כל שנה, כל ה-שנה - אני חושב על הרגע שבו אכתוב את רשימת סוף השנה שלי. על אלבומים ועל השירים כאחד. אני כמובן תמיד אוהב לפתוח עם אלבומי השנה גם כי זו מסורת שחוזרת על עצמה כבר 6 שנים לדעתי (בבלוג שנה רביעית), וגם כי אלבומים כפרויקטים תמיד יהיו סופר משמעותיים עבורי כחובב מוזיקה מושבע, ורק לאחר מכן לדבר על שירי השנה כפיק שנתי!
רשימת סוף השנה שלי מורכבת לאחר לבטים רבים מאלבומים שיצאו מה-1.1.18-1.12.18. רשימת סוף השנה הבאה שאפרסם (שזו רשימת שירי השנה) תכלול גם שירים שיצאו בדצמבר משנה שעברה וגם מהשנה ככל הנראה.
חשוב לי לציין ולהזכיר שהרשימות שלי אף פעם לא יהיו אוביקטיביות וגם לא ישאפו להיות. כל הדבר היפה ברשימות סוף שנה בעיני גם אצלי וגם אצל אחרים שזו הבמה האמיתית לבוא ולדבר על כל הדברים שגרמו למוח שלך לעוף באותה השנה ובמקרה שלי לעין שלך לעוף ולא צריך להתנצל על כך. חוסר-אוביקטיביות זה שם המשחק! שנה שעברה רשימת סוף השנה שלי הייתה הכתבה הכי נצפת באתר שלי בשנתיים האחרונות, כ-1000 כניסות! אז תודה לכולם ואני שמח שבכל פעם ניתנת לי ההזדמנות הזו מחדש!
15. The Architect - Paloma paith
בא לי להרוג אותה. הלאבום סופר ארוך ומעייף, אבל ואו.. יש בו שירים שברצינות הייתי עם פה פתוח מההתחלה ועד הסוף. כעוברים על המילים זה מקבל משמעות נוספת כמובן, וזה דבר שאני לגמרי אעריך לנצח באמנים. אף פעם לא נתתי פקטור מרכזי למילים, אבל אני כן נותן פקטור מרכזי לחיבור של האמן איתם בטענה שהוא אכן כתב אותם. גם אם זה המילים הכי קיטשיות ומטומטמות בעולם, כל עוד הוא באמת מרגיש לי מסונכרן איתם זה כבר עושה את העבודה עבורי. וזה משהו שלמשל מצאתי בשיר The Architect שנושא את שם האלבום. שיר שמגדיר מצויינות מה היא! אין ספק שהאלבום של פאלומה רחוק מלהיות מושלם והוא די מסורבל, אבל מגיע לה להיות כאן כי כפרויקט רואים שהיא נתנה את כל כולה בו ויש פה שירים מטורפים שמגיע לה עליהם את כל ההערכה בעולם. אל האלבום הגעתי דרך שיר בשם Til i'm done שהיה לי כיף לא נורמלי מהרגע הראשון עד עכשיו. האלבום טיפה יותר מלנכולי ממנו אבל עדיין מרגיש על אותה אנרגיה. אני אשמח לשמוע ממנה עוד פרויקטים בעתיד
ז׳אנר: פופ, סול
היתרון הכי גדול באלבום: הקול שלה.
מס רצועות באלבום: 19
רצועות מומלצות: Till i'm done, Crybaby, The Architect, Warrior
14. Rico Nasty - Nasty
חברה המליצה לי על שיר שלה שיצא ממיקסטייפ שיצא ב-2017 בשם Block list ועפתי ברמות. התחלתי לחקור עליה קצת וגיליתי שעתיד לצאת לה אלבום בתחילת 2018. ברגע שהוא יצא גם הביקורות הגיעו איתו וכולן היו סופר חיוביות. ריקו היא טראפרית (טראפ+ראפ איזה יופי הא) בת 22 שעושה מוזיקה סופר רועשת ומלאה בכעס אך לא פוסחת לרגע על שום דבר בגלל זה. זה כל הקסם באלבום הזה. כולו נשמע כמו פקעת עצבים אחת גדולה שעטופה במשי ובדיוק. האלבום הזה מושלם בעיני מבחינת העשיה שלו. אין בו שירים שבלטו לי כסופר חזקים מהפכנים או בסגנון, אבל הכל מתחבר, הכל מרגיש מאוחד ויצירתי, וזה פשוט כיף לשמוע אלבום כזה. אני חושב שהדבר היחיד שחסר לה באלבום הזה זה טיפה יותר דיוק ועניין בשירים כשירים. האלבום מאוד מדוייק, אבל כשנכנסים לכל שיר ושיר כאחד אני יכול למצוא חלקים שגורמים לאבד עניין די מהר ועדיין יש פה משהו שמרגיש מאוד ניסיוני ובוסרי. אני חושב שזמן זה משהו שלגמרי ילטש אותה בהמשך, גם מבחינת הבוסר וגם מבחינת העניין בשירים. מצד אחד האלבום מרגיש כמו טייניג׳ריות שכועסת על כל העולם וזה כל הקונספט והקסם באלבום, מצד שני אני עדיין מרגיש שהיא יכלה ללכת לכיוונים נוספים באלבום.
ז׳אנר: שוגר טראפ, היפ הופ-רוק
היתרון הכי גדול באלבום: הביטים.
מס רצועות: 14
רצועות מומלצות: Rage, In the air, Pressing me, Bitch i'm nasty
13. Camila Cabello - Camila
קמילה הביאה אלבום בכורה טוב. האלבום בהתחלה לא העיף אותי כי ציפיתי למשהו אחר לגמרי ועם הזמן למדתי לאהוב אותו כי יש בו שירים ממש אבל ממש אדירים. כאלבום הוא נהדר, מסתנכרן ותמפקד כגוף אחד וזה משהו שתמיד כיף לראות. היא מרגישה לי סופר מאוחדת ובטוחה בעצמה כאן. היא נשמעת מעולה, היא עבדה עם האנשים הנכונים והתוצאות מדברות מעצמן. אני חושב שהדבר היחיד שמפריע לי כאן שהאבנה מרגיש לי כמו עוף מוזר באלבום בקטע די רע, ולא מרגיש לי שהוא שובר כאן שום קו בצורה הנכונה. אני אוהב אלבומים שיש בהם שיר או שניים שהם שונים מכל האלבום כי זה קצת נותן איזה שהוא טעם נוסף לצד שהאמן פחות משקף וזה מגניב כשזה נעשה נכון, אבל בגלל שהאבנה נעשה בתקופה ניסיונית שאפילו חברת התקליטים שלה לא האמינה שהוא יצליח ככה (היא בעצמה אישרה את זה והאבנה לא תוכנן להיות סינגל בכלל) - זה מרגיש כאילו הוא יצא בתקופה אחרת שלא קשורה בכלל לאלבום. ביקום מקביל שבו הוא מתקיים לבדו. אחותה של האבנה באלבום, She Loves Control גורמת למצב להיראות קצת יותר טוב כי היא היחידה שעוד מצליחה לגשר בין האבנה לבין האלבום אבל זה עדיין מרגיש כמו משהו שלא כל כך ברור כי הפערים כן ניכרים. ושוב, לא פערים ברמה או באיכות, אלא פערים בתוצאות כתוצאות. אגב, זו רצועה סופר מפוספסת שחבל שלא יצאה כסינגל. זה יכל להמשיך יופי את הוויב הלטיני שהתחילה איתו וזה היה הופך את כל הארה עצמו של האלבום למשהו יותר מעניין. האלבום מכיל רצועות שקטות וקסומות בעיני שהיו סופר משמעותיות בעיני באלבום ובכלל ואני שמח שיצרה אותן. אני חושב שאם היא הייתה מכניסה עוד שיר בסגנון של האבנה ו- She loves control והייתה דואגת להוציא עוד שיר בנוסף לאבנה מתוך הסגנון כסינגל הכל היה נראה ונשמע הרבה יותר מעניין כפרויקט. יאמר לזכותה שהאורך של האלבום סופר מדוייק בעיני. אולי אחד המדוייקים של השנה.
ז׳אנר: פופ, פופ-דאנס
היתרון הכי גדול באלבום: הרצועות השקטות
מס רצועות: 11
רצועות מומלצות: She loves control, All these years, Somethings gotta give, In the dark
12. Beerbongs & Bentleys - Post Malone
הייתי לגמרי מקצר את האלבום ומשמיט ממנו כמה רצועות נכבדות שיהפכו אותו לפי 4 יותר מושלם ממה שיכל להיות. חשוב לי לציין שהאלבום הזה הוא אחד מההפתעות הכי גדולות השנה עבורי. פוסט מלון פרץ עם Rockstar שהיה להיט שלא היה אפשר להתעלם ממנו. גם מי שלא עף ממנו (כמוני) לא יכל שלא לזמזם אותו בלי הפסקה בתקופה שהוא התפוצץ. אף פעם לא הייתה לי בעיה עם השיר אבל אמרתי לעצמי ׳ נו טוב.. עוד להיט׳
לאחר מכן התפרסם שניקי תהיה באלבום, ואתם מכירים אותי.. איפה שניקי נמצאת אני נמצא! התגלגלתי עם האלבום כשהוא מתנגן לי בשאפל לאחר השיר עם ניקי ופשוט עפתי. עפתי יותר מהעובדה שבאתי עם 0 ציפיות לאלבום ואפילו בלי כוונה באמת לשמוע אותו ומצאתי את עצמי פשוט נהנה מהשירים שם. יש שם כמו שאמרתי אורך של שירים וכמה שירים די מיותרים, אבל יש גם די הרבה שירים מטמטמים שעשו לי את החצי הראשון של השנה לאדירה. תמיד יהיה לי כיף לחזור לאלבום הזה והוא תמיד יזכיר לי דברים טובים. האלבום הוא אלבום היפ הופ עם אלמנטים מובהקים של פופ ונגיעות רוק. אפילו בלאדות יש לנו שם. הרצועה שהכי העיפה אותי הייתה Stay. לא האמנתי שמישהו כמוהו אחראי עליה נטו כי באתי עם רושם מוטעה כלפיו. Candy paint גם העיף אותי, ועד היום זה שיר שכל כך כיפי להאזין לו ברקע. Same bitches עם ג׳י איזי ו-YG ו-Spoil my night עם סוואי לי באנגרים מטורפים שרואיים להוקרה. גם Ball for me השיר עם ניקי טוב, הוורס שלה עשה את השיר ללא ספק. אלבום כיפי!
ז׳אנר: היפ הופ, טראפ, היפ הופ-רוק, פופ
היתרון הכי גדול באלבום: הוירסטיליות בסגנונות המוזיקלים.
מספר רצועות באלבום: 16
רצועות מומלצות: Stay, Spoil my night, Same bitches, Candy paint
11. Oil of every pearl's un-insides - Sophie
זה אחד הפרויקטים שהכי חיכיתי לו השנה. אני חייב להיות כנה ולהגיד שבאתי עם ציפיות יותר מדי גדולות לאלבום ואני אמשיך להגיע עם ציפיות ענקיות לכל פרויקט שהיא תעשה כי היא מפיקה בחסד עליון וגאונה ואם הייתי בא עם ציפיות פחותות יותר הייתי אפילו אולי יותר אוהב את האלבום ממה שאני אוהב אותו כרגע. בגדול אני אוהב את האלבום כי יש בו כמה שירים שלגמרי מייצגים את השנה הזו מבחינתי. כפרויקט שלם הרגשתי שחסר לי שם משהו וגם שאולי היו שירים שנמרחו יותר מדי ותפסו מקום קצת יותר מדי גדול באלבום. רצועות אקספרימנטליות שלדעתי היו צריכות להיחתך בחצי שלהן וכאלו שלא היו נחוצות כל כך לאלבום מבחינה מוזיקלית. מבחינת קונספט אני לא יכול להתווכח איתה לעולם כי זה היה הויז׳ן שלה ורק על זה תמיד יגיעו לה תשואות. האלבום פסיכודלי ברמות, אלקטרוני בטוב טעם ומציג את הצד הכיפי בסופי במקביל לצד היותר מסתורי בה.
ז׳אנר: פופ אלטרנטיבי, פסיכודלי, אלקטרוני
היתרון הכי גדול באלבום: ההפקות.
מספר רצועות באלבום: 9
רצועות מומלצות: Ponyboy, Immatirial, It's ok to cry, whole new world
10. So sad so sexy - Lykke li
אלבום קצר וקולע שהפתיע אותי לגמרי. אף פעם לא התעניינתי בליקה לי, היה לה שיר פה ושיר שם שהיו לגמרי נחמדים, ואז היא באה עם הליד סינגל שלה מהאלבום Deep end שהייתי ברצינות בשוק ממנו. רמת דיוק אסטרונומית והוא היה על משבצת השלמות מבחינתי (ועדיין). יש בו כמה סוגי מלודיות שונות שמתחברות לאחת והכל מרגיש סופר זורם וזה לא מובן מאיליו. המשכתי לאלבום כשהוא יצא וגיליתי שגם באלבום עצמו יש שירים שלא נופלים ממנו בכלל. האלבום עצמו הוא אלבום פופ-טראפ אלטרנטיבי שכזה עם אלמנטים של R&B מלנכולי על קצת אקסטות. כן. זה התיאור הכי מדוייק שיכולתי למצוא לאלבום. אני חושב שלהוסיף לאלבום עוד שיר או שניים כמו deep end או Jaguars in the air היו יכולים להפןך אותו לקצת יותר מושלם כי יש איזון מדהים בין המלודיה השמחה באלבום לזו שפחות אבל הרגיש לי שהיה צריך רק עוד מעט משהו אנרגטי בשיר נוסף שיהיה כזה על מנת להמחיש את החוויה בצורה יותר טובה. יש פערים בין השירים החזקים באלבום לבין אלו שפחות, אבל אלו שפחות הם הכרחים באלבום בעיני כי הם הופכים את החוויה ליותר מדוייקת ובזכותם היא כזו.
ז׳אנר: פופ אלטרנטיבי, R&B אלטרנטיבי, טראפ אלטרנטיבי
היתרון הכי גדול באלבום: האיזון המדויק בין השירים האנרגטים לשירים המלנכולים.
מספר רצועות באלבום: 10
רצועות מומלצות: So sad so sexy, Deep end, Jaguars in the air, sex money feeling die
9. Little mix - Lm5
כן.. לא יודע
אני גם מופתע. למען האמת אף פעם לא חשבתי שאכניס משהו של ליטל מיקס לרשימת סוף השנה שלי ועוד במקום כזה גבוה יחסית. אני אף פעם לא שללתי אותם ודווקא בגלל שלא שללתי אותן לא האמנתי שזה יקרה. תמיד יצאתי מנק הנחה שהן אחלה וטובות ו-Touch שיר העשור אבל שם זה נשאר וזהו.. כשהן הוציאו את הדואט עם ניקי אפילו לא באתי בכוונה לשמוע את האלבום, ואז ראיתי כל כך הרבה התלהבות סביבו באינטרנט, אז אמרתי לעצמי שפשוט אשים אותו ברקע. אני עובר שיר, עובר שיר נוסף, שיר נוסף ועוד אחד, וכבר פעם ברביעית ברציפות שאני עף על כל שיר שאני שומע. איך זה קורה? התפתחות. ליטל מיקס התפתחו כל כך כאמניות ומרגישות לי סופר מעורבות בתהליך וביצירה. החלטתי שלמרות שהאלבום יצא לפני שבועיים ואולי אני סתם בהייפ ותכף זה יעבור, מגיע להן להיות בעשיריה הפותחת. יש באלבום הזה באמת שירים אדירים. החסרון הכי בולט בו וזה משהו שלדעתי מרחיק אותו ממש מלהיות מושלם זה האורך. הקטע זה, שכל השירים באמת ממש ממש טובים. לוותר על כמה זה הכרחי למען החוויה ולמען ההערכה כלפי האלבום ובכלל כלפי התפיסה שלהן כאמניות בעיני, אבל זה גם אומר להוציא את אותם שירים אדירים מהאלבום וזו די דילמה. אני גאה בהן, והן הפתעה ענקית עבורי השנה, ואני לגמרי אמשיך להתעניין בהן ובחומרים שהן מוציאות. אתם חייבים לתת צ׳אנס. מה שמדהים אותי כל פעם שאני שומע שיר מהאלבום זה כמה הקולות שלהן מתחברים בצורה יוצאת דופן, וזה מצחיק שהן באו כזמרות נפרדות והרכיבו אותן ללהקה וזה פשוט מרגיש כאילו הן נולדו עבור השילוב הזה. הרצועה שהכי מעיפה אותי באלבום זה Only you. כאילו, יש עוד שהן ברמה של השיר הזה אבל השיר הזה היה הראשון שבאמת ממש ממש העיף אותי אז מגיע לו להיות מקום ראשון כרגע עבורי מהאלבום. רצועת דאנס שוחטת שעם הפרומו הנכון יכלה לכבוש את העולם השנה.
ז׳אנר: פופ, פופ-דאנס
היתרון הכי גדול באלבום: ההרמוניה בין הקולות אחת עם השנייה כהרכב
מספר רצועות: 19
רצועות מומלצות: Strip, Joan of arc, Only you, American boy, Love a girl right
8. Sweetener - Ariana Grande
אריאנה גרנדה הביאה את אחד הפרויקטים הכי מגובשים ומאוחדים השנה. דיוק מופתי, סופר יציבות מוזיקלית בפרויקט אחד והתנסות בז׳אנרים חדשים מבלי לזנוח את הישנים ושילובם למשהו אחד חדש וסופר אותנטי. סוויטנר אולי לא מרגיש לי חזק מבחינת דומיננטיות כמו דנג׳רס וומן, אבל כאלבום אין ספק שהפרויקט הזה עשוי יותר טוב. באלבום יש שירים שעבורי הם סופר צ׳יל, ולא משהו שהיה יכול לתפקד מחוץ לאלבום. אני אוהב שהכתיבה באלבום היא סופר שטחית ב-70% לפחות. זוכרים מה רשמתי למעלה? שפחות אכפת לי כמה המילים עמוקות אלא כמה האמן מצליח להסתנכרן איתם. אריאנה שרה בשיר שקוראים לו Sucssesful כמה היא מצליחה יפה עשירה וטובה, וזה נשמע כמו שיר העצמה של מלכת הכיתה של ג׳3, אבל זה מרגיש כל כך טוב ומדוייק ואני עף על זה. זה מרגיש אותנטי וטוב, היא הצליחה לשבת על כל רצועה ורצועה באלבום הזה ולתת את עצמה מההתחלה עד הסוף וזה ראוי להערצה. אהבתי שהיא התנסתה בסאונד נוסף והתערבבה עם צלילים חדשים, לדוגמה The light is coming עם ניקי שיר סופר לא מוערך ולדעתי זה נטו בגלל שבאלבום עצמו הוא מאוד שונה אבל הוא בערך מצליח לשקף איך שהוא תהליך מוזיקלי ענק שהיא עברה ועוברת. משהו הרבה יותר משוחרר ואמיתי, יותר חצוף ולא מתיימר. מת עליו ועל הפרויקט, מרגיש שער לדבר הבא. באלבום הזה יש שיר שבאמת אבל באמת עשה לי את השנה, וספויילר: נמצא במיקום מאוד מאוד גבוה ברשימת שירי השנה שלי. אבל היי! לא אגלה כעת.. רק אתן רמז לרצועות המומלצות ואתם כבר תנסו לנחש לבד. למרות כל המחמאות שהרעפתי על האלבום, אני כן חייב להיות כנה ולומר שמשום מה לא יוצא לי לשמוע את האלבום כמו שחשבתי שיצא לי לשמוע את האלבום. אריאנה היא זמרת שאני סופר אוהב ומעריך, אבל משהו באלבום הזה לא נותן אפקט עלי מעבר לשירים בודדים שאני לוקח איתי להמשך. כפרויקט זו אבן דרך מדהימה, אבל אבן דרך עומדת ולא זזה מהמקום שלה אחרי הכל אז אני מניח שהאלבום הזה ימשיך להישאר נקודת אור ב-2018 ואני לא בטוח עד כמה האלבום ימשיך ללוות אותי להמשך, שוב, כפרויקט.
ז׳אנר: פופ, R&B, טראפ-פופ
היתרון הכי גדול באלבום: אחידות
מספר רצועות: 15
רצועות מומלצות: Breathin, Everytime, God is a woman, No tears left to cry, Sucssesful
7. Dirty Computer - Janelle mona'e
מי חשב שאני יאהב את ג'נל מונה? הייתה רחוקה לגמרי מהטעם המוזיקלי שלה ממה ששמעתי אבל היה בה ניצוץ שגרם לי כן להאמין בה וזה היה אי שם ב-2015 לדעתי עם Yoga, רצועת פופ שגרמה לחלק מהמעריצים שלה לזעום שהמירה את הסגנון שלה אל הדבר הזה שהיה שיר פופ עם נגיעות טראפ מובהקות, משהו שאותי תמיד כובש. ג׳נל הוציאה את האלבום הזה ובאתי עם סופר אנרגיות חיוביות לגביו בזכות אחד מהסינגלים שהוציאה לפניו והוא Django Jane שהיא פשוט מרפרפת שם. מהר מאוד הבנתי שהיא טובה במה שהיא עושה. פופ-טראפ, היפ הופ, ואפילו שירי פופ-רוק שהיו באלבום כמו Pynk עם אחת הזמרות הכי אהובות עלי גריימס שגם הפכה לרצועה האהובה עלי. האלבום כולו היה הפתעה אחת גדולה כי לא האמנתי שאני יאהב אלבום של ג׳נל ככה אבל גם לא הייתה הפתעה כי האמנתי שאם כל החומרים שיצאו לפני האלבום היו מעולים גם האלבום לא יפול מזה וצדקתי. סופר מעריך אותה על הפרויקט הזה ומקווה שתזכה לכל ההערכה שבעולם עליו בטקס הגראמי הקרוב, שצערי הטקס היחיד שיביע עבורה סוג של עניין לגבי האלבום הזה. אני רוצה לציין גם לטובה את So Afraid שאני לא נוהג לומר את זה הרבה אבל היא הזכירה לי שם את מדונה וזה שיר ואו שמותיר אותי בהלם עד עכשיו. מומלץ בחום. כנל Screwd ו- Crazy classic life, רצועות פופ מעולות ממש
ז׳אנר: פופ, Fאנק, היפ הופ, R&B, ניאו סול
היתרון הכי גדול באלבום: וירסטיליות בסגנונות המוזיקלים
מספר רצועות: 14
רצועות מומלצות: Pynk, So afraid, Screwed, Django jane, Crazy classic life
6. Turn off the lights - Kim petras
אוקי, הזמרת הזו כל כך עשתה לי את השנה. התאהבתי בה לאורך כל השנה כשהוציאה כל כמה חודשים סינגל בודד שהיה יותר טוב מהקודם, עד שהוציאה את הפרויקט הזה שזה הפרויקט הראשון שלה אי פעם. שום שיר שהוציאה עד כה לא הופיע בפרויקט הזה, מכוון שהפרויקט הזה הוא פרויקט שיצא כאלבום קצר לכבוד ה-הלוואין. שמונה רצועות, ארבעה אקספרימנטליות (מנגינה בלבד) וארבעה עם מילים והכל. אין לי טענה אחת כלפי האלבום, חוץ מזה שהלוואי והיה ארוך יותר כי אז סביר להניח שהוא היה כובש את המקום הראשון. (ביציאה שהרצועות היו נשמעות כמו אלו שכבר יש באלבום כן?)
האלבום אפל עם נגיעות ברורות מאוד של טכנו ונגיעות ברורות של מוזיקה אלקטרונית - אל תוך מיקס ברור של פופ מובהק. אני עדיין חושב ש-Close your eyes יכל להרוס הצלחה של כל שיר ושיר שיצא בשנה הזו אם הוא היה יוצא מזמרת גדולה ומפורסמת יותר והיה מקבל פרומו ראוי. ברצינות שפופ כזה מדוייק כמעט ואין. האלבום קצר ואני לא יכול להמליץ על חמישה רצועות כמו שהמלצתי בכל הטופ 10 כאן, אז פשוט אמליץ על שניים אקספרימנטלים ושניים לא כדי שאם תרצו לנסות תוכלו לחוות את 2 העולמות באלבום.
ז׳אנר: יורודאנס פופ (פופ דאנס אירופאי), פופ, טכנו, פופ-אלקטרוני, פופ-דאנס
היתרון הכי גדול באלבום: הפופ ברמה סופר גבוהה
מספר רצועות: 8
רצועות מומלצות: Close your eyes, In the next life, Boo! Bitch!, TRANSylvania
5. Isolation - Kali utchis
את קאלי הכרתי בתחילת שנה שעברה עם המיקסטייפ\האלבום הראשון שהוציאה. הוא היה חינמי על מנת שכולנו נכיר כמה שיותר ברור מי זו קאלי אוצ׳יס, וכמו שחבר טוב שלי אומר: זו איימי ויינהאוס של דורינו. מתנצל על ההצהרה הברורה, וברור שיש לה עוד הרבה בשביל להגיע לגדולה של איימי ולהשפתעה על עולם המוזיקה - אבל ברצינות, קאלי פשוט לא נופלת ממנה אומנותית. מעבר לזה שהן מזכירות לי אחת את השנייה רק בגרסאות שונות חיצונית גם קאלי מושפעת ממנה בצורה סופר ברורה ועושה המשכיות מתקנת למה שאיימי לצערנו לא הצליחה לעשות. קאלי כבשה אותי וגרמה לי להתאהב בה, גם אליה הגעתי עם ציפיות סופר גבוהות לאלבום. אני חייב לומר שלאלבום לקח זמן לגדול עלי, ובהתחלה זה היה 3-4 שירים שאני אוהב ממש, ולאחר מכן כבר התחלתי לאהוב את כולו כפרויקט. בעיני האינטרואים באלבום טיפה מיותרים ולא מרגישים לי מספיק אותנטים, אבל זה הכל. מלבדם? הכל מושלם. גם שירים כמו Killer לדוגמה שלא ככ התחברתי מרגישים לי סופר הכרחיים באלבום. אם אתם שואלים מה הסגנון של האלבום הזה אז שתדעו שיש בו קצת מהכל. הוא מאוד סול ו-R&B אבל אלטרנטיבי כזה, עם המון המון השפעה מהרוק (עבודה עם טם אימפלה, על השיר האהוב עלי מהאלבום ששמו Tomorrow), רצועות פופיות עם הפקות אלקטרוניות (In my dreams) ואפילו רגאטון בספרדית (Nuestro Planeta). ולמרות הריבוי בסגנונות, כן, זה מרגיש פרויקט אחד מגובש ואחיד.
ז׳אנר: פופ, היפ הופ, R&B, ניאו סול, רגאטון, אלטרנטיבי
היתרון הכי גדול באלבום: וירסטיליות בסגנונות המוזיקלים
מספר רצועות: 15
רצועות מומלצות: In my dreams, Tomorrow, Nuestro planeta, Dead to me, Just a stranger
- מעכשיו זה נהיה סופר צמוד והדוק, היה לי נורא קשה למקם -
4. Am i girl? - Poppy
אז כמו שדיברתי במהלך המצעד על ההפתעות שלי השנה.. ובכן, פופי.
הגיעה אלי כמו טורנדו, משום מקום, והכתה בי בכל הכוח. אני לא יודע איך עד עכשיו היא לא הוציאה חומרים חזקים כמו החומרים באלבום הזה. למי שלא מכיר או יודע, פופי היא מאין דמות בדיונית כביכול שאומצה עי דפוס אינטרנטי שמאלץ את האימג׳ שלה להיות סופר מתואם לתכונות אופי אינטרנטיות קלישאתיות כמו הניכור, הרובוטיות וחוסר הרגש. הדמות הזו גרמה להרבה עצבים ברשת ולהרבה הסתייגות ממנה כאמן. המון תפסו אותה כבדיחה וכמשהו לא רציני ודווקא אותי זה משך כי זה לי בשונה מהרבה אנשים הרגיש כמו עבודה קשה שבאה לומר משהו. היא הרגישה לי סופר מחוייבת למטרה שלשמה היא כינסה את הדמות הזו ולמען האמת אני גם חולה על הדברים האלו. זמרות פופ שמאמצות אלטר-אגו ובועטות איתו החוצה זה משהו שלא ימאס לי ממנו אף פעם נראה לי כל עוד זה נעשה טוב כמו שהיא עושה את זה. והמוזיקה? המוזיקה ואו. מאוד מושפעת מליידי גאגא (מהתקופה המעניינת שלה), מאוד מושפעת מהטכנו ומהסאונד האירופאי ומאוד מושפעת מפופ באופן כללי. לוקחת את שלושת המרכיבים האלו ויוצרת המנוני פופ איכותיים ומפתיעים. כמה שירים מהאלבום ללא ספק מצאו את עצמם ברשימת שירי השנה שלי. אני ממש אבל ממש גאה בה על הפרויקט הזה, התאהבתי בה, ואני לא יכול לחכות לפרויקטים עתידיים. פופי מראה כמה פופ יכול להיות מורכב כנגד מה שאנשים חושבים, וכמה רעיון וחשיבות יכולים להיות מאחורי הסגנון המדהים הזה. הא, ואין חסרון אחד באלבום למי שתהה. גריימס באלבום הזה נותנת לפופי קונטרה מטורפת וגורמת לה לפתח שירי רוק מטאלים שמשתלבים אל תוך פופ וצוללים בחזרה אל תוך הרוק המטאלי בחזרתיות שמרגישה סופר צינית וגורמת להאזנה להיות גם מצחיקה אך לא מגוחכת. לשיר קוראים Play destroy. שתי הרצועות האהובות עלי שלא הצלחתי עדיין להחליט את מי אני אוהב יותר אלו Rapture ball ו- Aristocrat. ראפצ׳ר הוא שיר דאנס-אירופאי אלקטרוני שהדרופ בו מעיף אותי לחלל ובחזרה, ו-Aristocrat זה פופ פרפקשן.
ז׳אנר: יורודאנס-פופ (פופ-דאנס אירופאי), פופ, רוק,
היתרון הכי גדול באלבום: הפופ ברמה סופר גבוהה.
מספר רצועות: 14
רצועות מומלצות: Aristocrat, Rapture ball, Am i a girl, Fashion after all, Time is up.
3. Tommy Genesis - Tommy Genesis
אלבום מפחיד. באמת. אני כל כך שמח שקארדי בי העתיקה לתומי ג׳נסיס את הפלאו בשיר שלה Bartier Cardi עם השיר של תומי Tommy כי רק ככה הכרתי אותה והתאהבתי אחרי שזה עשה כותרות באינטרנט. תומי אמנית שקולעת לסגנון שלי בצורה מפחידה. בין אלו שהכי קולעות למען האמת. המוזיקה שלה הייתה סופר דומיננטית עבורי. אין לי מילה אחת רעה להגיד על האלבום הזה, אלבום מדוייק, מושלם, מעבר למה שציפיתי ומכיל בתוכו שירים סופר היסטרים. הכל בועט, הכל חצוף - אבל בטוב טעם, כדי לא להאפיל לרגע על רצועות כמו It's ok וכמו Drive שמצליחות לאזן את הכל ולחשוף צד יותר רגוע וצ׳יל של תומי. האלבום למי שתהה מכיל בתוכו סאונד מאוד אלטרנטיבי. רצועות היפ הופ עם טראפ ואלקטרוניקה, אל נגד שירי R&B ובלאדות מד-טמפו כיפיות. הקול שלה נשמע מהמם, והוא מתאים לכל סגנון שבו היא נגעה באלבום.
ז׳אנר: טראפ-היפ הופ, אלטרנטיב R&B, פופ-טראפ, היפ הופ אלקטרוני.
היתרון הכי גדול באלבום: ההפקות.
מספר רצועות: 12
רצועות מומלצות: Tommy, Rainbow, Miami, Bad boy, play with it
2. Hayley Kiyoko - Expectations
באמת שהמקום השני השלישי והרביעי היו סופר קרובים אחד לשני. החלטתי בסוף לתת את המקום השני כן להיילי מכוון שהאלבום הזה מלווה אותי יותר זמן מהאחרים משמעותית (כבר חצי שנה, האחרים כחודש) ומהרגע שיצא התהליך גדילה שלי איתו היה הכי מדהים כי זה לא קרה בבום בשונה מהאחרים. לקח לי זמן להתאהב בו אבל זה הרגיש ממש אותנטי. שמעתי את השיר שלה עם קהלני (שהיא זמרת שאני מאוד אוהב) במקרה באינסטגרם (הן בדיוק הוציאו קליפ ביחד לשיר What i need מהאלבום) ועפתי עליו משמיעה ראשונה. אבל מכירים שאהבתם שיר ואין לכם זמן לחזור אליו? אז זה. הוא פשוט הדהד לי בראש מרוב שהוא היה טוב, עד שהחלטתי לנסות את האלבום. והאלבום העיף לי את המוח. אני זוכר את ההרגשה כשהרגשתי כששמעתי את האלבום.. זו הרגשתי שהרגשתי רק כשניסיתי אלבום חדש של זמרת שאני מאוד אוהב וחיכיתי לאלבום שלה הרבה זמן. את היילי קיוקו לא הכרתי לפני, ולא חיכיתי לאלבום שלה בכלל. באתי ללא ציפיות והאלבום הזה פשוט כבש אותי. Feelings שהיא הרצועה הכי אהובה עלי שם והכי בולטת שם גם מצליחה לשלב מקצב ממכר לצלילי הפקה פופית-אורבנית שהופכת את כל החוויה למשהו אחר. הקול הנעים שלה יושב בצורה מושלמת על כל מה שהולך כאן ונוצר שיר שלגמרי כבש אותי השנה וגורם לי לאהוב אותו כל פעם מחדש. Moleculas שהשם שלו עניין אותי מהרגע הראשון, היא בלאדה שהופכת לקצבית בהמשך ומצליחה לחלחל עמוק. הטקסט מדהים, הביצוע מושלם, והתוצאה הכללית ואו. דיוק של שיר! השיר מפשט את הגעגוע לאדם שאתה אוהב עד למולקולה של החולצה שהוא שכח אצלך. בקיצור (או לא בקיצור, סורי, האלבום הזה לא כל כך מצליח להחסיר ממני מילים) אלבום מדהים. באמת שמה שאני הכי אוהב בו שהוא פשוט מצטיין בהכל. בהפקות, בכתיבה, במעברונים בין שיר לשיר, ובמיוחד בקול המדהים שלה שמאחד את הכל למשהו שלם ומיוחד.
ז׳אנר: פופ, סיינת׳ פופ, פופ אורבני
היתרון הכי גדול באלבום: הקול.
מספר רצועות: 13.
רצועות מומלצות: Feelings, Moleculas, Mercy\Gatekeeper, he'll never love you like me, Wanna be missed
1. Nicki Minaj - Queen
טוב.. אולי לחלקכם זו לא תהיה הפתעה, אבל, טוב, איך יכולתי שלא?
עזבו את זה שהיא האמן האהוב עלי, האלבום באמת אבל באמת כבש אותי והתעלה על הציפיות שלי. הוא רחוק מלהיות מושלם, אפילו הכי פחות מושלם מכל הארבעה האחרים שהתברגו בטופ 5 כאן ברשימה, אז למה בכל זאת הוא במקום הראשון?
אני לא אשקר, החלום שלי זה שניקי מינאז פשוט תעשה אלבום אחד, מגובש, אחיד עם 13-14 גג רצועות שכולן יתקשרו אחת עם השנייה מבחינת קונספט, מבחינת ליריקה ומבחינת ביצוע. אך מצד שני, אני תמיד אומר לעצמי שאני אוהד מישהי שהיא האישה הכי ורסטילית בתעשייה כרגע. מישהי שגרמה לי להתאהב בה בתחילת העשור עם שירי פופ דאנס, עם שירי פופ ואפילו עם בלאדות - כי זו היא! בניקי מינאז יש הכל. הלוואי והיא הייתה מחלקת את הסגנונות שלה לפרויקטים (כלומר, אלבום ראפ, אלבום פופ - וככה היא לא תפספס ותקלע בדיוק למשבצת אליה היא תכוון באלבום) - אבל מצד שני, אולי האתגר בניקי מינאז זה תמיד להראות שהיא המלכה בכל דבר. המלכה בדאנס, המלכה בפופ, המלכה בבלאדות, והמלכה בכל ז׳אנר שאליו תכוון. אז נכון.. האלבום הזה לא מגובש, אפילו הוא ארוך ומסורבל יותר מהאחרים כאן, מודה ולגמרי אומר זאת עם יד על הלב, אבל אצל ניקי מינאז זה הקסם. הבלאגן הזה הוא הדבר שהפך אותה למי ולמה שהיא בתעשייה ובכלל. דמות סופר צבעונית שפשוט עושה מה שהיא רוצה מתי שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה בין אם זה במוזיקה ובין אם זה בחיים האמיתיים שלה. האלבום מכיל רצועות עם אמינם, דה ויקנד, אריאנה גרנדה, פוקסי בראון וכ׳ו.. ואם לרגע נתמקד בחומרים מהאלבום, הם אש, בדיוק כמו שרציתי שיהיו. בואו נדבר על כמה רצועות משם. Coco chanel, דווקא איתו רציתי לפתוח. לא יודע למה כשאני אומר לעצמי בראש ״קווין״ העטיפה עולה לי ישר וקוקו שנאל מתנגן לי ברקע. אם יש שיר שקולע לטעם שלי בצורה מדוייקת זה הוא. היא אוכלת את הביט שם לארוחת בוקר ומבססת את המעמד שלה כראפרית סופר חזקה וכאישה סופר מצליחה בבית הראשון עם אנאלוגיות מכל עולם בין אם זה עולם האופנה ובין אם זה עולם הפשע וכו. היא מקום ראשון בכל תחום וחשוב לה להדגיש את זה. הנרקסיזם הזה הגיע לה קצת אחרי 2016.. ואני לא יכול להכחיש שאני עף על זה. נמשיך ל-Ganja burn שהעטיפה לאלבום צולמה במהלך הקליפ שלו. השיר האהוב על ניקי מהאלבום, וכן גם עלי. כשהוא יצא הייתי בשוק. בחיים ניקי לא הכניסה אותי לשוק כמו שהיא הכניסה אותי כאן. זה שיר שלא דומה לשום דבר שהיא עשתה. בתי היפ הופ עם פזמון הרמונלי וגיטרות חשמליות. הכל מתפוצץ בסוף למקצב דאנס-הול שחוזר על עצמו בטקסיות עד שהשיר נגמר וזה מה שבעיני הקפיץ את השיר כמה רמות קדימה. פשוט מדהים. לשיר הזה מגיעה כל ההערכה שבעולם. Chun li שהיה הליד סינגל מהאלבום. את השיר ניקי כתבה ב-5 דק. 5 פאקינג דקות. נכון שהיא לא חיים נחמן ביאליק בו והיא מדברת על שטויות כמו סיסמה ל-Wifi או זה שבא לה פאד-תאי (מקווה שהיא אוהבת בקר כי זה יותר טעים מעוף), אבל ואו. ואו של שיר. ביט מטורף, פלאו מפחיד (בעיני הכי טוב שלה אי פעם או לפחות בין הטובים שלה), והדרמטיות.. אוי הדרמטיות בשיר! המונולוגים שהיא דופקת שם ב-וויב מלודרמטי זה מה שהופך את השיר אפילו ליותר גרנדיוזי ומיוחד. יצירת אומנות. אני אסיים את זה עם שיר אחרון, ואגיד שהוא בדיוק הסינגל החדש מהאלבום, שמו Good form ומהרגע שהוא יצא כהצצה של 4 שניות לפרסומת לפני כמעט שנה, כולנו ידענו שזה הולך להיות אחד השירים הקטלניים שלה. מדובר בהמנון טוורקינג שוגר-טראפי עם מקצב מטורף שלא יכול לא להשאיר אתכם לא-כלואים אליו. הוא מעבר למדבק וזה סופר אדיר.
ניקי הביאה אלבום יותר מבולגן מכולם השנה, אבל מה חדש? כל פעם ניקי עושה את זה ויש בזה גם יופי במובן מסויים, ובתוך כל הבלאגן, אם אני אמשיך לקבל פנינה אחר פנינה ברמה שכזו בכמות שכזו, אחיה עם הבלאגן הזה לנצח!
ז׳אנר: היפ הופ, היפ הופ-פופ, R&B, טראפ
היתרון הכי גדול באלבום: ורסטיליות
מספר רצועות: 19 במהדורה הרגילה, 21 במהדורה המורחבת של טארגט
רצועות מומלצות: Chun li, Ganja burns, Good form, Coco Chanel, Majesty.
תודה לכולם שקראתם! נפגש בשנה הבאה
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה