זה נכון שטראפ תפס תאוצה בשנים האחרונות, אבל נוצר גל חדש בשנתיים האחרונות שבו רוק מוצא את דרכו אל תוך הטראפ וביחד נוצר סאונד נורא פופולארי כרגע. ליל עוזי, ליל פיפ (עליו השלום), Xxxtantacion (עליו השלום גם) ועוד
הרוק-טראפ הוא סאונד שמתפתח אצל ריקו נסטי, בת ה-21 שכבר הספיקה להביא שישה מיקסטייפים ( כן כן, שישה, בת 21) ובאלבום האחרון זה לגמרי מורגש. המיקסטייפ החדש Nasty (שאגב, לא חינמי כמו בהגדרה הקלאסית של מיקסטייפ) זמין בשרתי הסטרימינג ולרכישה באייטונס. זה המיקסטייפ הראשון שלה שיצא תחת אטלנטיק, שנורא מעודדים אמנים לא להוציא אלבומים ולהוציא מיקסטייפים במקום (מה שנורא חוסך להם כלכלית וגם משתלם להם.. לחברת התקליטים כמובן) - אבל בזכות ארה הסטרימינג, גבולות ההבדל בין מיקסטייפ לאלבום מאוד טושטשו. יש לא מעט מיקסטייפים שהצליחו כמו אלבומים רגילים ואף יותר כמו ההוא של דרייק שעזר לטשטש את הגבולות בין מיקסטייפ לאלבום.
ריקו שוחטת בעטיפת אלבום נהדרת עם וויב סופר כיפי. הפרויקט פחות קליל כמו הקודם אבל הוא הרבה יותר חזק בעיני ומגובש. ריקו יושבת על המון הפקות נהדרות, שלא היו מביישות שום ראפר או ראפרית מהשורה הראשונה. אני חושב ש- In the air הכי תפס אותי. זו הרצועה השלישית באלבום שמתחילה בגיטרות חשמליות כאלו עם וויב מצרי. הגיטרות ממשיכות ללוות את ריקו לאורך כל השיר ומאפשרים לה ליצור אחלה שיר עם בתים מגניבים ופלאו טוב. הנושאים שהיא מדברת עליהם שואפים להציג כמה ׳לא מתנצלת׳ היא כרגע, ושאין לה גם על מה. Bitch i'm nasty, הרצועה הפותחת של האלבום, גם היא עוזרת לשקף מה שריקו מנסה להציג.
אני חושב שמבחינת טקסטים לא היה פה גיוון גדול מדי, וזה בסדר לגמרי לבוא עם נושא אחד ברור ולדבר עליו אלבום שלם - למרות שהוא לא חייב להיות עמוק Tho, ולמרות שהוויב נשאר על אותה בריזה, ריקו מצליחה להפתיע עם הפקות מגוונות שנותנות לכל שיר את הצורה שלו. Pressing me מצטרף לרשימת השירים שהכי קרצו לי במהלך האזנה לאלבום. הפלאו שלה שם לדעתי הכי טוב באלבום, וגם הפזמון שלו בין הטובים שלה. ואם כבר דיברנו על הפקות מגוונות, לשלושה שציינתי למעלה אני רוצה להוסיף עוד שני שירים עם הפקות סופר מגניבות. Ice cream שנשמע כמו משחק מריו (ולדעתי מסמפל אחד..) שתפס אותי מהרגע הראשון, ו- Oreo שנחשב לבין החביבים על המאזינים וגם אותי תפס משמיעה ראשונה. הוא סופר קליט וקצבי.
למרות שכן התחברתי לאלבום ולוויב הכללי, היה חסר לי שיר אחד שיהיה שונה מהאחרים. לא מבחינת טקסט או הפקה, אלא מבחינת הגשה. במיקסטייפ הקודם היה שיר בשם Block list שלמרות שלגמרי הייתי יכול לראות אותו באלבום הזה מבחינת הטקסט וה-וויב, הוא כן שונה מהשאר מבחינת איך שהיא הביאה אותו לידי ביטוי. הוא מציג צד אחר שלה ומראה כמה כיף להשתעשע עם השונאים שלך וכמה קל פשוט להעיף אותם מהחיים שלך. Why oh Why מהפרויקט הנוכחי די מזכיר אותו, ואגב, מומלץ מאוד, אבל הוא עדיין לא הוא, והיה חסר לי פה את הבלוק ליסט שלה. אני מניח שאם לא הייתי מכיר אותו לא היה לי את הטענה הזו כי לא הייתי מודע למה שקורה לפני, אבל בסה״כ הפרויקט עצמו מספק ועשוי ממש טוב. אטלנטיק ידועים בחיפושם אחר ראפרים צעירים ומתחילים, הם גם לרוב מצמידים להם אחלה מפיקים ואין ספק שעם כל הסלידה שלי מהם כחברת תקליטים הם יודעים להביא את האנשים הנכונים שאמנים צעירים וחדשים צריכים לעבוד איתם.
האלבום זמין בכל שרתי הסטרימינג, אייטונס וגם בערוץ היוטיוב שלה בחינם
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה