בנקס הוציאה את אלבום הבכורה שלה ב5 לספטמבר 2014 שכלל בתוכו שירי טריפ הופ בעיקר ו-R&B אלטרנטיבי. הסגנון הצליח לכבוש את קהל היעד והטקסטים לא איחרו להגיע ולתת לכולנו פרספקטיבה מאוד מגובשת ואחידה כלפי האלבום. הסיפור הוא כזה שבנקס היא מיוחסת כ-אלה במיתוס של עצמה. לא פגיעה, לא צריכה להיפגע, לא מתעסקת בשום דבר מלבד עצמה וחסרת כל צד אפל - מה שבפועל לא באמת קרה. שיר הנושא Goddess שנושא את שם האלבום הוא לא מהטובים ביותר שבאלבום והוא טוב בפני עצמו והכל, אבל הוא בעיני מעביר את כל הקונספט בצורה הכי ברורה ולא מתחכמת שיש. בנקס מתארת מערכת יחסים של מישהי שנתנה את כולה וקיבלה שום דבר. שכל ההתעסקות ברגשות שלה הפך אותה להיות קרירה וקרירה עם הזמן והפך אותה למי שהיא הפכה להיות קודם לכן. ההקדמה הזו רק רימזה לנו ברטרו על מה באמת היא הפכה להיות לאחר מכן, שגילינו באלבום הבכורה השני שלה Tha altar.
בנקס ידעה יפה מאוד עוד לפני ש-The altar יצא איזה מין תהליך היא תרצה להציג בפני הקהל. היא ידעה שהיא רוצה לתאר לכולנו כמה צדדים שהיא חוותה במערכת יחסים, את התהליך כולו. אף אחד לא באמת חשב לעצמו שבנקס תצליח להתרומם (מנטלית) מהמקום שהיא הגיעה אליו באלבום של Goddess. ב-Waiting game היא מתארת מצב שבו היא מתקשה להאמין והוא לחכות לאהוב ליבה שיפרד מהבת זוג הנוכחית שלו ואולי אז יהיה להם סיכוי לחזור ולתקן את מה שהיה. היא כמובן, הצד הפגיע. זה שמחכה. ב- Fuck em only we know היא מתארת חלום שבו היא בורחת עם אהוב ליבה, מין אוטופיה כזו שבו היא נמצאת בפסגה איתו ואף אחד לא יכול להתקרב או לגלות היכן הם נמצאים - מה שלא היה מציאותי ושונה לגמרי ממה שבאמת קרה. ב- "Someone new" היא יודעת שיש לאהוב ליבה מישהי חדשה ומבקשת לא להתאהב בה כמו שהתאהב בבנקס. בנקס תטפל בעצמה ותחזור אליו בריאה ושלמה. היא מאשימה את עצמה בפרידה של מערכת היחסים ואומרת שזה רק עניין של זמן עד שתחזור ותתקן את מה שהיא עשתה - מה שנורא עצוב לומר, כי הפרידה לאוו דווקא קרתה בגללה כי למטבע תמיד יש שני צדדים. מיותר לציין כמה נמוך היא נמצאה ב- "Under the table".
הרגשות שלה צפו באלבום הזה. היא לא פחדה להראות כמה היא פגיעה למרות שהיא תמיד שאפה להיות האלה החזקה הזו שלא מתעסקת בדברים האלו ולא נפגעת בהם.
אבל אז היא באה עם "The altar" אלבום האולפן השני שלה שיצא ב-30 לספטמבר השנה (סוף ספטמבר, האלבום הראשון יצא בתחילת ספטמבר, אני מאמין שיש פה איזה שהוא משהו סימבולי) ש- "The altar" הוא בעצם המקום שבו היא יכלה להתמסד לאותו בן אדם אם היא הייתה ממשיכה להיות כל כך פגיעה. היא מדברת ב- "Gemini feed", אחד הרצועות החזקות באלבום על כך. היא אומרת שלחשוב שהיא הייתה צריכה להתמסד לאותו אדם שהפך אותה להיות כל כך חלשה ופגיעה, שכמו כלב צמא למים היא הייתה כרוכה סביבו וכעת היא כבר רחוק מזה. תהליך ההרפיה שלה בא לידי ביטוי באלבום הזה, היא מספרת כמה חזקה היא הפכה להיות. קחו לדוגמה את "Weaker girl" שעל פניו עפ שם השיר אנחנו חושבים ששוב באווירה של האלבום הראשון היא תמשיך לספר כמה היא "ילדה חלשה" - אבל לא. היא אומרת שהיא כבר לא אותה ילדה חלשה! שהיא גדלה וצמחה וכבר המשיכה הלאה ולא רוצה את אותו בחור, ואם הוא לא יכול לספר לכולם למה הוא לא השיג אותה, הוא יכול לספר להם שהיא המשיכה הלאה כי היא גדלה וכבר לא אותה ילדה שנהג לפגוע בה. היא צריכה באד מאדאפקה כמוהה! שיר בשם Judas משווה את אותו בחור ליהודה איש קריות שע"פ הסיפור בנצרות היה אדם תחמן ולא טוב. היא יוצרת מקום שהוא הממלכה שלה ובה הוא מנסה לחבל כל הזמן ולהפיל אותה אך לשווא. ב- This is not about us היא מציגה כמה קל היה לה להתנער מהמערכת יחסים הזו כשהיא כבר הבינה כמה היא חזקה וכמה היא לא צריכה להיות למטה בגלל אותו בחור. אחד השירים הסאסים והכיפים ביותר באלבום. אם כבר סאסים וכיפים:
ב- Trainwreck היא תוקפת אותו במשפטים של "אין עניין בלתקן את הבעיות כשאת מדברת לאוזניים חירשות, לאידיוט" - שאומר שהיא כבר לא רוצה לחזור למקום האבוד הזה כי היא יודעת ששום דבר לא יעזור - היא עשתה את הכל.
ב-"27 Hours" בעיני היא אומרת את הדברים בצורה הכי פשוטה שיש. למרות שהליריקה בשיר הזה די דלה ביחס לאחרים, הוא השיר האהוב עלי באלבום. מרגיש לי הכי אמיתי. "היה לי רעל בכיס ואמרתי לך שיש לי חדשות לא טובות" - היא מתארת מצב שבו היה לה בשורות רעות בכיס, אולי פרידה, ובכלל בכל השיר היא מתארת כמה היא רצחה את המערכת יחסים הזו כדי לא להיות שם יותר. בבית השני אפילו היא יורדת עליו בביקורת שלא משאירה הרבה מקום לדמיון.
(בנקס בקליפ של Fuck with myself מכבה את הנר הרומנטי של מערכת היחסים שלעולם לא בערה)
בנקס הציגה לנו כאן תהליך נורמטיבי של צד אחד במערכת יחסים. הפגיע שקם כמו פניקס מתוך האפר ורק אחרי שהוא כבר לא נמצא במקום הזה כי הוא המריא אל על הוא יכול לספר על כמה הוא כבר לא באותו מקום וכמה הוא נהיה חזק מאותו אדם חלש שהוא היה. בנקס לא מתביישת בחלק הזה בחיים שלה שבה היא הייתה יושבת מתחת לשולחן, בזה שהיא הייתה מתחננת לתשומת לב או בזה שהיא הייתה מתעסקת בגבר שלה יותר מדי כאישה חלשה - היא יודעת שכל זה הוביל אותה למקום המאוד חזק ועצמאי שהיא נמצאת בו היום. בלי חשכה אין לנו אור. האלבום הזה הוא דוגמה טובה לזה שגם כשלא טוב לנו, יהיה טוב. גם כשאנחנו חלשים, שלא נפחד לדעת או להיות מודעים לזה כי בהמשך תבוא הזריחה שלנו כאיניבידואל ואין לנו מה לדאוג לגבי זה.
תודה על הקריאה ♥
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה