יום חמישי, 29 במאי 2014

ביקורת על האלבום החדש של מאריה קארי "Me. I Am Mariah"


עטיפת המהדורה הרגילה
אין ספק שמאריה קארי התנהלה בצורה לא הכי טובה עם אלבומה החדש, ובכל זאת, המספרים לא מזעזעים, אך אכן מעידים על הרבה. אין ספק שהרזומה שלה הוא מה שעזר לה להגיע למספרים אלו (כ-70 אלף עותקים בשבוע הראשון) כי אמן אחר עם פחות רזומה ו-"שם" שהיה בוחר להתנהל כך, היה מוצא את עצמו קצת יותר אחורה עם מספרים יותר רעים. עוד מ-2012 מאריה משחקת "ים יבשה" וזורקת שירים, שבסופו של דבר, את חלקם מחליטה לא להכניס לאלבום, ואת חלקם כן. לא מנצלת מומנטומים נכונים (בתקופה של הקוסם מארץ עוץ היא הייתה יכולה עוד להוציא את האלבום וזה היה עוד יכול לעזור לה במידה והשיר היה הולך טוב והיה נמצא באלבום), וכמובן, איך לא, הדחייה, שהאלבום היה אמור לצאת עוד בשנה שעברה בחודש יולי (לפני כעשרה חודשים) ונדחה עד מאי 2014 (כשיש רק שני סינגלים אח"כ, שלא עוררו בכלל רעש או עניין מצד הקהל)
עטיפת מהדורת הדלוקס
בסופו של דבר יש באלבום רצועות מעולות, כי עדיין, מאריה היא מוזיקאית גדולה עם קול מדהים, שלמרות שהוא לא כמו שהיה בשנות ה-90 (בהם הייתה כ-אלה בתחום המוזיקה) היא עדיין הובילה שירים יפיפיים באלבום, עם גוון יותר עדכני וסאונד עכשווי וטוב, לצד הקול הנעים-אך העוצמתי, שכולנו מכירים ואוהבים.
"Beautiful" - סינגל הבכורה, שכבש אותי מההתחלה, ללא ספק בין השירים היותר טובים באלבום. הטענה היחידה שיש לי היא שמרגיש כי מיגל מוביל את השיר במקומה, וכאילו היא מתארחת בשיר שבאלבום שלו ולא להפך. אבל למי אכפת, התוצר מעולה וזה מה שחשוב. הסינגל לא חווה כישלון, אך גם לא הצלחה עילאית. הגיע למקום ה-15 בשיא שלו באמריקה, שזה נחמד, אבל לפי הסטנדרטים, זה לא משהו. בטח כשסינגלי בכורה של אמנים כמו אריאנה ( MMM FIGHT) מגיע הישר אל המקום השלישי בבכורתו, ועוד דוגמאות רבות מן המניין.




אבל האלבום כאן, ואיתו 15 רצועות במהדורה הרגילה ועוד שלושה במהדורת הדלוקס (בסה"כ 18 רצועות)
בכללי, אני מחשיב את עצמי כאדם שנורא אוהב את מאריה, את המוזיקה שלה, וכמובן את הלהיטים שלה. מלכת הבילבורד (האישה עם הכי הרבה מקומות ראשונים) ובין הנשים המוכרות בהיסטוריית המוזיקה - ללא ספק המון כבוד והערכה, ועדיין, לא קרה פעם אחת שאהבתי אלבום שלה בשלמותו פרט ל- "Rainbow" שבאמת אני יכול לומר שאני ממש אוהב את האלבום. מודה שלא שמעתי את כולם, אבל אלו שכן שמעתי, לא כ"כ כבשו אותי בשלמותם או ברובם, וזה בסדר, כי בסופו של דבר היא עדיין עושה מוזיקת סול ו-R&B ואין לי עניין להסתיר: זה לא הסגנון המועדף עלי במוזיקה. אני שומע אמני R&B, ולעולם לא אגביל או אקבע את עצמי למוזיקה מסויימת בגלל הז'אנר - אבל אין מה לעשות, לא תמיד זה עובד לי. הפעם? זה עבד לגמרי. לקח לי זמן לאהוב את האלבום. כבר עבר שבוע ליציאתו, ורק היום הצלחתי יותר להתחבר אליו והבנתי שהאלבום מעולה והוא כנראה עוד ימשיך לגדול עלי בעתיד.

יש באלבם הזה רצועות מעולות שהן פשוט פחות לטעמי או משהו שאני אשמע. "Money" שיר נורא יפה, והוא עובד טוב מאוד, ועדיין אני לא רואה את עצמי מקשיב לו יותר מדי. אני מאוד אוהב את הקצב שלו, אבל משהו בו פחות מסתדר לי.
"Heavenly" - רצועת סול קדושה, ששוב פעם, משחקת לי פחות תפקיד. אני חושב שהיא נשמעת מדהים ואין לי טענה אחת לשיר, ואני בטוח שרוב מעריציה יאהבו את השיר הזה מאוד, פשוט אני, לא הכי רואה את עצמי חוזר לזה שוב, למרות שהתרשמתי לטובה. ואת "The are of letting go" נורא אהבתי בהתחלה, פשוט כיום אני כבר לא שומע אותו.
אז ממה כן התרשמתי ולמה כן אחזור? ובכן, נתחיל בסינגלים,  "Beautiful" כבר הרחבתי בפסקה הראשונה של הפוסט, על "The are of letting go" כבר אמרתי שורה קודם, ועל "you're Mine" לא דברתי. ובכן: שיר מדהים, שהתאהבתי בו מהשמיעה הראשונה. התאהבתי בשיר, וברמיקס שלו עם טרי סונגז בזמנו. הוא מזכיר לי כמה דברים טובים שהיו לי לפני כמה חודשים כשהוא רק יצא, תמיד יעלה בי זכרון מתוק.



הדואט עם R.Kelly העונה לשם  "Betcha gon'" שללא ספק אולי לא הטעם שלי, אבל אני מניח שאולי אחזור ואתן לו צ'אנסים נוספים מכמה שהוא באמת טוב. מומלץ בחום שרב 42 מעלות עם לחות קשה של איזה חוף במרכז בארץ.
ולשני המועדפים עלי באלבום: "Thirsty" - השיר שהכי פונה לטעם האישי שלי כאן באלבום. ואו אחד מטורף! אם הוא היה יוצא כסינגל שני ומקודם כמו שצריך אני ממש אבל ממש חושב שהוא היה יכול להצליח. הסאונד שלו נורא עדכני ונורא מתאים לרוח המצב הנוכחי כעת במוזיקה. עם הקידום הנכון והמיתוג הנכון, הוא היה יכול לכבוש טבלאות ללא שום צל של ספק. גוון קצת מעניין, מחדש, מרענן וטוב ממאריה. אני אוהבת כשהיא דובקת בסאונד הזה הוא יושב עליה בול. אני אוהב כשהיא משתמשת בעדכניות, כי איך שהוא, זה משתלב יופי עם הקול הקסום שלה ויוצר מיקס מאוזן וטוב מבחינה מוזיקלית. שילוב של כיף ואיכות, ללא ספק שיר נהדר ומהטובים שלה בשנים האחרונות.
ולשיר השני שממש כבש אותי באלבום לצד השיר הקודם "You don't know what to do" שכעקרון הם השניים האהובים עלי ביותר באלבום! השיר מתחיל ביכולות ווקליות מרשימות של מאריה ומזכיר קצת את השורשים המוזיקלים שלה, ממש בתחילת דרכה. לאט חאט זה בא, מתקרב, מתחמם, ומתפרץ אל הראפ של הראפר שמביא אנרגיות מטורפות לשיר. הסאונד מושפע קצת מהניינטיז לדעתי, ויש בזה משהו מאוד חינני כי זה בדיוק התקופה בה היא ממש צלחה ופרחה. ושוב פעם, היא מביאה משהו מאוד ניינטיז, לצד צלילים קצת עדכנים והשילוב העדין והטוב הזה יוצר מעדן מוזיקלי שללא ספק בפעם נוספת מביא שילוב של כיף ואיכות. השיר הזה פשוט חייב להיות סינגל, וכפי שכבר אמרתי, הצלחה זה לא משהו שיהיה רחוק ממנו במידה והוא יקודם כמו שצריך. אני חושב שהרדיו צריך שירים כאלו בתקופה שכזו. לא חושבים?


בגדול, אני מרוצה מאוד. אני אקנה את האלבום כנראה כי למרות שיש שירים באלבום שלא הצלחתי להתחבר אליהם ב-100% או בכלל, אין לי טענות לגבי המוזיקה באלבום כלל-וכלל ואני חושב שהיא עשתה עבודה מדהימה. אולי הדחייה הייתה שווה את זה כי בסופו של דבר מרגישים את הנוכחות שלה בכל שיר ושיר ורואים שיש את החותם שלה. וזו בעצם המטרה לא? שכל אמן באמת ירגיש כל שיר שיוצא לו מהפה, ולא ישיר כי המנהלים שלו כפו עליו לעשות את זה כדי לכבוש עוד מקום ראשון בבילבורד בזמן שלאמן עצמו אין מושג בשום דבר שקשור או קורה בהתנהלות שלו. נכון, אני דובק בהתנהלות ובפעילות נכונה, כי זה מראה המון דברים חיוביים על האמן לטעמי, וזה משהו שמאריה פחות נכחה בו כאן באלבום, אבל המוזיקה לא פחות חשובה - אם לא יותר, ולכן, בסופו של יום, אני מרוצה. למרות שההתנהלות הייתה לקויה בחסר, היא הביאה מוזיקה מעולה, שללא ספק שומרת ואף מעלה את הרף הטוב שאות והיא דואגת לטפח כבר כמה שנים טובות.


אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה