ביקורת על Anti של ריהאנה

עטיפת האלבום

ריהאנה בשנתיים האחרונות הייתה אמורה להוציא את אלבום האולפן השמיני שלה. אף אחד לא ידע איך קוראים לו, אף אחד לא ידע מה יהיה הסגנון שלו, ובעיקר, אף אחד לא ידע מתי הוא עתיד היה לצאת - מה שבטוח, הוא שזה היה בגדר ה-"בקרוב". המילה הזו יכולה לקבל כל כך הרבה משמעויות כשאנחנו דואגים לייחס אותה לזמן כלשהו. זה יכול לקחת כמה ימים, שבועות ואף חודשים! אצל ריהאנה לא בדיוק ספרתי.. אבל הכל התחיל בחודש ינואר, 2015, ריהאנה משחררת עם קאנייה ווסט ופול מקרטני את Four Five Seconds הפושר וזמן קצר לאחר מכן את Bitch better have my money. שני השירים לא התרוממו כפי שכנראה יועד להם ולא הפכו את אותו פרק זמן לדומיננטי עבורה כפי שנדרש. American oxygen יצא זמן קצר לאחר מכן, נכשל חזק - ומשם, משם הכל נהיה מעורפל לא מובן ולא ברור.
כשלושה חודשים לאחר מכן, שבו ריהאנה הייתה בשקט מוזיקלי מופתי, יצא באופן די לא קשור הקליפ של Bitch better have my money מסיבה כלשהי. קליפ מרהיב אם לומר את האמת.. אף אחד לא הבין את המטרה העיקרית בלהוציא קליפ כמעט חצי שנה אחרי שהשיר עצמו יצא, אבל אני מניח שזה היה כדי לתת משהו לקהל כדי שישאיר אותה עוד איך שהוא באוויר. הקליפ גם לא צלח מי יודע מה.. אולי בגלל הפרובוקטיביות? הטיימינג? הכל ביחד? בכל אופן.. ריהאנה הפכה "לחוליה החלשה" בענקיות הפופ באותה שנה. כשאדל עושה קאמבק ענק, כשטיילור סוויפט קוטפת מקום ראשון אחרי מקום ראשון וביונסה מבלי להוציא סינגל עדיין נשארת רלוונטית, ריהאנה מנסה להתאפס על עצמה. עוד שקט שמותיר את מעריציה מיואשים ודי באוויר, שקט שנמשך כמה חודשים.. ובהפתעה, ריהאנה מחליטה לשחרר את עטיפת האלבום שלה, שאותו אגב, צייר אמן ישראלי, רועי, ביחד עם שם האלבום שהוא "Anti" למי שטרם יודע. גם לאחר שחרור האלבום היה שקט כלשהו וחוסר וודאות. נוצר מצב ששנה לאחר הוצאת אותו Four five seconds שדברנו עליו בתחילת הפוסט ממש, השתחרר לו "Work" בשיתוף פעולה עם דרייק, כסינגל הראשון של האלבום בהתראה מאוד קצרה! (של פחות מ-24 שעות אם אני זוכר נכון). את דעתי על כך שהיא בחרה להוציא את יתר השירים שלא הצליחו אל מחוץ לאלבום ולקרוא ל- Work סינגל ראשון ולא לכל שלושת השירים שיצאו לפניו כבר אמרתי כמה כתבות קודם לכן באתר, אז לא נתעכב על זה, אבל כן, אחלה שיר! בסה"כ אני חושב שהפוטנציאל הממשי היחידי שהוא יכול לממש זה לכבוש את הרדיו ואת המקום הראשון בבילבורד ולהימאס על כולם כחודשיים לאחר מכן. לא שזה רע כן? פשוט היה נחמד לראות עוד קצת צבעים מריהאנה ומטרות נוספות. למשל, Diamonds כאן בכדי לכבוש את הפסגות בכל המצעדים, את הרדיו, וגם להישאר לעוד כמה שנים טובות כלהיט Timeless של אותו מותג העונה לשם ריהאנה.


כשכולם רק קיבלו את work הם לא חשבו שיום לאחר מכן הם גם עתידים לקבל את כל אנטי, והאלבום עלה במפתיע ל-Tidal, ( פטלפורמת הסטרימינג שמנוהלת ע"י האמנים מן השורה הראשונה: ביונסה, ריהאנה, ג'יי זי, ניקי מינא'ז, קאנייה ווסט, מדונה ועוד) וחולקו גם מיליון עותקים דיגיטלים של האלבום בחינם באינטרנט. כל מה שנדרש זה ללחוץ על קישור בחסות חברת סמסונג ולהוריד את האלבום בחינם. אחרי שמיליון קליקים נלחצו, האלבום הופסק לחולק בחינם והיה ניתן להאזין לו רק ב-Tidal ובעצם לקנות אותו זמן קצר לאחר מכן בחנויות הדיגיטליות (ITunes) ובחנויות המוזיקה הפיזיות שלייד ביתכם ובכללי.
התחושה הכללית שלי מהאלבום היא מאוד פושרת. ציפיתי להרבה יותר. האלבום מעולה, הוא כן מגובש והוא בסה"כ נעשה בצורה די טובה אני מניח, אבל אני חושב שבאותו המעמד היא יכלה להביא משהו יותר דומיננטי, מעניין, מרענן ופחות סטנדרטי. אז יקומו אותם אנשים שיגידו שהיא לקחה סיכון כי האלבום לא דומה לדברים שעשתה קודם לכן.. ראשית, הסאונד הנל הוא הסאונד הלעוס ביותר בשנים האחרונות, הכי פחות מעניין בעיני והכי פחות "מסוכן" - שנית, זה שאמן יוצר משהו שהוא שונה מחומרים שעשה עד כה לאו דווקא אומר שהוא לקח סיכון בזה.
אז התחושה הכללית שלי כעת ובכלל, לפני שאני מדבר על החלקיקים שהאלבום מכיל, היא מאוד "פרווה". אני לא מאוכזב, אבל גם לא עף על זה. אני די באמצע.

ריהאנה בטקס ה-Brit 2016 שנערך השבוע, סוף פברואר 2016.
שם הופיעה עם Work ו- Consideration

האלבום נפתח בשיר "Consideration" בשיתוף פעולה עם הזמרת SZA (שהייתה שותפה לכתיבה בשיר Feeling myself של ניקי מינא'ז עם ביונסה, ועוד) ולא יכולתי לבחור שיר יותר טוב מהאלבום הזה שיפתח את האלבום כמוהו. שיר מעולה! מרענן זו המילה הכי טובה שאפשר לתת לשיר שכזה. סזה הפתיעה אותי, נשמעה מעולה ממש והכימיה בינהן הייתה אדירה ומרשימה. אהבתי את העובדה שבה ריהאנה נותנת במה גדולה לסזה בשיר, ולא דוחפת אותה באיזה בית מסכן לקראת הסוף. כך יוצרים שיר בשיתוף פעולה חברים! הוא ללא ספק פותח את האלבום באור חיובי וכיפי, הוא עשוי מאוד טוב ובעיני בין הטובים באלבום. משם אנחנו ממשיכים לאינטרו שכזה בשם James Joint. שיהיה. זה לא הפיל אותי ושמעתי לא אינטרו אחד ולא שניים שהעיפו אותי לאוויר מרוב שהיו טובים. כן היא נשמעת שם טוב, אין לי יותר מדי טענות האמת.. זה סתם פשוט לא עושה לי יותר מדי. משם אנחנו ממשיכים אל גולת הכותרת, השיר האהוב עלי ביותר באלבום, שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן. השיר נקרא "Kiss it better" והוא ללא שום צל של ספק השיר הכי טוב של ריהאנה באלבום ובכלל בין הטובים שלה בעשור. השיר נכתב ע"י הזמרת האהובה עלי, נטליה קילס, ונודע לנו על קיומו עוד בתחילת הדרך, עוד בשנה שעברה! בשמיעה הראשונה ששמעתי את השיר כשהאלבום יצא, זה כבר היה אחרי שמיעות מרובות לדמואים שדלפו, להצצות שעלו לאינטרנט ועוד - אז אולי זה טיפה הוריד לי מהחוויה, אבל זה לא הפריע לי אח"כ, ועד עכשיו, להיות פשוט מאוהב בשיר הזה. השיר מצטייר בפני כשיר שמדבר על מערכת יחסים הרוסה ושבורה. שיר שבו ריהאנה לא יודעת מה לעשות כי נקלעה לסיטואציה שמשאירה אותה באוויר באותו קשר, והיא חושבת "שלנשק את זה" יותר טוב יכול לפתור את כל הבעיות. זה דו משמעי בעיני. יכול להיות שהכוונה לפתור את זה בעזרת מין (לנשק את זה יותר טוב) או בעזרת ניסיון נוסף שיהיה יותר טוב מהקודם (אולי אפילו שניהם) ולאורך כל השיר היא נשמעת מדהים לצלילי גיטרה חשמלית עם קול מהפנט ואפקטים מדוייקים שרק מעצימים את החוויה. שיר גדול, ענק!
אנחנו בשיר הרביעי, Work, והאלבום מרגיש בסה"כ מאוד כיפי בהתחלה, ארבעה שירים אחד אחרי השני שבסה"כ מתחברים מעולה אחד עם השני - וורק, שעליו דברנו בפסקה קודמת, שיר בסה"כ כיפי. לא מתוחכם מדי, או חכם, לא אומר יותר מדי (אבל ממלמל כן) - בסה"כ סינגל בכורה טיפוסי ולא מפתיע לריהאנה. הקליפ אגב, מחריד מטומטם מיותר מעייף ומיותר כבר אמרתי? - אני באמת אעשה לפוסט הזה טובה ולא אגיד את דעתי על הקליפ, בגדול ציינתי פה במילות מפתח, אני חושב שזה מספיק.

מתוך הקליפ Work של ריהאנה עם דרייק.. טוב - לפחות את מהממת. 

אחרי ארבעת השירים האלו, אנחנו נחשפים לשני שירים מעולים, הראשון "Desperado" שאותו לא אהבתי עד לפני שבוע, ואני מתחיל יותר לחבב אותו כרגע. הוא כן בין הדומיננטים באלבום ואני בסה"כ די סבבה אית וכרגע. ו- "Woo" שהוא די מגניב בגדול, בשיתוף פעולה עם טרוויס סקוט. שירים מעולים.
השיר השביעי והשמיני לא התחבבו עלי כלל וכלל. "Needed me" זה שיר מעצבן ברמות, חופר ועם הסאונד הכי לעוס שבעולם. הוא מהשירים האלו שהיו צריכים להישאר בחוץ בעיני. לא מועיל ובעיקר לא מוסיף. הרבה מחבבים אותו, הוא כן קליט בסה"כ וזורם, אבל אני אישית חושב שהוא יכל להישאר בחוץ, האחרים שעל אותה משבצת כמותו מתפקדים פי 2 יותר טוב ממנו. ו- "Yeah, I Said it" שלא פחות מביא לי עצבים בגוף. שיר אנמי חסר מעוף ורדום. יקומו אותם אלו שיפתחו אליו קטרזיס ויאהבו אותו כי אף אחד לא בדיוק מוצא בו עניין - אני מציע לכם באמת שאם אתם מנסים למצוא בו עניין בכוח, חדל, מיותר - יש שירים אחרים באלבום שיותר מגיע להם.
הקאבר "Same ol mistakes" הוא בין השירים האהובים עלי כאן באלבום. אבל הפעם, אני לא זוקף זאת לריהאנה. הקאבר נשמע אחד לאחר כמו המקור של Tame impela. זה מתחיל מאותם קולות רקע, ונגמר באותו אפקט על הקול של ריהאנה שזהה לאותו אפקט קול שיש בשיר המקורי של טם אימפלה. אני לא אבקר אותה על זה שהיא לא לקחה את הקאבר למקום שלה ויצרה כפיל למקור שההבדל היחידי זה שהיא שרה אותו (שכמו שאמרתי, נשמע כמו המקור גם, אז לא יודע אם זה בדיוק הבדל.....) אבל התוצאה הכללית גרמה לי להנות מהשיר בסה"כ ואף להכיר את המקור - אז אני סבבה עם זה נראה לי. "Never ending" זה שיר שלא תפס אותי תחילה, ולקח לי כמה שמיעות עד שאהבתי אותו. בסה"כ שיר מאוד חביב. לא מספיק דומיננטי כדי לתפוס את משבצת "בלאדת האלבום" כמו ש-Stay תפס באלבום הקודם, אבל בגדול שיר מאוד חביב. אם כבר בלאדת האלבום... חושב שיותר מגיע ל- "Close to you" שמה שבאמת הופך אותו ליותר טוב זה המילים. לא יודע אם ריהאנה שותפה לכתיבה שלו, אבל שאפו לאותו כותב. אני חושב שאותו אחד עשה עבודה מעולה.
עוד שני שירים שלא מדברים אלי.. "Higher" שהוא עוד אינטרו, חביב הקהל, משום מה, למרות שאני כן יכול להבין למה..... הוא קצר זורם ומציג לכאורה את היכולות הווקליות של ריהאנה - בסדר, שיהיה למעריצים משהו להאחז בו. ו-"Love on the brain" שאולי הרצועה המתיימרת ביותר באלבום. מרגישה לי מאוד לא היא, מאוד מנסה בכוח להיות מושפעת ממשהו ספק איימי ויינהאוס ספק ביונסה - אני בעד שאמנים יהיו מושפעים מאמנים אחרים, בעד שאמנים יעשו דברים שהם אוהבים, נגד זה שהניסיון יהיה כל כך מאולץ ולא מעניין. אגב, גם התוצאה לא העיפה אותי, לא לסקול אותי.


הגענו לסוף, הדלוקס של האלבום, מכיל שלושה שירים. "Goodnight gotham" שיכל להיות בין השירים הטובים באלבום אם היא הייתה עושה קצת יותר מלקחת סימפול מפלורנס אנד דה משין ולתת לו לחזור בלופים - כן ריהאנה, היה יותר טוב אם היית מצטרפת לשירה ויוצרת שיר של ממש, ולא סתם רצועת מעבר לקראת סוף האלבום. "Pose" מביא לי מיגרנה. שיר משוגע ולא במובן הטוב. די מבולגן, אבל חייב לומר שיש בו משהו מגניב. מעדיף אותו על אותם רצועות שבאו לחקות זמרות ברים מסטולות. ואיך אפשר שלא לסגור את האלבום עם שיר כל כך מטומטם? Sex with me בעצם הוא שיר חסר טעם שנעשה ב-5 דקות אבל איך שהוא האווירה שהוא משרה מאוד נינוחה. לא יודע אם ככה מסיימים אלבום, ואני גם לא דוגל כזה חזק בליריקה ועומק - פשוט חושב שהוא מיותר, כמו עוד כמה שירים שהאלבום מכיל בתוכו.
כן, זה לא אלבום רע. לא אלבום רע בכלל! אלבום שאולי לא עפתי ממנו, פרט לשירים בודדים שאפשר לספור על חצי כף יד, אלבום בעל השפעות שלא כל כך הצלחתי להתחבר אליהן, עם סאונד לעוס ומייאש - אבל טוב לאיפה שהוא מכוון אליו. האלבום עומד במשבצת שאליו הוא כיוון תחילה. האלבום פונה לקהל שאליו הוא תכנן לפנות, והאלבום בסה"כ כן משרת את המטרה. הוא לא העיף אותי, ואני בטוח שגם רבים כמוני, אבל הוא כן יהיה פה לפעמים כשנרצה לענטז למילמולי Work או להתרגש לצלילי אותה גיטרה מבורכבת ב-Kiss it better. הוא יבוא לבקר אותנו לפעמים.. כמו כל אלבום של ריהאנה, הוא  יוציא מתוכו להיט אחד לפחות, כמו כל אלבום של ריהאנה, ילווה אותנו לצד אותו סאונד שגם ככה מתנגן ברדיו בזמן האחרון, כמו כל אלבום של ריהאנה, ובעיקר גרם לריהאנה להיות כה מפוקסת ביצירתו בכדי לא להכנס למועדון ה-27!

תודה על הקריאה ♥