אז התחלתי ב-Castle, שוב, השיר היה זכור לי יותר טוב, אבל הוא לא רע גם עכשיו. המשכתי ל- Hold me down ולא חיבבתי מי יודע מה. הרצועה מרגישה לי מאוד ילדותית ולא בקטע הטוב של המילה. האמת שאחרי השיר הזה חזרה לי התחושה ששוב פעם לא אוהב שום דבר מהאלבום, אבל אז Drive הגיע. אני שומע אותו עכשיו ברקע... שיר מעולה לגמרי! אני אוהב את הקול של הלסי.. במיוחד בשיר הזה. אני אוהב את ההגשה האדישה של הקול שלה בשירים שלה.. היא יוצרת אווירה "מתה" אבל מסקרנת. האיזון הזה לצד הקולות רקע שלגמרי מוסיפים, הפקות הסיינת' והצלילים, וזה שהכל בגדר הפופ הקליט זה ללא ספק פלוס ענק. זאת אומרת שהכיוון והבסיס מדהים, וזה אולי מה שגרם לי לחזור ולשמוע את האלבום שוב.. אבל התוצאות? ובכן, התוצאות לא יוצאת מהמסגרת. הן לא רעות, אבל גם לא ספקטקיולריות. איפה שהוא אני מרגיש שהאלבום הזה יכל להיות האלבום של מלאני מרטינז אם לא היה לה חסך ילדות בלונה פארק - ובעיני זה מותיר את הלסי חסרת חותם. זה כאילו האלבום מתלבש עליה כמו כפפה, ולא להפך. זה כאילו האלבום מתאים את עצמו לקול הרדום שלה, להגשה שלה - ולא להפך. יש הרבה אלבומים כאלה.. יש הרבה אלבומים שמרגישים כמו כפפה לאמן ולא להפך, זה ללא ספק מרגיש לי אלבום כזה.
אז המשכתי ל- Roman Holiday, שגם הוא שיר מעולה אבל רק מחזק את הטענה שלי שהיא טרם מצליחה לצאת מהמסגרת שלה. אני רק רוצה לומר שזה לא בהכרח רע כי אמן צריך להתפתח והיא רק בהתחלה, חשוב לומר. Colors הוא השיר הבא בפלייליסט, לא יכולתי שלפסוח עליו על אף שאני כבר מכיר ויודע איך הוא נשמע. ובכן, השיר הזה ללא ספק השיר הכי טוב באלבום לצד New americana. שיר פופ מצויין שלא יבייש את ענקיות הפופ שחוברות כיום לסאונד הסיינת' במיינסטרים. מרגיש לי כמו האחות של Style של טיילור סוויפט, בקטע טוב. שיר מצויין, מבריק אפילו. מעבר להפקה שהיא די מושלמת, המילים של השיר פשוט היסטריות. באמת שכל כך כיף לי להכיר שירי פופ שמצטיינים בכל המדדים שבינהם גם מדד הליריקה, שלא תמיד אצלי הוא המדד העיקרי, אבל כן הוא בונוס ענק שמעצים ומשלש את אהבתי לשיר.
סיינת' אמרנו? אז אחרי שאתעלם מהשיר שבא אחכ Coming down שמרגיש לי מאוד אנמי ונשכח, אנחנו מתקדמים ל- Haunting, שיצא לי להיתקל בשם שלו בהקשר של הלסי לא פעם ולא פעמיים. קולות סיינת' פותחים את השיר תחילה וכבר אוספים את כל תשומת ליבי אל תוך השיר. בתים מעולים, אני יכול להישבע שיש חלקים שחשבתי שזו טיילור סוויפט בשיר, שגם היא מושפעת מסאונד הסיינת' באלבום האחרון שלה. בכלל, יש פה כמה שירים שלגמרי הייתי יכול לראות על טיילור סוויפט (זוכרים, שהאלבום מתלבש על האמן ולא להפך? אז כן). בגדול זה כן שיר מעולה, אבל לא הכי משך אותי.
לא מצאתי עוד שום דבר מעניין לדבר עליו לאחר מכן. או לשמוע, לצורך העניין, Control, YOU god לא עניינו אותי. Goust ו- Hurricane היו סבבה, אבל גם, לא הכי משכו אותי, וזו האווירה הכללית של האלבום. לא באמת גיליתי בשמיעה משהו נוסף, למרות שזו לא שמיעה ראשונה שלי כבר. Colors ו- New Americana נשארו השירים היחידים כאן שבאמת משכו אותי כל כך. אחכ היה את Castle שגם היה מעולה (לא הכרתי אותו מהשמיעה הזו) ו- Drive שאולי גיליתי כרגע אבל הוא היחיד. ארבעה שירים. ברור לי שהסיפור שלי עם האלבום הזה לא תם כרגע.. אני יודע שאני אוריד אותו בהמשך, עוד כמה ימים, כשיהיה לי חשק לחזור אליו אולי, ואשמע את השירים שאני אוהב ממנו ולאט לאט בשאפל של האייטונס הוא יעביר לי לשירים האחרים מהאלבום שאולי יבוא יום ויכבשו אותי - אני כן מתעקש, כי כמו שאמרתי, הבסיס הוא מצויין. הלסי מסקרנת אותי בליריקה שלה, הלסי מסקרנת אותי בקול שלה ובסגנון שלה - יש לה גוון, יש לה צבע מאוד מיוחד אבל איפה שהוא זה מתפספס והולך לי לאיבוד כשזה בא בתוצאות, השירים.
 |
| תודה על הקריאה ♥ |
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה