 |
| עטיפת האלבום |
בואו נתחיל מההתחלה: בריטני משחררת את סינגל הבכורה Make me. לא אהבתי. ניסיתי לשמוע אותו בכל מיני ויראציות. זה לא שהוא לא טוב, שוב פעם, הוא פשוט לא מעניין ולא עשה לי שום דבר. בתים חמודים פזמון נחמד אבל כל החיבור והתוצאה הסופית פחות מדברת אלי. גם Private show שהוא השיר השני שיצא לפני צאת האלבום, מאין קברט כזה, והוא פחות מדבר אלי, אפילו פחות מ- Make me. שני השירים האלו בסה"כ הם כן אולי שינוי קצת מרענן עבור בריטני, אבל לא משהו שאני אשמע לא משנה מי תוציא את זה.
את האלבום היא פותחת ברצועת אמביינט חביבה בשם Invitation שמושפעת קצת מהסיינת' ונותנת ביצוע כביכול אקוסטי של בריטני לצלילים אלקטרונים רגועים. לא יודע.. נשמע לי כמו SIRI עושה יוגה, אבל עדיין נחמד בשבילה.
משם המשכנו אל שני השירים שיצאו לפני האלבום Make me ו- Private show שדברתי עליהם כבר ואחריהם אל שני שירים חביבים שלא הכי כבשו אותי אבל כבר בשלב הזה אפשר להבין מה הסגנון הכללי של האלבום. ואני כן מחבב את זה! על אף שבשלב זה שום שיר לא תופס אותי יותר מדי, אני עדיין אוהב את האווירה הכללית והם Man on the moon ו- Just Luv me. שירי מד-טמפו חביבים ונעימים לאוזן.
אנחנו מגיעים אל שיר מספר 6 בשם Clumsy שגם הוא יצא קצת לפני שהאלבום יצא, ודווקא אותו מאוד אהבתי. הוא לא מיוחד יותר מדי וגם לא משהו שהתפעלתי ממנו ונשארתי המום - אבל זו רצועת EDM כיפית וטובה. הרבה יותר טובה מה-EDM שהיא הייתה מתעסקת איתו לרוב קודם לכן. יש בו קצת קברט (כמו ב- Private show ובעוד שירים באלבום) וקצת פופ אלקטרוני. שני אלו הם בערך מה שהאלבום מציע ואני חושב שזה לא פסגת השאיפות שלי אבל כמו שאמרתי בתחילת הפוסט זה לגמרי שינוי מרענן עבור בריטני. האלבום הזה נותן קצת נוסטלגיות ל
פום וקורץ קצת לשנות ה-2000 המוקדמות שהפופ נעשה חצוף יותר ואפשר לגמרי להרגיש את זה בשירים כמו Do you wanna come over ו- Love me down.
בין שני אלו יש לנו את Just like me שהוא קצת יותר אקוסטי ומחזיר אותנו לכיוון המד-טמפו הרגוע והנעים, דווקא בין החביבים עלי לבינתיים. ואת Slumber party שפחות התחברתי אליו.
בשלב הזה אני מתחיל להבין שהאלבום אולי מאוד נחמד וחביב, אבל אין בו שיר שבאמת תפס אותי ממש חזק והעיף אותי. יש אולי שיר או שניים שנורא חיבבתי והשאר אחלה אבל פחות מדברים אלי. אני לא עם יותר מדי ציפיות כלפי בריטני כרגע וזה בסדר.. ו- Hard to forget you מצטרף אל השירים הנחמדים שלא עשו לי שום דבר מעבר ו- What you need אל שירי הקברט שלא מתחברים אלי ואני לא אליהם.
 |
| בקליפ לפרסומת הבושם לצלילי Private show |
אנחנו לקראת סוף האלבום. נכנסים אל מהדורת הדלוקס: Better ו- Change your mind מצטרפים גם הם אל השירים החביבים שלא מוצאים שפה משותפת איתי. נשארו לנו שלושה שירים ואני אומר לעצמי שהאלבום הולך להסתכם בנחמד וזהו. בכל הכבוד לבריטני שנתנה אלבום מגובש וחביב שהוא גם נעים לאוזן וגם די מרענן באופן יחסי - מה שכן אפשר לזקוף לזכותה של בריטני שהיא אף פעם לא נותנת אלבומים מבלבלים בסגנון המוזיקלי שלהם ושהיא תמיד מביאה אלבום מגובש. אם זה פופ אלקטרוני חצוף כמו פאם פאטל או EDM מאסיבי כמו בריטני ג'ין. אם אנחנו רוצים גם לגעת בישנים יותר אז פופ אפל ואלקטרוני כמו Blackout או פופ אורבני יותר כמו In the zone. - ואנחנו מגיעים אל שלושת השירים האחרונים שדווקא עליהם אני רוצה להתעכב. Liar שהיא בין הרצועות החזקות באלבום בעיני. היא לא מיוחדת במינה אבל היא מאוד טובה וקולעת. מאוד אוהב את הפזמון, וזה בין השירים היחידים באלבום שבאמת קולעים לי. If i'm dancing נחשף אלי בקטע קטן ממנו בטאמבלר והוא גם קצת הביא לי חשק לשמוע את האלבום. אהבתי! אהבתי אותו. הוא מגניב ממש. רצועת פופ אלקטרונית עם EDM מאסיבי והמון אוטוטיון (שכאן הוא משתלב נהדר ומתאים בול). ללא ספק בין הטובים באלבום כרגע.
ואל הפתעת האלבום שהיא גם הרצועה שסוגרת אותו: Copure Electrique - רצועת אמביינט עם צלילי סיינת' פסיכודליים במקצת - בריטני הפתיעה אותי ממש פה. לגמרי השיר האהוב עלי באלבום והסגירה הכי טובה שהוא יכל לבקש. היא משאירה טעם מסקרן ונותנת גם טעם של עוד.
(ההופעה של Make me בטקס ה-VMA שנערך לפני שבוע ה-28.8)
בסופו של דבר בריטני הביאה אלבום די ארוך (17 שירים כולל הדלוקס) שבכיף הייתי מוריד חמישה שירים ועושה אותו אלבום עם 12 שירים (ואולי עוד אחד לדלוקס אם היא מתעקשת) וככה מסיר שירם בינוניים שהם נחמדים ותו לא ומשאיר שירים חזקים שיבלטו בו ויהפכו אותו לאלבום היותר טוב שיכל להיות. אלבום שלא מתמרח זה חשוב - ולכן זה די קריטי. אלבום שיש בו מספר מדוייק של רצועות זה חשוב. שירים שצריכים לבלוט בולטים ושירים שצריכים להכניס לאווירה מכניסים. אני כן חושב שזה אלבום יותר טוב מ- Britney jean שזה כבר מעולה וקפיצת מדרגה, אבל כאלבום האלבום הזה לא מצטיין. הוא מעולה בגדול אבל לא מיוחד או מביא יותר מדי מעבר. הוא כן מרענן אבל לא מספיק חזק ודומיננטי. הוא מאוד אווירתי, יש בו כמה שירים ממש מעולים אבל כאן זה מסתכם. Femme fatal גם היה אלבום ארוך אבל השירים החזקים בו היו יותר דומיננטים (פחות מיוחדים ומפתיעים כמו השירים שאהבתי פה, לא אשקר) אבל הרבה יותר דומיננטים שזה גם חשוב. היא הרגישה שם פחות אותנטית ומקורית ממה שמרגיש לי פה וזה כבר נקודה לזכותה - אז בגדול אני לא מאוכזב כי לא באתי עם ציפיות, אני גם לא מופתע או מורשם יתר על המידה כי האלבום בגדול לא יוצא משום מסגרת או מכתיב שום קו מסלול חדש, אבל כן, הוא כיפי, הוא אחלה, הוא זורם, יש בו כמה שירים די מפתיעים וכיפים והוא לא רע בכלל!
שירים מומלצים: Copure Electrique, If i'm Dancing, Liar, Clumsy ו- Just like me.
7.5\10
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה