ביקורת חדשה: Badlands - Halsey

טוב.. אז אחרי ששמעתי את Colors בטלויזיה ואהבתי, ואת Castle דרך סדרה ולא יכולתי שלא לעשות שזאם - וכמובן, New americana שהכרתי לפני הכל והתאהבתי משמיעה ראשונה - החלטתי לנסות את האלבום בפעם השנייה, אחרי שבפעם הראשונה לא אהבתי שום דבר פרט ל-New americana שאותו עוד הכרתי לפני כפי שאמרתי. קצת רקע.. הלסי זמרת בת 21 מארצות הברית. היא התחילה לכתוב בגיל 17 ובגיל 20 שחררה את ה-EP הראשון שלה Room 93 שגם כולל בתוכו שירים מהאלבום כמו Huricane. הלסי הספיקה כבר לשתף פעולה עם ג'סטין ביבר, בשיר The feeling, שאגב, אני די מחבב אותו! השיר נמצא באלבום החדש של ביבר, והשניים נראו הרבה ביחד בחודשים האחרונים. (חברים טובים ספק אבל את מי זה מעניין מבינינו סתם חיפשתי להביא לכם קצת ג'וס) - האלבום מכר יותר מ-200 אלף עותקים ברחבי העולם, שזה, מעולה ממש, בהתחשב בעובדה שזו זמרת שהתחילה מכלום, בלי להיט גדול בעולם או בארה"ב בכלל, בלי פרומו טלוויזיוני או קידום מאסיבי ברדיו. 
אז התחלתי ב-Castle, שוב, השיר היה זכור לי יותר טוב, אבל הוא לא רע גם עכשיו. המשכתי ל- Hold me down ולא חיבבתי מי יודע מה. הרצועה מרגישה לי מאוד ילדותית ולא בקטע הטוב של המילה. האמת שאחרי השיר הזה חזרה לי התחושה ששוב פעם לא אוהב שום דבר מהאלבום, אבל אז Drive הגיע. אני שומע אותו עכשיו ברקע... שיר מעולה לגמרי! אני אוהב את הקול של הלסי.. במיוחד בשיר הזה. אני אוהב את ההגשה האדישה של הקול שלה בשירים שלה.. היא יוצרת אווירה "מתה" אבל מסקרנת. האיזון הזה לצד הקולות רקע שלגמרי מוסיפים, הפקות הסיינת' והצלילים, וזה שהכל בגדר הפופ הקליט זה ללא ספק פלוס ענק. זאת אומרת שהכיוון והבסיס מדהים, וזה אולי מה שגרם לי לחזור ולשמוע את האלבום שוב.. אבל התוצאות? ובכן, התוצאות לא יוצאת מהמסגרת. הן לא רעות, אבל גם לא ספקטקיולריות. איפה שהוא אני מרגיש שהאלבום הזה יכל להיות האלבום של מלאני מרטינז אם לא היה לה חסך ילדות בלונה פארק - ובעיני זה מותיר את הלסי חסרת חותם. זה כאילו האלבום מתלבש עליה כמו כפפה, ולא להפך. זה כאילו האלבום מתאים את עצמו לקול הרדום שלה, להגשה שלה - ולא להפך. יש הרבה אלבומים כאלה.. יש הרבה אלבומים שמרגישים כמו כפפה לאמן ולא להפך, זה ללא ספק מרגיש לי אלבום כזה.

 

אז המשכתי ל- Roman Holiday, שגם הוא שיר מעולה אבל רק מחזק את הטענה שלי שהיא טרם מצליחה לצאת מהמסגרת שלה. אני רק רוצה לומר שזה לא בהכרח רע כי אמן צריך להתפתח והיא רק בהתחלה, חשוב לומר. Colors הוא השיר הבא בפלייליסט, לא יכולתי שלפסוח עליו על אף שאני כבר מכיר ויודע איך הוא נשמע. ובכן, השיר הזה ללא ספק השיר הכי טוב באלבום לצד New americana. שיר פופ מצויין שלא יבייש את ענקיות הפופ שחוברות כיום לסאונד הסיינת' במיינסטרים. מרגיש לי כמו האחות של Style של טיילור סוויפט, בקטע טוב. שיר מצויין, מבריק אפילו. מעבר להפקה שהיא די מושלמת, המילים של השיר פשוט היסטריות. באמת שכל כך כיף לי להכיר שירי פופ שמצטיינים בכל המדדים שבינהם גם מדד הליריקה, שלא תמיד אצלי הוא המדד העיקרי, אבל כן הוא בונוס ענק שמעצים ומשלש את אהבתי לשיר. 
סיינת' אמרנו? אז אחרי שאתעלם מהשיר שבא אחכ Coming down שמרגיש לי מאוד אנמי ונשכח, אנחנו מתקדמים ל- Haunting, שיצא לי להיתקל בשם שלו בהקשר של הלסי לא פעם ולא פעמיים. קולות סיינת' פותחים את השיר תחילה וכבר אוספים את כל תשומת ליבי אל תוך השיר. בתים מעולים, אני יכול להישבע שיש חלקים שחשבתי שזו טיילור סוויפט בשיר, שגם היא מושפעת מסאונד הסיינת' באלבום האחרון שלה. בכלל, יש פה כמה שירים שלגמרי הייתי יכול לראות על טיילור סוויפט (זוכרים, שהאלבום מתלבש על האמן ולא להפך? אז כן). בגדול זה כן שיר מעולה, אבל לא הכי משך אותי.

 

לא מצאתי עוד שום דבר מעניין לדבר עליו לאחר מכן. או לשמוע, לצורך העניין, Control, YOU god לא עניינו אותי. Goust ו- Hurricane היו סבבה, אבל גם, לא הכי משכו אותי, וזו האווירה הכללית של האלבום. לא באמת גיליתי בשמיעה משהו נוסף, למרות שזו לא שמיעה ראשונה שלי כבר. Colors ו- New Americana נשארו השירים היחידים כאן שבאמת משכו אותי כל כך. אחכ היה את Castle שגם היה מעולה (לא הכרתי אותו מהשמיעה הזו) ו- Drive שאולי גיליתי כרגע אבל הוא היחיד. ארבעה שירים. ברור לי שהסיפור שלי עם האלבום הזה לא תם כרגע.. אני יודע שאני אוריד אותו בהמשך, עוד כמה ימים, כשיהיה לי חשק לחזור אליו אולי, ואשמע את השירים שאני אוהב ממנו ולאט לאט בשאפל של האייטונס הוא יעביר לי לשירים האחרים מהאלבום שאולי יבוא יום ויכבשו אותי - אני כן מתעקש, כי כמו שאמרתי, הבסיס הוא מצויין. הלסי מסקרנת אותי בליריקה שלה, הלסי מסקרנת אותי בקול שלה ובסגנון שלה - יש לה גוון, יש לה צבע מאוד מיוחד אבל איפה שהוא זה מתפספס והולך לי לאיבוד כשזה בא בתוצאות, השירים.

תודה על הקריאה ♥

אריאנה גרנדה תשתף פעולה עם ניקי מינא'ז באלבום החדש שלה + שיר חדש לאריאנה גרנדה השתחרר!

עטיפת האלבום החדש של אריאנה 

אריאנה גרנדה חוזרת עם אלבום אולפן שלישי (הפעם, העיניים לא עצומות בעטיפת האלבום) בשם Dangerous woman. בתוך האלבום ישנו גם שיר העונה לאותו שם, שהוא הסינגל הראשון מהאלבום, ונמצא כעת (19.3.16, 7 וחצי בבוקר) במקום השישי ב-TOP 100 אייטונס ארה"ב! השיר כבר בטופ 60 ברדיו אמריקה (הכללי) והוא בחוץ אך ורק שבוע. השיר מקבל עדכונים מעולים ברדיו ומנוגן בשני פורמטים גדולים באמריקה, פופ, והרדיו הקצבי!
האלבום עתיד להשתחרר בעוד חודשיים (20 למאי) ויכלול בתוכו (כנראה) 11 רצועות בגרסאה הרגילה. את האלבום ניתן להזמין מראש באייטונס (לחצו כאן למעוניינים)  וכבר תוכלו לקבל את הסינגל הראשון Dangerous woman וגם את be alright, באז סינגל מתוך האלבום שנמצא כעת במקום 3 ב-TOP100 אייטונס ארה"ב אך ורק מהזמנות מוקדמות של האלבום! (מזמינים מראש את האלבום ומקבלים אותו)


תחנת הרדיו הגדולה 102.7 Kiis fm אישרה בחשבון הטוויטר הרשמי שלה שאריאנה אמרה בראיון אליהם כי היא משתפת פעולה עם הראפרית ניקי מינא'ז באלבום החדש שלה! (וגם עם הראפר פיוצ'ר, שמעניין אותי כקליפת השום). אריאנה הוסיפה ואמרה "אני פשוט אוהבת לעבוד איתה.. היא כל כך אישה חזקה"
השתיים לא משתפות פעולה פעם ראשונה. לשתיים יש שיר בשם Bang bang שבטח כולכם תכירו, שמכר כמה מיליונים ברחבי העולם והיה הלהיט של הקיץ שעבר! בנוסף, אריאנה התארחה (ברגע האחרון יש לציין) באלבום של ניקי The pinkprint שיצא בשנה שעברה, בשיר בשם Get on your kness.

ניקי ואריאנה מופיעות עם השיר Bang bang לפני שנה וחצי

לא ידוע באיזה שיר ניקי תתארח באלבום, אבל כולם חשבו שזה יהיה Be alright וזה לא. בכל אופן, חיכיתי מאוד לשיר הזה.. שמעתי המון הצצות שלו בשנה האחרונה (שאריאנה פרסמה) וממש אהבתי את הקצב והפזמון. אני שומע עכשיו את השיר.. משמיעות ראשונות הוא אחלה. לא כבש אותי, לא עפתי, אבל אני מאוד אוהב את הוויב הכללי של השיר ואני מאוד אוהב את הפזמון ואת הקצב שהוא מביא איתו. אריאנה הולכת על סגנון קצת פחות בוסרי באלבום החדש. Be alright ו- Dangerous woman זמינים לקנייה באייטונס ולשמיעה בספוטיפיי ובטיידל למי שיש.

Be Alright

הכירו את Vroom Vroom Ep האלבום הקצר החדש של צ'ארלי XCX!

Charli Xcx 

ל-EP הבא חיכיתי המון זמן. ידעתי על 75% מהאלבום (שזה שלושה שירים) עוד מלפני שנה כששמעתי את אותם שירים בהופעת לייב של המפיק Sophie שתכף ארחיב עליו, רק שלא ידעתי מתי הם יצאו, באיזו מסגרת ואיך תשמע הגרסה הסופית. אז לתשומות: לאחר שנה, במסגרת EP (אלבום קצר) עתידכני ומהמם, ומושלמת.
צ'ארלי XCX, אחת מהזמרות היותר מעניינות שיש כאן בשנים האחרונות בעיני, שתחילה הביאה אלבום בכורה שכתבה בגיל 14 אך אף פעם לא יצא בצורה רשמית וגדולה לכן אף אחד לא בדיוק מחשיב אותו כראשון שלה, יש שם חומרים די מרשימים יחסים למישהי בגיל 14! כמו Freancheska למי שמעוניין, גם בין השירים האהובים עלי שלה - משם היא המשיכה לאלבום שרוב הקהל מחשיב כראשון שלה, העונה לשם True Romance, בין האלבומים האהובים עלי אי פעם בעל אווירה מכושפת וסאונד מגה מרענן. משם, אל Sucker, האלבום די שונה מהקודם ב-180 מעלות יש לומר, והוא כביכול יצא כחצי שנה לאחר ההצלחה המאסיבית של צארלי עם השיר Fancy שאותו בטח כולכם מכירים, שהוא שיר של איגי אזיליה בשיתוף פעולה של צ'ארלי. יש שיגידו ש-Sucker פחות אותנטי וטוב מ- True romance כי הוא נוצר בתקופת ההצלחה שלה ולכן אומרים שהוא היה צריך להישמע אחרת אבל ההצלחה גרמה לו להישמע הרבה יותר קליט ושונה ממה שעשתה קודם לכן. אין לדעת.. בגדול? אני חושב שהאלבום הזה מעולה. כן אני אוהב יותר את הקודם וכן אני חושב שבאלבום הזה יש כמה שירים שהם פחות טובים ומעניינים מהקודם, אבל כאלבום בראייה אוביקטיבית הוא אדיר. מגובש, כיפי בסה"כ, לא מתחכם, על אותו קו ואחיד. שאלו גם דברים לא פחות חשובים בעיני ביצירת אלבום. היו לה בו השפעות די ברורות, אלמנטים שחזרו על עצמם לאורך כל רצועה ורצועה באלבום והמון נוכחות.
צ'ארלי, שכעת אפשר לומר עליה שהיא סופר מעניינת ותמיד דואגת להביא כל כך הרבה צדדים מוזיקלים בה אל תוך האלבומים, משחררת EP חדש, אלבום קצר, שבו יש ארבעה שירים ששוב פעם שונים ב-180 מעלות מכל מה שעשתה קודם לכן. ה-EP הניסיוני הזה הופק ע"י אחד מהפיקים היותר מעניינים בשנים האחרונות, Sophie, שהפיק את Bitch im madonna של מדונה בשיתוף פעולה עם ניקי מינא'ז, את Hey qt ו- When i role the world של ליז, ועוד. מה שמיוחד בסופי זה שהוא לוקח צלילים אנושיים ומשתמש בהם כ-כלים מוזיקלים וכך יוצר שיר שיכול להישמע מאוד מאוד שונה מוזר ו-"בדיחתי" אבל עם זאת מאוד מדוייק ומתוחכם. החבל הנורא צר בין שני אלו בעצם יוצר סאונד נורא מעניין מסקרן וחדש, שאם תשמעו את כל השירים שהוא הפיק תבינו את המכנה המשותף בין כולם ותבינו איזה סאונד הוא יוצר. סופי, מנסה להנחיל בעיוותים המוזיקלים ובקול הפיטץ' הגבוה סאונד חדש, וצ'ארלי, היא הדיילת שתהיה עתידה להציג את הבשורה בפני הציבור הרחב. הבחירה בצא'לי נהדרת, מהסיבה שהיא גם מאוד אלסטית וגמישה. מהסיבה שצארלי היא "זיקית מוזיקלית" שיכולה לקחת סאונד או כיוון מוזיקלי ולהביא ממנו משהו מגה שונה ומעניין. מהסיבה שצארלי כותבת בצורה מאוד דביקה וקליטה, מאוד פופית ומרעננת, בלי מילים גבוהות או תחכום רב צ'ארלי יכולה ליצור שירים שכולנו נדבק בהם בקלות. ועם הקול והכתיבה הפופית של צ'ארלי לצד הסאונד והכיוון המיוחד והמסקרן של סופי נוצר ה-EP הנל העונה לשם Vroom Vroom שלגמרי מצטייר כאחד ה-EP הטובים ששמעתי.

סופי, המפיק הראשי של האלבום והאחראי לסאונד

האלבום מכיל ארבעה שירים. Vroom Vroom שהוא שיר הנושא של האלבום שאותו פותחחת ב- Lets Ride שמעיף אותי גבוה גבוה באוויר, אל תוך פזמון פופי וקליט כפי שצ'ארלי יודעת לעשות. Paradise שבו צ'ארלי משתפת פעולה עם עוד אמנית שמתעסקת המון עם סופי, העונה לשם האנה דיימונד, שהיא הרבה יותר "הארדקור" בז'אנר מאשר צ'ארלי, אך פחות נקבל זאת לידי ביטוי בשיר הנל. האנה דיימונד נותנת בית מאוד רגוע אך שמתאים כמו כפפה לשיר, וביחד הן יוצרות שיר אדיר ומדוייק. החלק האהוב עלי זה הביט שמתפוצץ לאט לאט בבית אחרי הבית של האנה דיימונד, אדיר!
השיר השלישי באלבום הוא Trophy שהוא השיר הקליט ביותר באלבום בעיני, בתים מהירים שנזרקים ונזרקים אל פזמון דרמטי שהופך את השיר הזה להרבה יותר טוב ויוצר איזון מדהים. את שלושת השירים האלו שמעתי בגרסאת הלייב הלא גמורה וללא כל השינויים שבאו עם האלבום (לדוגמה, בגרסאת הלייב של פרדייז האנה דיימונד לא נמצאת) אבל זה לא מנע ממני להיות מופתע בצורה ענקית מהם בגרסאת הסופית, התוצאה עדיין גרמה לי לעוף. השיר הרביעי האחרון שסוגר את האלבום הוא שיר חדש לגמרי שלא שמעתי מעולם בשם Secret , השונה ביותר באלבום. עיוותי הקול של סופי פחות באים פה לידי ביטוי, השיר פחות קצבי ופופי מהשאר, והרבה יותר אפל דרמטי וכבד. (באופן יחסי כן? אל תצפו למטאל אם זה הכיוון שאליו הלכתם). השיר הוכתר ע"י כמה מגזינים קטנים ואינטרנטים שיצא לי לראות כשיר הסקסי ביותר שיצא השנה (Work Who?) וללא שום צל של ספק הוא כן. הבתים האדישים והחושניים שמתחברים לפזמון פופי שבו היא נשמעת כמו גוון סטפאני בעיני (בקטע טוב, אגב, הן כנראה עבדו ביחד לאלבום החדש של גוון שיצא כנראה השנה) ודרופ שבו מרגישים את סופי כמו שצריך בצלילים הביזארים והמשונים. הכל מתחבר פה כל כך טוב. באמת. זה כל כך מרשים לראות איך כל החלקים הקטנים בשיר הזה (ויש בו המון, באמת שהוא מתוחכם ומורכב מבחינת מבנה בעיני) מתחברים ליצירה אחת מפתיעה ומספקת. שאפו לתקליטנית ג'ודי הרש שגם לקחה חלק בהפקת השיר, ולג'סי שאינט ג'ון, אחד מאושייות האינטרנט האהובות עלי (חבר טוב של ברוק קנדי, לקח חלק בקליפ Genesis של גריימס, Club kinG, זה שעומד מאחורי הזמרת הצעירה Gia, ועוד) שגם לוקח חלק בהכנת השיר - צוות מנצח ללא ספק.

לשמיעה האלבום הקצר Vroom Vroom :


אז האלבום הקצר הזה מגה עתידני בעיני. מגה מרענן ומגה נחוץ. הפופ צריך להיות מושפע מהז'אנר הנל הרבה יותר בעיני! זה יהפוך אותו להרבה יותר מתוחכם והרבה יותר כיפי ומסקרן! הסאונד הפראשי הזה חייב לחלחל לתוך כל סטודיו וסטודיו שבהם הזמרות הגדולות של עולם הפופ עתידות להכנס. רק כשזה יתפוס, אם זה יתפוס, ונקווה שכן, אל תשכחו מי היו החלוצים של התחום.