חבר ואני דברנו לנו בחודש אוגוסט.. "אמיר.. אם כבר יש לנו אותו טעם, אני חייב להכיר לך שיר שאני מאוד אוהב!" ישר הסכמתי לשמוע. אני אוהב לנסות דברים חדשים! זה היה "Count the saints". שיר, שהפך להיות בין האהובים עלי אי פעם. שיר שיש לי אליו קשר מאוד מיוחד ושיר שמהרגע הראשון התאהבתי בו. אני זוכר איך ירדה לי דמעה כששמעתי אותו באותו לילה כשקראתי את המילים לצד. זו הייתה חוויה אחרת! זה מהשירים שאני כלכך אוהב.
יום אח"כ הייתה לי נסיעה לאילת ואני זוכר איך כל הנסיעה שמעתי אותו בלי הפסקה. במשך שעתיים וחצי רק הוא באוזניים שלו. עם כמה שהוא מלנכולי כבד וקשה, לא הייתה לי בעיה לחזור ולחזור אליו גם הרבה פעמים גם כשהמצב רוח שלי היה בסדר גמור. "אהבה לא תמיד הוגנת, אבל אין זו סיבה להיות כה אכזרי אלי" התחבר לי עם הרבה דברים באותה תקופה.
"יש סיבה למה אנחנו שומרים הכל בפנים, להגן על התקוות שלי להגיע אל השמיים" "והתקוות אשר אחזתי בידיי הדואגות, שלא יצאו משם בחיים, ונתתי את עצמי לגבר אמין שלא יכל לממש את הבטחותיו!". כל הדימויים, זה שהיא מספרת סיפור לצד צלילים מדהימים וקול עוצמתי ורב עוצמה. זו הייתה קומבינציה קסומה שתשאר איתי לעד.
ואז אמרתי לעצמי, אם אהבתי כל כך שיר אחד באלבום, האם ישנה סיבה שלא אוהב את האלבום עצמו? או לפחות, כמה שירים ממנו? אני מודה שכשניסיתי את האלבום, לא התחברתי יותר מדי. השירים שכן תפסו אותי מעבר ל- "Count the saints" היו "Glorious" שנושא את שם האלבום גם, ו-"Clarity" בגרסה האקוסטית שלו, כי את הקודמת הכרתי.
לא ויתרתי. "Glorious" השיר תפס גם בשלב כזה או אחר חלק גדול בלב שלי. החלק האהוב עלי ביותר, שגורם לי צמרמורות עד היום, זה לקראת הסוף כשהיא צועקת וחוזרת על החלק הסופי, לצד גיטרות חשמליות וקול גברי שמגבה אותה בשירה. זה פשוט מדהים! והחלטתי לא לוותר! החלטתי לתת לאלבום עוד הזדמנות! משם עוד כמה שירים תפסו אותי כמו "Beauty queen" שכיום בטופ 5 שלי באלבום, עם מילים מדהימות, פזמון מדהים וקולות יפיפיים. ו-"Youth" המדהים..
עברו ארבעה חודשים בערך מתחילת מערכת היחסים שלי עם פוקסס, והתאשפזתי בבית החולים לעבור ניתוח בעין שהייתי צריך לעבור.. ההחלמה הייתה קשה אבל היה לי שיר אחד בראש שנתקע לי מסיבה לא ידועה. זה היה "Let go for tonight" שלא שמעתי לעולם מרצוני החופשי. איך הוא פתאום חזר על עצמו בראש שלי ללא הפסק? החלטתי לאמת את העניין ולשמוע את השיר ולראות אם באמת זה אותו שיר שיש לי בראש.. וזה היה! כנראה ששתי שמיעות לאלבום גרמו לכמה שירים להתנגן לי בראש באופן טבעי ונקלטו לי שם. התאהבתי. זו הרצועה הכיפית ביותר באלבום. זו הרצועה ה-"חיה" ביותר באלבום. הצבעונית ביותר והאופטימית ביותר!
זה גם הלהיט הכי גדול של הזמרת (אם לא נחשיב את Clarity) ובמשך יומיים שהייתי בבית החולים לא הפסקתי לשמוע את השיר הזה. כלכך הייתי אסיר תודה לה שהיא הפכה את ההחלמה ליותר טובה, שזה אולי נשמע קלישאתי, אבל אני מאמין שנו, חובבי המוזיקה, זה די ברור שלמוזיקה יש כוח רב. כוח שיכול לגרום לך לעבור דברים, להבין דברים ואף לשמח אותך כשאתה באמת צריך!
הבטחתי לקנות את האלבום. אז מה אם אני אוהב 5 שירים בלחץ? אני רוצה שהוא יגדל עלי. אני רוצה לאהוב אותו עם הזמן. כשחזרתי מתל אביב כמה שבועות אחרי הניתוח שיכולתי להרשות לעצמי כבר לנסוע ובסגנון, אבא לקח אותי בחזור מהתחנה מרכזית ושמנו את הדיסק באוטו שקניתי בדיסק סנטר. "Night glo" יצא שם. כבש אותי.
לאט לאט החלתי לראות איך כל שיר מקבל אצלי משמעות, איך כל שיר מקבל אצלי סיפור. איך כל שיר מתקשר אלי בדרך כזו או אחרת, איך כל שיר כובש אותי בדרכו שלו. התחלתי להבין.. שאולי את האלבומים הכי טובים, אלו שישארו איתך לטווח הכי ארוך, הם אלו שדווקא לא יכבשו אותך משמיעה ראשונה - ויכבשו אותך בתהליך, לאט לאט, לאט ובטוח!
זה אלבום סינתפופ יוצא דופן. עם הפקות מדהימות ומגוונות שעדיין שומרות על אופי אחיד באלבום. הכוונה, יש שירים קצביים, יש שירים שקטים, אבל יש באלנס. יש איזון. איפה שהוא אני לא מרגיש שאני נאבד, אני מרגיש בדיוק ההפך! אני מוצא את עצמי. ממש ככה. כל שיר כלכך שונה מהשני, אבל כלכך דומה! כל שיר מדבר אולי על נושא אחר, אבל איפה שהוא נכלל בתוך נושא גדול וכוללני שכזה. עד היום האלבום הזה גודל עלי. ואני לא מתבייש לומר שהוא בין האהובים עלי אי פעם, לפחות לבינתיים, כשעדיין לא הצלחתי לאהוב אותו ב-100% ועדיין גם אחרי יותר מחצי שנה, הוא עדיין לא כבש אותי במלואו! והוא עדיין כובש אותי מחדש בכל יום ויום שעובר. רק השבוע גיליתי מחדש את "White coast" והתאהבתי בו. הלכתי וצפיתי בקליפ שלו ביוטיוב וראיתי שזה קליפ ממש ישן יחסית מהשאר, מה שאומר שהוא שיר שיצא לפני האלבום וכנראה היא סימנה בו משהו. הפזמון שלו פשוט נותן לי להרגיש תחושות שאני לא יכול להסביר. יש בו משהו כלכך "חלומי" וכיפי! הוא מרגיש כאילו הוא נוסד בשבילי. הבתים שלו מדהימים לא פחות, והאינסטרומנטל (המנגינה ללא המילים) הורסת אותי עם כל הדיבורים המהירים הטכניים האלו שממש מושפעים מהסינתפופ וכובשים אותי לגמרי.
הזמרת פוקסס מעבר לשירים המדהימים שלה, מביאה גם קליפים אדירים ביותר. "Let go for tonight" שמראה כאילו חדר לבן ו-"משעמם" שאח"כ מתמלא בצבעים ושמחה! לאחר שפוקסס כובשת את החדר בשמחה שלה וגורמת לאנשים להיות מאושרים וצבעוניים תרתי משמע, היא יוצאת ממסגרת החדר פיזית ופורצת אל תוך מדבר, שהוא היעד החדש שבו היא תפיץ שמחה ואושר. וזה בדיוק מה שקרה לי עם כל עניין הניתוח והשמחה שהיא הביאה בי כששמעתי את השיר הזה ללא הפסקה בזמנו.
"Glorious" שמציג את אחד הקליפים הכי יפים ויזואלית שראיתי אי פעם אני חושב. הצפייה בו היא בגדר חובה. "White Coast" שמתאר אולי את דרך החיים הנאיבית והפשוטה של פוקסס, בצילום "אינסטגרמי" שכזה שנותן הרגשת "וינטאג'" אותנטית!
האישה הזו פשוט יוצרת תחושה, לפחות לי, כאילו אני בתוך חלום. אני חושב שבאיזה שהוא מקום היא לוקחת את שם הבמה שלה צעד קדימה, "Foxes", שהומלץ לה ע"י חברתה, ע"י השיר הראשון שפוקסס כתבה "Like foxes do" שלא כלול באלבום. תחושת החלום אמרנו? אמא של פוקסס אמרה לה שהיא חלמה חלום שבו היא ראתה שועלים באמצע הרחוב שלהם.. עושים קולות מדהימים שהזכירו לה מאוד את המוזיקה שהבת שלה עושה. ראיית הנולד? אולי. זה אפילו יותר גורם לי תחושה טובה שאמא שלה באיזה שהוא מקום מרגישה שהמוזיקה של הבת שלה נותנת מין הרגשה של חלום.
היא ללא ספק הפכה לזמרת שאני אוהב ברמות ענקיות. התאהבתי בה בראיונות, התאהבתי בה בהופעות, התאהבתי בה בשירים שלה, בקליפים שלה, היא פשוט לוקחת חלק עצום בלב שלי כרגע, ואני מקווה שזה ישאר לתמיד! אני מאמין ש...
תודה על הקריאה!
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה