה. גריימס אמרה בעבר שהשירים שהיא עשתה בעבר מדכאים אותה, והקהל הריע לה כשהיא עשתה אותם. ועכשיו כשהיא פונה למקום שאולי גורם לה להיות יותר שמחה מוזיקלית, פלטפורמות מתנשאות כמו פיצ'פורק או אנשים שהיו הדוקים למוזיקה הקודמת שלה ומסרבים לקבל את התהליך שהיא עברה סוקלים את זה. אותם אנשים אוהבים את גריימס רק כשהיא עצובה (מוציאה את המוזיקה שהיא כבר לא אוהבת). הסמפול של ריהאנה לדעתי לא מקרי, כי גריימס מדברת ישירות על התקופה של GO שנכתב לריהאנה כמו שציינתי בראש הפוסט, ושאנשים ביטלו אותה בגלל זה. ואין יותר פואטי מלקחת מנגינה של ריהאנה ולומר אני אתעסק בפופ כמה שבא לי.
אם כבר נגענו בנושא, אז גריימס בכל מיני שירים באלבום מתריסה לאותו קהל שלא מקבל את התהליך שהיא עוברת. גם אם זה בקליפורניה שהיא מדברת על הנושא המון, ב- "Butterfly" שהוא השיר האהוב עלי מהאלבום לצד RealiTi ו- World princess part II, ואפילו ב- Flesh Without blood שנגענו בו קודם.
השיר Butterfly כמו שאמרתי הוא השיר האהוב עלי מהאלבום. גריימס אמרה שהיה לה מאוד קשה ליצור אותו, אני מבין אותה. מעבר לרמה המוזיקלית שהוא נמצא בה הוא גם מספר המון ליריקלית ובעיני הוא אחד השירים הגאוניים שלה. בבית הראשון שלו גריימס מתארת שהיא כותבת שיר שבגללו כנראה נכנסה לדכאון כי הוא העציב אותה מאוד, וכל הקהל יריע לו אבל כשהיא תשיר שיר שאולי ישמח אותה כמו Butterfly שהקהל לא מכיר ולא רגיל אליו, הקהל כנראה ילך.
בפרה פזמון גריימס שואלת אם אותו קהל שלא מריע לה יכול לראות אותה לא כאויבת כמו שהם כבר רואים, כי הם לא מקבלים את התשובות שהם רוצים. לפעמים צריך לא לשאול שאלות ופשוט לדמיין פרפרים עפים ולהנות מהרגע.
היא מתפרצת בפזמון כי כבר היא עייפה מהסיטואציה. "הו לא, זה בא!" צועקת בצורה צינית, "זה גבוה יותר ממטוס" היא ממשיכה. להראות עד כמה מגוחכת כל הסיטואציה שבה אנשים עושים מזבוב פיל.
"לא מכירים את השיר הזה, הוא מתוק יותר מקנה סוכר" - גריימס מתכוונת לשיר הנל שאותו קהל לא יכיר ואולי גם לא ירצה כי הוא מתוק (פופי) מאוד. אפילו יותר מקנה סוכר! (פופי ממש)
פה גריימס פונה בשאלה לאותו קהל: "למה לחפש הרמוניה? יש הרמוניה בכל דבר!" הרמוניה זה דבר שכביכול היה לגריימס המון בשירים הקודמים שלה. היא נתנה להם דגש חזק, ופה היא שואלת את אותו קהל למה לחפש בכוח הרמוניה בכל דבר, כשאם אנשים ירצו למצוא, הם ימצאו מבלי להתאמץ. זה שגריימס פונה לכיוון חדש לא אומר שאין בו את ההרמוניה, את הנשמה, את מה שהרכיב ובנה אותה לאורך כל הקריירה. הצלילים השתנו, לא הנשמה שהיא נתנה בכל שיר ושיר לאורך הקריירה.
השיר הזה פנטסתי. פשוט כך. כמו שאמרתי, ליריקלית ומוזיקלית גריימס עשתה פה משהו שבעיני אבן יסוד בתוך האלבום ובכלל במסר החוזר שגריימס מנסה להעביר באלבום. השיר הזה מבטא את זה בצורה הטובה ביותר.
אני רוצה לגעת בעוד שלושה שירים. שלושה שירים שכבשו אותי ואת יתר הקהל. "Kill v maim" ו- "Venus fly" שעוסקים בעוד נושא שזה המגדר, ו- " World princess Part II " שמדבר על החיים של גריימס.
השיר World princess part II מדבר על ההוויה הכללית של האלבום. באלבומים קודמים גריימס ברחה מהעולם במקום להתמודד איתו, בשיר הזה היא מכריזה שהיא הולכת להתמודד עם העולם, דרך המוזיקה החדשה שלה וההסתגלות. "היה לי חלום גדול, בו עולם קטן באמצע, אני וכל דבר שאני לא יכולה לעשות" - גריימס מתארת סיטואציה בה היא מתמודדת עם דברים שהיא לא יכולה לעשות, ושהעולם הופך לקטן כי היא שולטת בו. לצלילי הקול שלה מונחים צלילי מחשב כאלו כי בעולם אידיאלי שבו גריימס חיה יש עולם שכולו משחק מחשב.
"קרא לי הוד מעלתך, אתה כל כך מאחורי" מוסיפה כמה פעמים לאורך כל השיר, לאותם מפיקים גברים (אריאל פינק לדוגמה) שזילזלו בה. הנה לכם, מישהי עם ביקורות חיוביות על אלבומה מכל המבקרים, שעמלה עליו לבד מבלי עזרה של אף גבר. גריימס יצרה את האלבום שלה לבד, ובכך מוכיחה שאותם אלו שזילזלו בה על היותה מפיקה אישה טעו בתפיסתם. עולם הנסיכה הממוחשב בו היא חיה מתאר מציאות מושלמת בה גריימס מתעסקת עם הבעיות שלה ומתמודדת איתם במקום לברוח מאותו עולם כמו שעשתה באלבומים קודמים דרך המוזיקה שלה.
אם כבר טעמנו קצת פמיניסטיות, בואו ניגע בעוד שני שירים פמיניסטים. "Kill v maim" שמתנגן לי עכשיו ברקע ובעיני ובעיני יתר המבקרים הוא גולת הכותרת של האלבום. אני כל כך גאה בה על שיצרה שיר כל כך כיפי וטוב שגם מעניין ומציג סיפור של ערפדית מפיונרית שמושפעת מהסרט "הסנדק" בשם "Kill" שמשנה את המגדר שלה מאישה לגבר ויכולה לעשות מה שהיא רוצה כאינדיבידואל. "כי אני רק גבר שסוגל לעשות מה שהוא רוצה, ללכת למסיבות וללכת להופעות".
בשיר היא נשמעת כמו מעודדת קוריאנית ויוצרת ממתק מוזיקלי לכל אדם שגם לא רגיל למוזיקה שלה. עם פזמון מגה מדבק ואפטר\פרה פזמון שיוצרים אווירה כזו כיפית וטובה.
ולגולת הכותרת השנייה, שיר נוסף שקיבל אין ספור מחמאות מהמבקרים לצד Kill v maim וגם אהוב ואהוד על ידי הלוא הוא "Venus fly". צמח ה- Venus fly מוכר כצמח יפה ממש אך מסוכן. הוא נשאר פתוח עד שגוף זר מתקרב אליו ואז אותו פרח סוגר עליו והורג אותו. הצמח הזה הוא פרח טורף כמו האישה שגריימס וג'אנל מונה מנסות ליצור בשיר. בנוסף, הן מתנגדות למוסכמות חברתיות על האישה ושואלות שאלות רטוריות על האישה בחיינו. "מה אם אפיל את השיניים שלי? מה אם אקצר את שיערי מתחת לסנטרי?" עדיין תמצאו עניין באותה אישה? "אזרוק את הפנינים שלי בכל רחבי הרצפה" ואולי היא תהיה פחות אישה בעיני החברה כי לא יהיה לה תכשיט נשי שיגדיר אותה כאישה עפ הנורמה החברתית?
היא גם משווה את עצמה לצלפית, מקצוע שידוע כמקצוע גברי.
בפזמון גריימס שואלת את אותו אדם שאולי יראה אותה לבושה שונה מאשר מה שאישה אמורה ללבוש עפ המוסכמה החברתית ושואלת מדוע הוא מסתכל עליה? מה איתה?
השיר הזה בעיני הכי רדיו פרנדלי בכל העולם. כולם יכולים להתחבר אליו ואני שמח שגריימס יצרה באלבום שלה שיר שיכול לגרום לכל אדם להתחבר אליו (כי הסגנון שגריימס עושה לא הכי ידידותי לכל קהל) ולמשוך אותו להתעניין בה. מעבר לכל העניין הפמיניסטי פה, ג'אנל וגריימס עשו עבודה מצויינת. השיר הזה כיפי קליל וטוב ואין ספק שהביקוש לקליפ גדול. אולי גריימס תפתיע..
אז אני מקווה שאם אהבתם את האלבום וקראתם את כל זה אולי האהבה שלכם לאלבום קצת גדלה, אולי אפילו בקצת. גם אם זה ממש מעט ארגיש שעשיתי משהו. כמו שרשמתי למעלה, כל המשפט שעוטף אותי לאורך כל השמיעות שלי לאלבום הוא שגריימס פאקינג מתמודדת עם המציאות שלה פה במקום לברוח ממנה כמו שעשתה באלבומים קודמים. באלבומים קודמים היא הייתה כמו עטלף צווחני (אלטר אגו שהיא אמרה שחי בתוכה) בתוך מערה (לא בקטע רע בכלל כמובן) אל פרפר (שמסמל את התקופה הזו) שרק מחכה לעוף בשמיים ולבשר את הבשורה. שתי החיות האלו שונות, ולכל אחת היתרונות והחסרונות שלה. אחת במקום מוגן אך מסתירה המון והשנייה פורשת כנף ועפה לכיון החופש אך מסתכנת בכך שנחשפת לעולם. אנחנו לא יכולים להתמודד עם הבעיות שלנו מבלי להיפגע, להתחשל, זה יעודנו במתכוון או לא. כי לא משנה כמה נתחבא בתוך מערה בסופו של דבר נרצה לצאת החוצה גם אם נורא נפחד - נתמודד עם הסיטואציות שלנו גם אם זה לא יהיה קל. את האלבום תוכלו לשמוע בספוטיפיי, טיידל או לקנות אותו באייטונס. כמה מהשירים תוכלו למצוא באינטרנט, כל מיני הורדות פיראטיות גם מסתובבות להן ברשת.
מקווה שנהנתם. תודה רבה על הקריאה!
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה