כבר 6 שנים של מסורת שאני מקווה להמשיך לעוד הרבה הרבה זמן - רשימת אלבומי השנה של שנת 2020! הרשימה כוללת 15 אלבומים שנכנסו אל מצעד אלבומי השנה שלי מתוך עשרות אלבומים (מאמין שקרוב למאה) ששמעתי השנה ועל כן נבחרו בפינצטה עפ הטעם האישי שלי, עפ המצויינות שהם שואפים אליה ועפ יצירת הויז'ן אל משהו גשמי על הצד הטוב ביותר.
האלבומים שנכנסו למצעד הם אלבומים שיצאו בשנת 2020 *בלבד* ועל כן לא נכנסו אלבומים שיצאו בסוף שנה שעברה. FINE LINE לדוגמה של הארי סטילס יצא בסוף דצמבר 2019 ולא נכנס על אף שרוב פעילות והשפעת האלבום הייתה ניכרת בשנת 2020. אז זו הזדמנות להחמיא לאותם אלבומים שלא יכלו לעשות את דרכם לכאן ולהגיד שהם אדירים אבל כשצריך להיצמד לחוקים אז צריך להיצמד לחוקים! כל האלבומים שנכנסו לרשימה הם מדהימים, הם טובים, והם ליוו אותי במהלך השנה הזו. את כולם אני אוהב.
אשמח שתקראו, תביעו את דעתכם ותשתפו אותי בתחושותיכם!
זאנר: פופ
טופ 3 שירים מומלצים: Natalie don't, Secrets, Love of your life
זה האלבום הכי קצר ברשימה, בסה"כ 8 שירים - שזה די מבאס כי כולם אדירים והייתי רוצה שריי תוציא אלבום אולפן אחרי כל החמש אלבומי ה-EP שהוציאה עד כה. אבל כשמגיע לפרגן מגיע.. האי פי הזה אדיר. מגובש, קולע, ענייני, מרענן, טוב ברקע וטוב באוזן ואני מאוד אוהב אותו. אני חושב שהיא קולעת בויזן שלה והיא מאוד מרעננת עבורי כאמן. הייתי רוצה לראות אותה ממשיכה באותה האיכות כי היא כל כך טובה במה שהיא עושה.
15. Euphoric sad songs - Raye
טופ 3 שירים מומלצים: Natalie don't, Secrets, Love of your life
זה האלבום הכי קצר ברשימה, בסה"כ 8 שירים - שזה די מבאס כי כולם אדירים והייתי רוצה שריי תוציא אלבום אולפן אחרי כל החמש אלבומי ה-EP שהוציאה עד כה. אבל כשמגיע לפרגן מגיע.. האי פי הזה אדיר. מגובש, קולע, ענייני, מרענן, טוב ברקע וטוב באוזן ואני מאוד אוהב אותו. אני חושב שהיא קולעת בויזן שלה והיא מאוד מרעננת עבורי כאמן. הייתי רוצה לראות אותה ממשיכה באותה האיכות כי היא כל כך טובה במה שהיא עושה.
14. Kick i - ARCA
זאנר: אלקטרוני, אלטרנטיבי, לטיני
טופ 3 שירים מומלצים: KLK,Watch,Riquiqui
ארקא היא יוצרת יחודית שמתעסקת במוזיקה אלקטרונית אלטרנטיבית ומשלבת בתוכה את האלמנטים האישיים שלה שזה השפה הספרדית (האמנית מונצוואלה) את המיניות והדאנס-קלאב שככל הנראה השפיעה על חייה כאדם ואז כאמן ובעצם נוצר פה אלבום שהוא סופר אותנטי, מעניין, מסקרן, שונה בנוף ומרגיש יצירתי בטירוף. משחקים בקול, סוגי מלודיות שנות, ספקטרום רחב של צלילים ואפקטים להפקת השיר. על פניו אין פה הרבה רגש, אבל בתוך הצלילים ניתן לזהות המון ואני מאוהב באלבומים מהסוג שהרגש לא מוגש על מגש על השולחן עוד בארוחה הראשונה אלא שצריך לגשש ולמצוא אותה מתחת. באלבום תמצאו שיתופי פעולה עם רוסליה, שייגירל והמפיקה\זמרת המדהימה (האהובה עלי) סופי
זאנר: ריתם & בלוז
טופ 3 שירים מומלצים: My whole life, To me, Endlessly
אני לא חובב ענק של ריתם אנד בלוז, אבל כשהוא נעשה טוב אני עף. אין הרבה שהצליחו להעיף אותי בשנים האחרונות אל מול אלבומים מזאנרים אחרים אבל אלו שכן הצליחו לגמרי כבשו אותי. אלינה בארז היא זמרת רוסיה יהודיה המתגוררת באמריקה והוציאה אחרי מספר שנות פעילות את אלבום האולפן הזה. האלבום מעט ארוך לזאנר לטעמי, אבל מלא בשירים איכותיים, כל השירים משתלבים כפרויקט ויוצרים אווירה אחידה ומדוייקת של כיף ונינוחות. הקול שלה עדין ומשתלב מדהים עם הצלילים השקטים ומעבר לחווית האלבום המוצלחת ישנם שירים כמו My whole life שספציפית כבשו אותי והפכו ל-מהאהובים עלי השנה. זו בלאדה מדהימה, מהשירים הטובים השנה.
זאנר: היפ הופ, ראפ, טראפ
טופ 3 שירים מומלצים: Jobs, That old man, Broke N****S
הרבה לוקחים אותן לא ברצינות אבל אני חושב שזה הקסם שלהן. בסופו של יום הן עושות מוזיקה כיפית שמגשימה בדיוק את מה שהן רואות לפני שהן מקליטות את המוזיקה שלהן ועל כן אני מעריך אותן. הן כאן להיות הן. הן לא מתנצלות והן לא מנסות להיתפס כאיכותיות או כמעניינות בעיני הציבור. הן עושות שירי היפ הופ עדכניים עם הטאץ שלהם שהוא כיפי, לא מתחכם ואותנטי. קארישה וג'טיבה הן צמד ראפריות שחברו אל הרכב בשם סיטי גירלז. שתיהן משכונות מצוקה במיאמי שעם עבודה קשה מוכיחות שהן עושות כסף, מפרנסות את המשפחה שלהן וחיות עפ הסגנון חיים שהן מכתיבות לעצמן. ועל זה האלבום. מאין נצחון ואני עף על זה. האלבום נשמע: עני בטעם עשיר? מי שהבין את הרפרנס, אני חושב שהוא סופר נכון פה. Jobs אגב הוא משירי השנה שלי.. כיף טהור ואנרגיות אדירות, ממליץ.
זאנר: פופ, פופ דיסקו
טופ 3 שירים מומלצים: Spotlight, Mirage, Adore you
איזה אלבום מדהים. פופ דיסקו מדויק, איכותי, יצירה שהיא סופר מגובשת ונכונה. אני אוהב שאמנים עושים דיסקו, אבל אני אוהב שהם עושים את זה כזה מיוחד ולא מיושן. מרגיש שג'סי וואר נולדה בפריחה של הדיסקו, ישבה במרתף כל השנים האלו וכתבה את האלבום הזה כדי להוציא אותו ב-2020 ולהוכיח כמה הזאנר הזה חזק וקולע גם כיום. לא הכל הפי הפי, יש פה גם שירים שהם עדיין בהווית הדיסקו של האלבום ומצליחים להיות קצת שונים בתמונה כמו Adore you שהוא מהשירים האהובים עלי באלבום, והוא שקט יותר, נוגע יותר עם כתיבה מלודית גבוהה והביצוע בטוטאל שלו פשוט מהמם.
זאנר: ריתם אנד בלוד, דרים פופ
טופ 3 שירים מומלצים: Too late, Alone again, Hardest to love
דה ויקנד הוא אמן. הוא גם לדעתי אמן לא מוערך. כן הוא מצליח, אבל לא הוא לא מוערך. לפחות לא כמו שאני חושב שצריך להעריך אותו. הבן אדם לקח את זאנר הארנדבי ופיתח אותו למשהו שהוא אישי שלו. החותם שלו וה-DNA שלו בשירים שלו הם מהחזקים והמושרשים ביותר מהאמנים הגברים האחרים בפופ ובמה שמסביב לו. דה ויקנד יצר אלבום שהוא אשלייה, בהוויה שלו, מאין חלום ארוך שלא נגמר וכך גם הוא מרגיש לא רק במלודיה אלא גם בליריקה. השירים כל כך יפים, ועם כמה שיגידו שהוא ממחזר - אני אישית לא רואה את זה. בעיני הוא פשוט לוקח כל פעם את התוצר המוגמר שלו ומעלה אותו שלב קדימה מאלבום לאלבום. יש שירים שמטריפים אותי, כמו Alone again או Too late שהם גרמו לעיניים שלי להיפתח לכמה דקות מרוב שהם טובים ומפתיעים, וכן יש גם שירים כמו In your eyes (ממליץ על הרמיקס עם דוגה קאט שלא באלבום) והסמאש היט Blinding lights שהם להיטי פופ סופר איכותיים שמגיע להם להצליח אפילו יותר ממה שהצליחו.
זאנר: אלטרנטיב ריתם אנד בלוז, סיינתפופ, פופ-אלקטרוני
טופ 3 שירים מומלצים: Bit of rain, Love is a drug, Give me another chance
אלבום שהוא כיף טהור. שיא הלא מוערך, לא ראיתי יותר מדי דיבורים עליו באינטרנט וחבל. זה אלבום שאהבתי מתחילתה של השנה ונשאר איתי עד סופה. אימפרס אוף היא זמרת עם שורשים לטינים שחיה בארה"ב ולמדה מוזיקה בבוסטון. אמא שלה תופרת ומעצבת לה את הבגדים והקשר ביניהן מהמם. אפילו היא מגיעה אל האלבום לדבר קצת בתוך השירים והמחוות הקטנות האלו מושלמות בעיני. אימפרס אוף התעסקה עם האלבום הנל בכמה זאנרים אך הכל במסגרת האלקטרוני ומתחה את הקווים לקצוות נוספים. המסגרת שהיא יצרה כאלבום היא קוהסיבית בטירוף אך גם מגוונת, וזה הקסם שלו. ובכלל.. יש קסם בקול שלה על הפקות אלקטרו כאלו. לדוגמה, Bit of rain שהוא ההיליט באלבום ואני באמת לא רואה איך שיר כזה לא יכול להשתלב במיינסטרים ולהיות מנוגן ברדיו אילו והיא הייתה אמנית מוכרת יותר.
זאנר: פופ, פופ-רוק, פופ אלטרנטיבי
טופ 3 שירים מומלצים: Dynasty, Fuck this world, Akasaka sad
את רינה אני מאוד אוהב עוד מ-2017. אני זוכר איך חיכיתי לאלבום ממנה, וקיבלתי בטיפטופים את האלבום הקצר שלה לפני כמה שנים, את Cherry לפני כשנתיים שהיה ואו ואז את STFU המעולה שיצא בשנה שעברה כסינגל ראשון מהאלבום. האלבום הזה מדוייק לדעתי. שומעים את השורשים האסייתים של רינה בשירים, אם זה במלודיות או בהפקות הכלליות, ואני אוהב את זה וחושב שזה אחד מהנקודות החזקות באלבום. עוד נקודה חזקה באלבום היא הרעננות. יש פה המון סגנונות והכל מאוד נשמע עקבי וקולע. יש פה שירים בועטים שחשים בזעם, יש פה שירים כיפים להרים במועדון ויש פה שירים "דרימיים" שמכניסים לאווירה חלומית מעורפלת שמוסיפה לחווית השמיעה. אני אוהב את האלבום הזה ממש. אני מקווה שרינה תשמר את הסגנון היחודי שלה ולא תכנע את הפופ-המיינסטרימי שמרגיש שקצת יותר נצמדת אליו לאחרונה. יש בה המון יחוד והיא צריכה לדבוק בזה.
זאנר: פופ אלקטרוני
טופ 3 שירים מומלצים: Visions, Anthems, Pink diamond
צארלי שחררה את האלבום לקראת אמצע השנה אותו הקליטה במהלך הבידוד כשהקורונה הכתה בכולנו. לא רק שהיא הקליטה את האלבום ועבדה עליו כחודש בלבד, היא הכריזה שהיא תעשה את זה, כמאין אתגר, והציבה לעצמה חודש לעשות אלבום עוד לפני שהתחילה לעבוד עליו. במהלך יצירתו אף הוציאה סינגלים ממנו, קליפים ודאגה לתת טיזרים לשחרורו הרשמי בחודש מאי. האלבום הזה הוא המגרש הפרטי שלה.. זה לא שהיא מתנסה פה בזאנר שלא התנסתה בו קודם, אבל כן מרגיש שהתוצאה המוגמרת עלתה שלב ושהאלבום הוא יותר קוהסיבי ויותר ממוקד. האלבום באורך מושלם, השירים הם היא במלוא האלמנט של עצמה והיא עשתה פה עבודה נפלאה שמוכיחה כמה אמן היא וכמה מוזיקה זורמת לה בדם. דוז פואה
זאנר: היפ הופ, ניו Wave
טופ 3 שירים מומלצים: I Like him, Balenciaga, Woves
האלבום הזה מושלם מתחילתו עד סופו. את פרינסס נוקיה תמיד אהבתי, אבל לא האמנתי שבאמת תביא אלבום כזה מגובש קצר וקולע כמו זה. האלבום יצא בתחילת השנה ועם החודשים שעברו רק אהבתי ואהבתי אותו יותר. עם הזמן גם השיגה מיני להיט בעקבות הטיקטוק עם השיר I Like him שהצליח למקד יותר תשומת לב אליה בתור אמנית אנדר-דוג לא מוכרת במיוחד. האלבום כולו הוא היפ הופ אבל עם אלמנטים רבים שהופכים את זה ללא היפ הופ טיפוסי ועל כן הוא "New Wave" של ממש. יש שירים כמו Woves שנותנים קריצה חזקה לזמרת (המדהימה) סאנטיגולד, יש שירי צ'יל היפ הופ כמו בלנסיאגה ויש שירי היפ הופ עצבניים כמו Gross עם יותר זעם ודברים שאופיינים יותר לסגנון. מבחינת הקליעה לויזן של עצמה היא קלעה ומעבר. סופר הרגשתי את ה-DNA שלה באלבום הזה ומרגיש שהיא הייתה בארטיסטיק לבל גבוה במיוחד במהלך יצירת האלבום.
- כאן זה נהיה קשה וצמוד, כולם בערך על אותה רמה עבורי-
זאנר: אלטרנטיבי, אינדי פולק
טופ 3 שירים מומלצים: This is me trying, Seven, Exile
טיילור יצרה מאסטרפיס מתוך מקום של כאב אבל גם מתוך מקום של תודעה. הזמרת הייתה (ועודה) על גג העולם בעשור הקודם. במהלך השנים האחרונות קראו לה מספר תקריות לא נעימות כמו המריבה עם קאנייה ווסט והקרדשיאנס שכינו אותה "נחש" או המערכת יחסים הסודית שלה שנחשפה כנגד רצונה במדיה והטראגדיה האחרונה בה איש העסקים והמנהל המוזיקלי סקוטר בראון שרכש את כל המוזיקה שלה מחברת ההקלטות של טיילור, לטענתה, ללא אישורה או עדכונה והותיר את כל היצירות שלה לא בבעלותה יותר (אבסורדי, אני יודע) - אומרים שאמנים אמיתיים צומחים מכאב ומצער, ועושה רושם שכאן זה בא לידי ביטוי. מדובר ביצירה מרתקת, מסקרנת, קולעת וקולחת. מדובר באלבום שכתוב בצורה מדהימה, טיילור שנשמעת בו מדהים ובאלמנט הטבעי שלה ועם כמה שהשירים מרגישים מאוד דומים במלודיה ובהוויה הם עדיין מצליחים לשמור על דופי ועל יחוד אינדיבידואלי
זאנר: דרים פופ, פופ אלטרנטיבי, אלקטרו פופ
טופ 3 שירים מומלצים: In heaven, The bomb, American cars
אני כל כך אוהב שאמנים פשוט לוקחים את המילה שקוראים לה "פופ" ואומרים לעצמם שהם הולכים לחקור ולנבור בה. ככה מרגישה לי החווית שמיעה שלי מהאלבום המדהים הזה. אני לקחה את הפופ ועשתה אותו על כל צורותיו. יש שירים שמרגישים כל כך נוסטלגים על אף שיצאו לפני חודשיים (American cars) שעפ הבנתי זו הייתה המטרה שלה, או Forever 92 שמתאר חוויה ממערכת יחסים שהייתה לה בעבר ומרגישה כאילו היא קוראת ממש עכשיו, כשהשיר מתנגן. האלבום הזה מדהים ואני כל כך שמח שיצא לי להיחשף אליו. the bomb היה בין השירים המפתיעים של האלבום, הוא שונה מכל האלבום לדעתי אבל עדיין מצליח לקשור את כל השירים ביחד איתו אל משהו מסקרן ומיסתורי. זו רצועה אלקטרונית הארד-קור שמרגישה שונה מכל מה שקורה כרגע במוזיקה. ממש מרגיש לי שהאלבום הזה משחק עם הזמן ומחזיר אותי קדימה ואחורה בזמנים לפי איך שבא לו, ואני מעריך אותו על זה.
זאנר: ריתם אנד בלוז לטיני, רגאטון, פופ לטיני טופ 3 שירים מומלצים: De Nadie, Te Pongo mal, Iaqui yo mando!
אוי קאלי אוציס אהובתי. מי שמכיר ומי שפחות, זו זמרת קולומביאנית שהיא לא רק כותבת את השירים שלה אלא גם שותפה להפקתם, היא עורכת וידאו של כל הקליפים שלה, היא מביימת את הקליפים שלה, היא פאשניסטה והיא בקיצור פאם פאטל אולטימטיבית. קאלי יצרה בשנה שעברה אלבום בשם "בידוד" (אירוני) שרובו המוחץ באנגלית. האלבום הוא לא רק מאסטרפיס בעיני אלא מאסטרפיס באינטרנט וע"י המבקרים. השנה, קאלי הכריזה כי תוציא אלבום בספרדית. זו משימה שהיא חייבת להגשים וכך היה. "ללא פחד (מאהבה ומשדים אחרים)" הוא התשובה הלטינית של האלבום הקודם שלה. רק שהפעם האלבום ברובו המוחץ בספרדית. למי שיש קמצוץ של חיבה לשפה או לזאנר, יש דחיפות מירבית מצדכם להאזין לאלבום. מה שאני אוהב בקאלי, שהיא רצתה אלבום בספרדית ועשתה אלבום בספרדית שכולו מדגם רחב מכל הזאנר הגדול הזה. יש בו שירים שנשמעים כמו פתיח לסרט של פאבלו אסקובר (Vaya con dios) יש שירים שהם פשוט ארנדבי טהור וכיפי (Telepatia) יש שירים שהם טראפ לטיני (Iaqui yo mando) ויש אף רגאטון (Te pango mal) רק שכל סגנון שלקחה ועשתה העלתה באלף רמות קדימה. ופתאום הראגטון לא נשמע רגאטון.. זה נשמע רגאטון של קאלי אוציס, וזה זאנר בפני עצמו.
זאנר: רוק אלטרנטיבי, פופ, סיינתפופ, דרים פופ
טופ 3 שירים מומלצים: Ashley, Killing boys, Graveyard
זה אולי האלבום הכי "מבולגן" כאן ברשימה אבל אני חושב שזה הקסם שלו. הולסי מתארת ב-Manic את השגעון. שגעון בתהליך כמו מערכת יחסים, קבלה עצמית, וכו. כשאנחנו במערכת יחסים לדוגמה, והיא מטריפה אותנו ומשגעת אותנו, יהיה בדבר מין הרע אך גם מין הטוב. יהיה עצב, תסכול, כעס, זעם - ויהיה גם שמח, תקווה, חלומות וחיוכים. האלבום הזה הוא בדיוק ככה. תנודות רחבות ונישנות של אפ-אנד דאון רגשי. רכשת הרים שנעה ללא הרף במעגלים, בעליות, במורדות ובקו ישר - וכל זה מתאגד אל יצירה אחת בשם מאניק. וזו הסיבה שהוא ככ גבוה אצלי, וזו הסיבה שאני כל כך אוהב אותו - מעבר לזה שהשירים נשמעים מדהים כן? במאניק תוכלו למצוא הכל. תוכלו למצוא פופ מיינסטרים (Still learning), תוכלו למצוא פופ קאנטרי (You should be sad), תוכלו למצוא בלאדת מד טמפו כובשת (Beautiful stranger) ואפילו קוריאנית קצת כי משתפת פעולה עם כוכב BTS שוגה (Suga's Interlude). רוק פופ (3AM) ובקיצור? כל מה שתרצו, תקבלו, בערך. מה שאני אוהב בהולסי, שהשירים מרגישים כמו הצבעים בעטיפות אלבום שלה. האלבום הקודם היה מלא אדיטוד וחוצפה, תעוזה ואהבה והצבעי אדום-צהוב שהיו בעטיפה ממש שידרו על אותו תדר. גם הפעם, צבעי התכלת והסגול משדרים על אותו תדר חולמני ואופורי שהאלבום מציע. הוא על פניו שמח, אבל גם על פניו עצוב - ולהפך. הדו קוטביות הזו מוכיחה לי כמה הולסי השקיעה מאחורי האלבום מחשבה, וזה לא משנה אם יש פה ושם דברים לשנות או לשפר הויזן שלה היה המושלם ביותר מבחינת ביצוע ועל כן אני סופר גאה בה וביצירה הזו. וכן, גם השירים כמובן, שהם אדירים בעיני וקולעים במדד האיכות.
זאנר: אינדסטריאל פופ, סיינת פופ, דרים פופ אלקטרוני, אלטרנטיב
טופ 3 שירים מומלצים: IDORU, Delete forever, 4AM
אוי גריימס אהובתי, בא לי לרצוח אותך וגם לחבק אותך. אלבום כזה קצר, 11 שירים בסה"כ שזה עדיין נכלל כאלבום עפ ההגדרה המוזיקלית אבל שיא הקצר עבורי - אלבום, שחצי ממנו יצא לפני האלבום כפרומואים טיזרים וסינגלים וזה קצת פגע בחוויה שלי כמעריץ (הדוק הדוק הדוק הדוק) בחווית "יציאת האלבום" - אבל ואו. איזה אלבום. איזה אלבום מושלם.
אין לי מילה אחת רעה, באמת.. הוא פשוט מושלם בעיני. אין בו פגם מוזיקלי אחד. גריימס היא אולי האמנית שאני הכי "סומך עליה" כשהיא מוציאה אלבום. אני תמיד יודע שזה יהיה 10\10. היא הוכיחה את זה 3 אלבומים ברציפות ומעולם לא העזה ליפול ברמה אפילו לא בקצת. מיס אנטרופוסין הוא אלבום שעוסק ברעיונות חדשניים, טכנולוגיה מלאכותית ודימיון פורה. (למי שלא יודע, היא נשואה לטייקון אלון מאסק שהוא הבעלים של חברת טסלא, של חברת Paypal ועוד) - הקונספט של האלבום הוא שיושבים להם אלים שתפקידם הוא לייצר את האנושות, הדמויות והאישויות המתהלכים מעל פני האדמה. את כולם הם יוצרים דווקא בתוכנת פוטושופ (ולכן עטיפת האלבום נראת ככה) - שזה מגניב שלעצמו כי התפיסה שהאנשים נוצרו עי האלים היא מיושנת אך פוטושופ זו תוכנה חדשנית. ובכך, ובונים דמויות עם אופי, מאפיינים חיצונים ותדמית מלאה תוך שימוש באותה תוכנה. אולי זה גם דרך של גריימס לבקר את זה שאופי של אנשים כיום מתעצב בעקבות פוטושופ ותוכנות עריכה בעקיפין? כל "התמונה המושלמת" שעוברת אלפי ריטושים בפוטושופ ומציגה משהו מאוד חומרי יכולה להשפיע על אופי ודפוסי התנהגות של המון אנשים? ובכן זה דיון ליום אחר.. אבל באלבום גריימס מנגישה את הקונספט דרך המילים, ההפקות המוזיקליות והביצוע המוגמר - וכן גם באסתטיקה של האלבום אם זה וידאו-קליפים, תמונות פרומו וכו. הקול הדק שלה על הפקות האלקטרו הכבדות שבולעות את הקול שלה והופכות אותו לפעמים לכל כך חלש, שזה אוטומטית גורם לאוזן להתעמק יותר ויותר, ולפתע מגלים צלילים חדשים.. ולפתע מגלים רעיונות מוטמעים ומלודיות שונות - וזו הגדולה שלה כאמן. לקחת את הכל תמיד שלב קדימה, תמיד להיות שונה בנוף תוך כדי שהיא שומרת על האותנטיות הנצחית שלה ותמיד לשאוף ליותר. הסודות האלו גורמים ליצירות שלה להיות משהו אחר בנוף, תמיד, וזו הסיבה שאני כל כך אוהב ומעריך אותה על מה שעושה. בלי קשר היא הבן אדם הכי חמוד בעולם, איך אפשר שלא להתאהב בה?
תודה רבה על הקריאה! ♥
ארקא היא יוצרת יחודית שמתעסקת במוזיקה אלקטרונית אלטרנטיבית ומשלבת בתוכה את האלמנטים האישיים שלה שזה השפה הספרדית (האמנית מונצוואלה) את המיניות והדאנס-קלאב שככל הנראה השפיעה על חייה כאדם ואז כאמן ובעצם נוצר פה אלבום שהוא סופר אותנטי, מעניין, מסקרן, שונה בנוף ומרגיש יצירתי בטירוף. משחקים בקול, סוגי מלודיות שנות, ספקטרום רחב של צלילים ואפקטים להפקת השיר. על פניו אין פה הרבה רגש, אבל בתוך הצלילים ניתן לזהות המון ואני מאוהב באלבומים מהסוג שהרגש לא מוגש על מגש על השולחן עוד בארוחה הראשונה אלא שצריך לגשש ולמצוא אותה מתחת. באלבום תמצאו שיתופי פעולה עם רוסליה, שייגירל והמפיקה\זמרת המדהימה (האהובה עלי) סופי
13. It was divine - Alina baraz
טופ 3 שירים מומלצים: My whole life, To me, Endlessly
אני לא חובב ענק של ריתם אנד בלוז, אבל כשהוא נעשה טוב אני עף. אין הרבה שהצליחו להעיף אותי בשנים האחרונות אל מול אלבומים מזאנרים אחרים אבל אלו שכן הצליחו לגמרי כבשו אותי. אלינה בארז היא זמרת רוסיה יהודיה המתגוררת באמריקה והוציאה אחרי מספר שנות פעילות את אלבום האולפן הזה. האלבום מעט ארוך לזאנר לטעמי, אבל מלא בשירים איכותיים, כל השירים משתלבים כפרויקט ויוצרים אווירה אחידה ומדוייקת של כיף ונינוחות. הקול שלה עדין ומשתלב מדהים עם הצלילים השקטים ומעבר לחווית האלבום המוצלחת ישנם שירים כמו My whole life שספציפית כבשו אותי והפכו ל-מהאהובים עלי השנה. זו בלאדה מדהימה, מהשירים הטובים השנה.
12. City on lock - City girls
טופ 3 שירים מומלצים: Jobs, That old man, Broke N****S
הרבה לוקחים אותן לא ברצינות אבל אני חושב שזה הקסם שלהן. בסופו של יום הן עושות מוזיקה כיפית שמגשימה בדיוק את מה שהן רואות לפני שהן מקליטות את המוזיקה שלהן ועל כן אני מעריך אותן. הן כאן להיות הן. הן לא מתנצלות והן לא מנסות להיתפס כאיכותיות או כמעניינות בעיני הציבור. הן עושות שירי היפ הופ עדכניים עם הטאץ שלהם שהוא כיפי, לא מתחכם ואותנטי. קארישה וג'טיבה הן צמד ראפריות שחברו אל הרכב בשם סיטי גירלז. שתיהן משכונות מצוקה במיאמי שעם עבודה קשה מוכיחות שהן עושות כסף, מפרנסות את המשפחה שלהן וחיות עפ הסגנון חיים שהן מכתיבות לעצמן. ועל זה האלבום. מאין נצחון ואני עף על זה. האלבום נשמע: עני בטעם עשיר? מי שהבין את הרפרנס, אני חושב שהוא סופר נכון פה. Jobs אגב הוא משירי השנה שלי.. כיף טהור ואנרגיות אדירות, ממליץ.
11. What's your pleasure - Jessie ware
טופ 3 שירים מומלצים: Spotlight, Mirage, Adore you
איזה אלבום מדהים. פופ דיסקו מדויק, איכותי, יצירה שהיא סופר מגובשת ונכונה. אני אוהב שאמנים עושים דיסקו, אבל אני אוהב שהם עושים את זה כזה מיוחד ולא מיושן. מרגיש שג'סי וואר נולדה בפריחה של הדיסקו, ישבה במרתף כל השנים האלו וכתבה את האלבום הזה כדי להוציא אותו ב-2020 ולהוכיח כמה הזאנר הזה חזק וקולע גם כיום. לא הכל הפי הפי, יש פה גם שירים שהם עדיין בהווית הדיסקו של האלבום ומצליחים להיות קצת שונים בתמונה כמו Adore you שהוא מהשירים האהובים עלי באלבום, והוא שקט יותר, נוגע יותר עם כתיבה מלודית גבוהה והביצוע בטוטאל שלו פשוט מהמם.
10. After hours - The weeknd
טופ 3 שירים מומלצים: Too late, Alone again, Hardest to love
דה ויקנד הוא אמן. הוא גם לדעתי אמן לא מוערך. כן הוא מצליח, אבל לא הוא לא מוערך. לפחות לא כמו שאני חושב שצריך להעריך אותו. הבן אדם לקח את זאנר הארנדבי ופיתח אותו למשהו שהוא אישי שלו. החותם שלו וה-DNA שלו בשירים שלו הם מהחזקים והמושרשים ביותר מהאמנים הגברים האחרים בפופ ובמה שמסביב לו. דה ויקנד יצר אלבום שהוא אשלייה, בהוויה שלו, מאין חלום ארוך שלא נגמר וכך גם הוא מרגיש לא רק במלודיה אלא גם בליריקה. השירים כל כך יפים, ועם כמה שיגידו שהוא ממחזר - אני אישית לא רואה את זה. בעיני הוא פשוט לוקח כל פעם את התוצר המוגמר שלו ומעלה אותו שלב קדימה מאלבום לאלבום. יש שירים שמטריפים אותי, כמו Alone again או Too late שהם גרמו לעיניים שלי להיפתח לכמה דקות מרוב שהם טובים ומפתיעים, וכן יש גם שירים כמו In your eyes (ממליץ על הרמיקס עם דוגה קאט שלא באלבום) והסמאש היט Blinding lights שהם להיטי פופ סופר איכותיים שמגיע להם להצליח אפילו יותר ממה שהצליחו.
9. I'm your empress of - Empress of
זאנר: אלטרנטיב ריתם אנד בלוז, סיינתפופ, פופ-אלקטרוני
טופ 3 שירים מומלצים: Bit of rain, Love is a drug, Give me another chance
אלבום שהוא כיף טהור. שיא הלא מוערך, לא ראיתי יותר מדי דיבורים עליו באינטרנט וחבל. זה אלבום שאהבתי מתחילתה של השנה ונשאר איתי עד סופה. אימפרס אוף היא זמרת עם שורשים לטינים שחיה בארה"ב ולמדה מוזיקה בבוסטון. אמא שלה תופרת ומעצבת לה את הבגדים והקשר ביניהן מהמם. אפילו היא מגיעה אל האלבום לדבר קצת בתוך השירים והמחוות הקטנות האלו מושלמות בעיני. אימפרס אוף התעסקה עם האלבום הנל בכמה זאנרים אך הכל במסגרת האלקטרוני ומתחה את הקווים לקצוות נוספים. המסגרת שהיא יצרה כאלבום היא קוהסיבית בטירוף אך גם מגוונת, וזה הקסם שלו. ובכלל.. יש קסם בקול שלה על הפקות אלקטרו כאלו. לדוגמה, Bit of rain שהוא ההיליט באלבום ואני באמת לא רואה איך שיר כזה לא יכול להשתלב במיינסטרים ולהיות מנוגן ברדיו אילו והיא הייתה אמנית מוכרת יותר.
8. Sawayama - Rina sawayama
טופ 3 שירים מומלצים: Dynasty, Fuck this world, Akasaka sad
את רינה אני מאוד אוהב עוד מ-2017. אני זוכר איך חיכיתי לאלבום ממנה, וקיבלתי בטיפטופים את האלבום הקצר שלה לפני כמה שנים, את Cherry לפני כשנתיים שהיה ואו ואז את STFU המעולה שיצא בשנה שעברה כסינגל ראשון מהאלבום. האלבום הזה מדוייק לדעתי. שומעים את השורשים האסייתים של רינה בשירים, אם זה במלודיות או בהפקות הכלליות, ואני אוהב את זה וחושב שזה אחד מהנקודות החזקות באלבום. עוד נקודה חזקה באלבום היא הרעננות. יש פה המון סגנונות והכל מאוד נשמע עקבי וקולע. יש פה שירים בועטים שחשים בזעם, יש פה שירים כיפים להרים במועדון ויש פה שירים "דרימיים" שמכניסים לאווירה חלומית מעורפלת שמוסיפה לחווית השמיעה. אני אוהב את האלבום הזה ממש. אני מקווה שרינה תשמר את הסגנון היחודי שלה ולא תכנע את הפופ-המיינסטרימי שמרגיש שקצת יותר נצמדת אליו לאחרונה. יש בה המון יחוד והיא צריכה לדבוק בזה.
7. How i'm feeling now - Charli xcx
זאנר: פופ אלקטרוני
טופ 3 שירים מומלצים: Visions, Anthems, Pink diamond
צארלי שחררה את האלבום לקראת אמצע השנה אותו הקליטה במהלך הבידוד כשהקורונה הכתה בכולנו. לא רק שהיא הקליטה את האלבום ועבדה עליו כחודש בלבד, היא הכריזה שהיא תעשה את זה, כמאין אתגר, והציבה לעצמה חודש לעשות אלבום עוד לפני שהתחילה לעבוד עליו. במהלך יצירתו אף הוציאה סינגלים ממנו, קליפים ודאגה לתת טיזרים לשחרורו הרשמי בחודש מאי. האלבום הזה הוא המגרש הפרטי שלה.. זה לא שהיא מתנסה פה בזאנר שלא התנסתה בו קודם, אבל כן מרגיש שהתוצאה המוגמרת עלתה שלב ושהאלבום הוא יותר קוהסיבי ויותר ממוקד. האלבום באורך מושלם, השירים הם היא במלוא האלמנט של עצמה והיא עשתה פה עבודה נפלאה שמוכיחה כמה אמן היא וכמה מוזיקה זורמת לה בדם. דוז פואה
6. Everything is sucks - Princess Nokia
טופ 3 שירים מומלצים: I Like him, Balenciaga, Woves
האלבום הזה מושלם מתחילתו עד סופו. את פרינסס נוקיה תמיד אהבתי, אבל לא האמנתי שבאמת תביא אלבום כזה מגובש קצר וקולע כמו זה. האלבום יצא בתחילת השנה ועם החודשים שעברו רק אהבתי ואהבתי אותו יותר. עם הזמן גם השיגה מיני להיט בעקבות הטיקטוק עם השיר I Like him שהצליח למקד יותר תשומת לב אליה בתור אמנית אנדר-דוג לא מוכרת במיוחד. האלבום כולו הוא היפ הופ אבל עם אלמנטים רבים שהופכים את זה ללא היפ הופ טיפוסי ועל כן הוא "New Wave" של ממש. יש שירים כמו Woves שנותנים קריצה חזקה לזמרת (המדהימה) סאנטיגולד, יש שירי צ'יל היפ הופ כמו בלנסיאגה ויש שירי היפ הופ עצבניים כמו Gross עם יותר זעם ודברים שאופיינים יותר לסגנון. מבחינת הקליעה לויזן של עצמה היא קלעה ומעבר. סופר הרגשתי את ה-DNA שלה באלבום הזה ומרגיש שהיא הייתה בארטיסטיק לבל גבוה במיוחד במהלך יצירת האלבום.
- כאן זה נהיה קשה וצמוד, כולם בערך על אותה רמה עבורי-
5. Folklor - Taylor swift
טופ 3 שירים מומלצים: This is me trying, Seven, Exile
טיילור יצרה מאסטרפיס מתוך מקום של כאב אבל גם מתוך מקום של תודעה. הזמרת הייתה (ועודה) על גג העולם בעשור הקודם. במהלך השנים האחרונות קראו לה מספר תקריות לא נעימות כמו המריבה עם קאנייה ווסט והקרדשיאנס שכינו אותה "נחש" או המערכת יחסים הסודית שלה שנחשפה כנגד רצונה במדיה והטראגדיה האחרונה בה איש העסקים והמנהל המוזיקלי סקוטר בראון שרכש את כל המוזיקה שלה מחברת ההקלטות של טיילור, לטענתה, ללא אישורה או עדכונה והותיר את כל היצירות שלה לא בבעלותה יותר (אבסורדי, אני יודע) - אומרים שאמנים אמיתיים צומחים מכאב ומצער, ועושה רושם שכאן זה בא לידי ביטוי. מדובר ביצירה מרתקת, מסקרנת, קולעת וקולחת. מדובר באלבום שכתוב בצורה מדהימה, טיילור שנשמעת בו מדהים ובאלמנט הטבעי שלה ועם כמה שהשירים מרגישים מאוד דומים במלודיה ובהוויה הם עדיין מצליחים לשמור על דופי ועל יחוד אינדיבידואלי
4. Dark Hearts - Annie
זאנר: דרים פופ, פופ אלטרנטיבי, אלקטרו פופ
טופ 3 שירים מומלצים: In heaven, The bomb, American cars
אני כל כך אוהב שאמנים פשוט לוקחים את המילה שקוראים לה "פופ" ואומרים לעצמם שהם הולכים לחקור ולנבור בה. ככה מרגישה לי החווית שמיעה שלי מהאלבום המדהים הזה. אני לקחה את הפופ ועשתה אותו על כל צורותיו. יש שירים שמרגישים כל כך נוסטלגים על אף שיצאו לפני חודשיים (American cars) שעפ הבנתי זו הייתה המטרה שלה, או Forever 92 שמתאר חוויה ממערכת יחסים שהייתה לה בעבר ומרגישה כאילו היא קוראת ממש עכשיו, כשהשיר מתנגן. האלבום הזה מדהים ואני כל כך שמח שיצא לי להיחשף אליו. the bomb היה בין השירים המפתיעים של האלבום, הוא שונה מכל האלבום לדעתי אבל עדיין מצליח לקשור את כל השירים ביחד איתו אל משהו מסקרן ומיסתורי. זו רצועה אלקטרונית הארד-קור שמרגישה שונה מכל מה שקורה כרגע במוזיקה. ממש מרגיש לי שהאלבום הזה משחק עם הזמן ומחזיר אותי קדימה ואחורה בזמנים לפי איך שבא לו, ואני מעריך אותו על זה.
3. Kali uchis - Sin Miedo (Del amor y Otros demonios)
זאנר: ריתם אנד בלוז לטיני, רגאטון, פופ לטיני
אוי קאלי אוציס אהובתי. מי שמכיר ומי שפחות, זו זמרת קולומביאנית שהיא לא רק כותבת את השירים שלה אלא גם שותפה להפקתם, היא עורכת וידאו של כל הקליפים שלה, היא מביימת את הקליפים שלה, היא פאשניסטה והיא בקיצור פאם פאטל אולטימטיבית. קאלי יצרה בשנה שעברה אלבום בשם "בידוד" (אירוני) שרובו המוחץ באנגלית. האלבום הוא לא רק מאסטרפיס בעיני אלא מאסטרפיס באינטרנט וע"י המבקרים. השנה, קאלי הכריזה כי תוציא אלבום בספרדית. זו משימה שהיא חייבת להגשים וכך היה. "ללא פחד (מאהבה ומשדים אחרים)" הוא התשובה הלטינית של האלבום הקודם שלה. רק שהפעם האלבום ברובו המוחץ בספרדית. למי שיש קמצוץ של חיבה לשפה או לזאנר, יש דחיפות מירבית מצדכם להאזין לאלבום. מה שאני אוהב בקאלי, שהיא רצתה אלבום בספרדית ועשתה אלבום בספרדית שכולו מדגם רחב מכל הזאנר הגדול הזה. יש בו שירים שנשמעים כמו פתיח לסרט של פאבלו אסקובר (Vaya con dios) יש שירים שהם פשוט ארנדבי טהור וכיפי (Telepatia) יש שירים שהם טראפ לטיני (Iaqui yo mando) ויש אף רגאטון (Te pango mal) רק שכל סגנון שלקחה ועשתה העלתה באלף רמות קדימה. ופתאום הראגטון לא נשמע רגאטון.. זה נשמע רגאטון של קאלי אוציס, וזה זאנר בפני עצמו.
2. Manic - Halsey
טופ 3 שירים מומלצים: Ashley, Killing boys, Graveyard
זה אולי האלבום הכי "מבולגן" כאן ברשימה אבל אני חושב שזה הקסם שלו. הולסי מתארת ב-Manic את השגעון. שגעון בתהליך כמו מערכת יחסים, קבלה עצמית, וכו. כשאנחנו במערכת יחסים לדוגמה, והיא מטריפה אותנו ומשגעת אותנו, יהיה בדבר מין הרע אך גם מין הטוב. יהיה עצב, תסכול, כעס, זעם - ויהיה גם שמח, תקווה, חלומות וחיוכים. האלבום הזה הוא בדיוק ככה. תנודות רחבות ונישנות של אפ-אנד דאון רגשי. רכשת הרים שנעה ללא הרף במעגלים, בעליות, במורדות ובקו ישר - וכל זה מתאגד אל יצירה אחת בשם מאניק. וזו הסיבה שהוא ככ גבוה אצלי, וזו הסיבה שאני כל כך אוהב אותו - מעבר לזה שהשירים נשמעים מדהים כן? במאניק תוכלו למצוא הכל. תוכלו למצוא פופ מיינסטרים (Still learning), תוכלו למצוא פופ קאנטרי (You should be sad), תוכלו למצוא בלאדת מד טמפו כובשת (Beautiful stranger) ואפילו קוריאנית קצת כי משתפת פעולה עם כוכב BTS שוגה (Suga's Interlude). רוק פופ (3AM) ובקיצור? כל מה שתרצו, תקבלו, בערך. מה שאני אוהב בהולסי, שהשירים מרגישים כמו הצבעים בעטיפות אלבום שלה. האלבום הקודם היה מלא אדיטוד וחוצפה, תעוזה ואהבה והצבעי אדום-צהוב שהיו בעטיפה ממש שידרו על אותו תדר. גם הפעם, צבעי התכלת והסגול משדרים על אותו תדר חולמני ואופורי שהאלבום מציע. הוא על פניו שמח, אבל גם על פניו עצוב - ולהפך. הדו קוטביות הזו מוכיחה לי כמה הולסי השקיעה מאחורי האלבום מחשבה, וזה לא משנה אם יש פה ושם דברים לשנות או לשפר הויזן שלה היה המושלם ביותר מבחינת ביצוע ועל כן אני סופר גאה בה וביצירה הזו. וכן, גם השירים כמובן, שהם אדירים בעיני וקולעים במדד האיכות.
1. Miss anthropocene - Grimes
זאנר: אינדסטריאל פופ, סיינת פופ, דרים פופ אלקטרוני, אלטרנטיב
טופ 3 שירים מומלצים: IDORU, Delete forever, 4AM
אוי גריימס אהובתי, בא לי לרצוח אותך וגם לחבק אותך. אלבום כזה קצר, 11 שירים בסה"כ שזה עדיין נכלל כאלבום עפ ההגדרה המוזיקלית אבל שיא הקצר עבורי - אלבום, שחצי ממנו יצא לפני האלבום כפרומואים טיזרים וסינגלים וזה קצת פגע בחוויה שלי כמעריץ (הדוק הדוק הדוק הדוק) בחווית "יציאת האלבום" - אבל ואו. איזה אלבום. איזה אלבום מושלם.
אין לי מילה אחת רעה, באמת.. הוא פשוט מושלם בעיני. אין בו פגם מוזיקלי אחד. גריימס היא אולי האמנית שאני הכי "סומך עליה" כשהיא מוציאה אלבום. אני תמיד יודע שזה יהיה 10\10. היא הוכיחה את זה 3 אלבומים ברציפות ומעולם לא העזה ליפול ברמה אפילו לא בקצת. מיס אנטרופוסין הוא אלבום שעוסק ברעיונות חדשניים, טכנולוגיה מלאכותית ודימיון פורה. (למי שלא יודע, היא נשואה לטייקון אלון מאסק שהוא הבעלים של חברת טסלא, של חברת Paypal ועוד) - הקונספט של האלבום הוא שיושבים להם אלים שתפקידם הוא לייצר את האנושות, הדמויות והאישויות המתהלכים מעל פני האדמה. את כולם הם יוצרים דווקא בתוכנת פוטושופ (ולכן עטיפת האלבום נראת ככה) - שזה מגניב שלעצמו כי התפיסה שהאנשים נוצרו עי האלים היא מיושנת אך פוטושופ זו תוכנה חדשנית. ובכך, ובונים דמויות עם אופי, מאפיינים חיצונים ותדמית מלאה תוך שימוש באותה תוכנה. אולי זה גם דרך של גריימס לבקר את זה שאופי של אנשים כיום מתעצב בעקבות פוטושופ ותוכנות עריכה בעקיפין? כל "התמונה המושלמת" שעוברת אלפי ריטושים בפוטושופ ומציגה משהו מאוד חומרי יכולה להשפיע על אופי ודפוסי התנהגות של המון אנשים? ובכן זה דיון ליום אחר.. אבל באלבום גריימס מנגישה את הקונספט דרך המילים, ההפקות המוזיקליות והביצוע המוגמר - וכן גם באסתטיקה של האלבום אם זה וידאו-קליפים, תמונות פרומו וכו. הקול הדק שלה על הפקות האלקטרו הכבדות שבולעות את הקול שלה והופכות אותו לפעמים לכל כך חלש, שזה אוטומטית גורם לאוזן להתעמק יותר ויותר, ולפתע מגלים צלילים חדשים.. ולפתע מגלים רעיונות מוטמעים ומלודיות שונות - וזו הגדולה שלה כאמן. לקחת את הכל תמיד שלב קדימה, תמיד להיות שונה בנוף תוך כדי שהיא שומרת על האותנטיות הנצחית שלה ותמיד לשאוף ליותר. הסודות האלו גורמים ליצירות שלה להיות משהו אחר בנוף, תמיד, וזו הסיבה שאני כל כך אוהב ומעריך אותה על מה שעושה. בלי קשר היא הבן אדם הכי חמוד בעולם, איך אפשר שלא להתאהב בה?
תודה רבה על הקריאה! ♥
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה