מפגיעה לפוגעת; בנקס בתהליך מוזיקלי

בנקס הוציאה את אלבום הבכורה שלה ב5 לספטמבר 2014 שכלל בתוכו שירי טריפ הופ בעיקר ו-R&B אלטרנטיבי. הסגנון הצליח לכבוש את קהל היעד והטקסטים לא איחרו להגיע ולתת לכולנו פרספקטיבה מאוד מגובשת ואחידה כלפי האלבום. הסיפור הוא כזה שבנקס היא מיוחסת כ-אלה במיתוס של עצמה. לא פגיעה, לא צריכה להיפגע, לא מתעסקת בשום דבר מלבד עצמה וחסרת כל צד אפל - מה שבפועל לא באמת קרה. שיר הנושא Goddess שנושא את שם האלבום הוא לא מהטובים ביותר שבאלבום והוא טוב בפני עצמו והכל, אבל הוא בעיני מעביר את כל הקונספט בצורה הכי ברורה ולא מתחכמת שיש. בנקס מתארת מערכת יחסים של מישהי שנתנה את כולה וקיבלה שום דבר. שכל ההתעסקות ברגשות שלה הפך אותה להיות קרירה וקרירה עם הזמן והפך אותה למי שהיא הפכה להיות קודם לכן. ההקדמה הזו רק רימזה לנו ברטרו על מה באמת היא הפכה להיות לאחר מכן, שגילינו באלבום הבכורה השני שלה Tha altar. 

בנקס ידעה יפה מאוד עוד לפני ש-The altar יצא איזה מין תהליך היא תרצה להציג בפני הקהל. היא ידעה שהיא רוצה לתאר לכולנו כמה צדדים שהיא חוותה במערכת יחסים, את התהליך כולו. אף אחד לא באמת חשב לעצמו שבנקס תצליח להתרומם (מנטלית) מהמקום שהיא הגיעה אליו באלבום של Goddess. ב-Waiting game היא מתארת מצב שבו היא מתקשה להאמין והוא לחכות לאהוב ליבה שיפרד מהבת זוג הנוכחית שלו ואולי אז יהיה להם סיכוי לחזור ולתקן את מה שהיה. היא כמובן, הצד הפגיע. זה שמחכה. ב- Fuck em only we know היא מתארת חלום שבו היא בורחת עם אהוב ליבה, מין אוטופיה כזו שבו היא נמצאת בפסגה איתו ואף אחד לא יכול להתקרב או לגלות היכן הם נמצאים - מה שלא היה מציאותי ושונה לגמרי ממה שבאמת קרה. ב- "Someone new" היא יודעת שיש לאהוב ליבה מישהי חדשה ומבקשת לא להתאהב בה כמו שהתאהב בבנקס. בנקס תטפל בעצמה ותחזור אליו בריאה ושלמה. היא מאשימה את עצמה בפרידה של מערכת היחסים ואומרת שזה רק עניין של זמן עד שתחזור ותתקן את מה שהיא עשתה - מה שנורא עצוב לומר, כי הפרידה לאוו דווקא קרתה בגללה כי למטבע תמיד יש שני צדדים. מיותר לציין כמה נמוך היא נמצאה ב- "Under the table". 

הרגשות שלה צפו באלבום הזה. היא לא פחדה להראות כמה היא פגיעה למרות שהיא תמיד שאפה להיות האלה החזקה הזו שלא מתעסקת בדברים האלו ולא נפגעת בהם. 

אבל אז היא באה עם "The altar" אלבום האולפן השני שלה שיצא ב-30 לספטמבר השנה (סוף ספטמבר, האלבום הראשון יצא בתחילת ספטמבר, אני מאמין שיש פה איזה שהוא משהו סימבולי) ש- "The altar" הוא בעצם המקום שבו היא יכלה להתמסד לאותו בן אדם אם היא הייתה ממשיכה להיות כל כך פגיעה. היא מדברת ב- "Gemini feed", אחד הרצועות החזקות באלבום על כך. היא אומרת שלחשוב שהיא הייתה צריכה להתמסד לאותו אדם שהפך אותה להיות כל כך חלשה ופגיעה, שכמו כלב צמא למים היא הייתה כרוכה סביבו וכעת היא כבר רחוק מזה. תהליך ההרפיה שלה בא לידי ביטוי באלבום הזה, היא מספרת כמה חזקה היא הפכה להיות. קחו לדוגמה את "Weaker girl" שעל פניו עפ שם השיר אנחנו חושבים ששוב באווירה של האלבום הראשון היא תמשיך לספר כמה היא "ילדה חלשה" - אבל לא. היא אומרת שהיא כבר לא אותה ילדה חלשה! שהיא גדלה וצמחה וכבר המשיכה הלאה ולא רוצה את אותו בחור, ואם הוא לא יכול לספר לכולם למה הוא לא השיג אותה, הוא יכול לספר להם שהיא המשיכה הלאה כי היא גדלה וכבר לא אותה ילדה שנהג לפגוע בה. היא צריכה באד מאדאפקה כמוהה! שיר בשם Judas משווה את אותו בחור ליהודה איש קריות שע"פ הסיפור בנצרות היה אדם תחמן ולא טוב. היא יוצרת מקום שהוא הממלכה שלה ובה הוא מנסה לחבל כל הזמן ולהפיל אותה אך לשווא. ב- This is not about us היא מציגה כמה קל היה לה להתנער מהמערכת יחסים הזו כשהיא כבר הבינה כמה היא חזקה וכמה היא לא צריכה להיות למטה בגלל אותו בחור. אחד השירים הסאסים והכיפים ביותר באלבום. אם כבר סאסים וכיפים:

ב- Trainwreck היא תוקפת אותו במשפטים של "אין עניין בלתקן את הבעיות כשאת מדברת לאוזניים חירשות, לאידיוט" - שאומר שהיא כבר לא רוצה לחזור למקום האבוד הזה כי היא יודעת ששום דבר לא יעזור - היא עשתה את הכל. 

ב-"27 Hours" בעיני היא אומרת את הדברים בצורה הכי פשוטה שיש. למרות שהליריקה בשיר הזה די דלה ביחס לאחרים, הוא השיר האהוב עלי באלבום. מרגיש לי הכי אמיתי. "היה לי רעל בכיס ואמרתי לך שיש לי חדשות לא טובות" - היא מתארת מצב שבו היה לה בשורות רעות בכיס, אולי פרידה, ובכלל בכל השיר היא מתארת כמה היא רצחה את המערכת יחסים הזו כדי לא להיות שם יותר. בבית השני אפילו היא יורדת עליו בביקורת שלא משאירה הרבה מקום לדמיון. 

(בנקס בקליפ של Fuck with myself מכבה את הנר הרומנטי של מערכת היחסים שלעולם לא בערה) 

בנקס הציגה לנו כאן  תהליך נורמטיבי של צד אחד במערכת יחסים. הפגיע שקם כמו פניקס מתוך האפר ורק אחרי שהוא כבר לא נמצא במקום הזה כי הוא המריא אל על הוא יכול לספר על כמה הוא כבר לא באותו מקום וכמה הוא נהיה חזק מאותו אדם חלש שהוא היה. בנקס לא מתביישת בחלק הזה בחיים שלה שבה היא הייתה יושבת מתחת לשולחן, בזה שהיא הייתה מתחננת לתשומת לב או בזה שהיא הייתה מתעסקת בגבר שלה יותר מדי כאישה חלשה - היא יודעת שכל זה הוביל אותה למקום המאוד חזק ועצמאי שהיא נמצאת בו היום. בלי חשכה אין לנו אור. האלבום הזה הוא דוגמה טובה לזה שגם כשלא טוב לנו, יהיה טוב. גם כשאנחנו חלשים, שלא נפחד לדעת או להיות מודעים לזה כי בהמשך תבוא הזריחה שלנו כאיניבידואל ואין לנו מה לדאוג לגבי זה. 

תודה על הקריאה ♥ 

ביקורת אלבום The Altar - Banks

עטיפת האלבום The altar 

מנסה למצוא משפט להתחיל איתו את הפוסט ולא הכי מצליח.. טוב נו הנה הצלחתי.
לא יכולתי שלא לכתוב את הפוסט הזה ולפרוק את מה שאני מרגיש וחושב בזמן האזנתי לאלבום הטוב ביותר שיצא השנה, The altar, של אחת מהאמניות האהובות עלי בנקס.
אלבום הבכורה שלה יצא ב-2014, ספטמבר, לפני שנתיים בלבד ומאז זה כבר היה סיפור אהבה. את בנקס הכרתי קצת לפני אבל התאהבתי באופן מלא עם צאת האלבום הראשון. במשך השנתיים בין Goddess לבין The altar, האלבום החדש חוויתי את Goddess והוא הפך לבין האלבומים האהובים עלי אי פעם. לאחר תקופה קצרה כבר רציתי עוד ממנה על-אף שהרגשתי ותמיד ארגיש מסופק מ- Goddess.
הציפיה לראות מה בנקס תביא באלבום שלאחר מכן הייתה בלתי ניתנת לתיאור. זה מעבר ללחכות שהאמן האהוב עלייך יוציא אלבום, זה לא לדעת איזה אחד הוא יוציא. תמיד הציפיה לאלבום השני היא הכי מותחת. האם הוא יתעלה על הראשון? האם היא תשאר ברף ובסטנדרט המצופה ממנה? האם היא תשנה סגנון? מה היא עוד יכולה להביא?
השאלות האלו היו רק קומץ משאלות שהיו בראשי מרוב ש- Goddess הרשים אותי לא חשבתי שהיא באמת תוכל להביא אלבום שיתן לו פייט או בכלל יתעלה עליו.
אני לא נותן להתלהבות שלי לדבר כרגע ולהגיד ש-The altar מתעלה על Goddess עם כמה שזה נשמע בלתי אפשרי, אני אתן לזמן לדבר ולהגיד את שלו. אבל רק מזה אתם יכולים להבין כמה האלבום החדש השפיע עלי.

מתוך Fuck with myself, סינגל הבכורה.
למעבר לשיר + לקליפ לחצו

יש משהו בבנקס שגורם לי להתאהב ולהתפנט במוזיקה שלה. אני מודה שאין הרבה אמנים כאלו ויש אמנים שאני אוהב כביכול יותר ממנה אבל הם לא מצליחים לעשות לי מוזיקלית את מה שהיא עושה לי. זה לא רק הטקסטים, זה לא רק הסיפורים והקונספטים שהיא מדברת ומספרת עליהם בשירים, זה לא רק ההפקות ואיך שהשיר עצמו נשמע, זה לא רק ההגשה המדוייקת והקולעת שלה - זה הכל ביחד כמכלול אחד גדול. כחבילה. בנקס יודעת להגיש אל השולחן את כל הארוחה. ארוחה גדולה כזו שכוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית, קינוחים ועוד דואגת לעצב את השולחן בדקורציה הנכונה, לבחור את המלצרים הנכונים שידעו להגיש את הכל כשורה והחוויה הכללית לא יכולה להיות פחות ממושלמת. כזו היא.
עברתי דברים בחיים כמו כל אחד בערך.. אני לא חושב שעברתי פחות או יותר מאחרים אבל אני כן יודע שעברתי. המוזיקה תמיד הייתה שם עבורי ואני יודע שהיא לא רק הייתה שם עבורי אלא הייתה שם עבור כל אחד ואחד שנותן למוזיקה לפעמים לדבר בשמו. המוזיקה של בנקס לא רק מדברת בשמי, היא גם צועקת בשמי היא גם בוכה בשמי והיא גם מתארת בשמי. הכל בה מרגיש לי תמיד כל כך נכון וכל כך אמיתי. היא תמיד הפתיעה אותי גם כשזה הגיע לשיאי שיאים שלא חשבתי שהיא תצליח להתעלות עליהם מוזיקלית. תמיד היא הצליחה ליצור שיר יותר מפתיע מהקודם לו, תמיד היא הצליחה ליצור שיר שקולע יותר לסיטואציה שעברתי בחיי יותר מהקודם ותמיד היא הצליחה ליצור שיר יותר טוב מהקודם. אני מעבר למעריך אותה, אני מעריץ את האישה הזו ואת הסיפור חיים המדהים שלה. את הפרידה הענקית שעברה בחייה וגרמה לה לכתוב את "אלה" וכנראה גם את "המזבח". היא מודל לחיקוי.  היא מינית עוצמתית חזקה עצמאית ונשית. היא מצליחה לעבור את הדרך גם כשיש הרבה קשיים באמצע ועושה זאת בגאון.
השוני העיקרי ב-The altar מ- Goddess זו ההתפתחות שלה. ב-Goddess היו הרבה שירים ואווירה כללית של מישהי שנפגעה ממערכת יחסים שחוותה ומספרת על זה בפתיחות לב. גורמת לך, כמאזין, להתחבר ולהזדהות עם הכאב. לא יכולת שלא להתרגש, לא יכולת שלא להישאב לסיפורים ולעלילה. אבל בנוסף, היו מעט שירים שבהם ניסתה לשדר את ההפך, דמות לא פגיעה, דמות חזקה ואיתנה שנלחמת במגדר הגברי כאישה חזקה ודעתנית. "אלה" לדוגמה, שיר הנושא באלבום הבכורה, מדבר על כך שהאדם שעליו היא שרה לאורך כל האלבום איבד אותה וזה הפסד נטו שלו. היא מדמה את עצמה לאלה, אישיות חזקה ועליונה שלא מתעסקת בשטויות שהולכות על הקרקע ונשארת בעמדה הגבוהה שלה. ב- The altar, זה בדיוק ההפך. הרבה יותר שירים כמו Goddess, שירים "חצופים" ו- "סאסיים" עם אותה גישה כמו של השיר "אלה" באלבום הראשון. שירים שמתעסקים בתהליך שהיא עברה ולאו דווקא רק בפצעים ובכאב. היא ללא שום צל של ספק חושפת את הפצעים גם באלבום החדש, אבל הפעם היא מציעה אלטרנטיבה: התמודדות בחוצפה ונשיות.
אומנם זה אחד השירים הפחות אהובים עלי באלבום (באופן יחסי כי את כולם אני אוהב-הפתעה) אבל Fuck with myself שהוא גם הסינגל בכורה מייצג בדיוק את הקונספט המיוחל. מסר נשי וכוחני שבו מדובר על אישה "שההתעסקות" שלה כביכול הוא רק בעצמה, ולא בצד השני. היא יכולה גם להסתדר בלעדיו כי היא מספיק חזקה בשביל זה.

♥

כמו שאמרתי, בנקס מציגה הפעם תהליך. אנחנו יכולים לראות זאת גם בליריקה וגם במקצבים של השירים. הפעם? אין יותר מדי בלאדות שקטות ואקוסטיות וגם אם יש במילים עצמן מסתתרות משמעויות פחות פגיעות ויותר כאלו שממשיכות לייפות את הדמות שבנקס מנסה ליצור כאן - דמות חזקה. שזה בעצם המוטיב.
"Gemini feed" הוא הסינגל השני מהאלבום, ובעיני? השיר גם הכי טוב באלבום. עם כל ההתלהבות שלי כרגע מהשירים החדשים, אני עדיין חושב שהוא הטוב מכולם. יצא לפני כחודשיים וכבש אותי משמיעה ראשונה. זה לא רק המילים ההגשה וההפקה כמו שאמרתי למעלה, זה הכל כמכלול. בשיר בנקס מדברת על אותו בחור שדאג להנמיך אותה כי הוא לא היה מספיק טוב בעיניו והיה חייב אישה שתהיה בגובה עיניו - דבר שעלה לבנקס. בנקס הייתה דכאונית כשהוא היה כי הם ניזונו מחבל הטבור אחד של השני ממש כמו תאומים ברחם והשפיעו אחד על השני בתחושות וברגשות. בנקס בסופו של דבר הצליחה להתעורר מזה ולהתאפס על עצמה. "ולחשוב שעוד היית צריך להביא אותי אל המזבח" - בנקס משחזרת את זה שהיא עמדה להתחתן עם האיש שגרם לה לעצב ודכאון רק בגלל שהיא הייתה אוהבת וקשורה אליו כל כך. השיר הזה לא רק מייצג תהליך, הוא מייצג תהליך החלמה. תהליך החלמה שכולנו צריכים לייחל לעצמנו לעבור במקרים דומים שכאלו.
"Weaker girl", אחד מהשירים הבולטים באלבום בעיני מצליח להתחבר למה שאני שדברתי עליו כאן. היא פונה אל הגבר מן העבר ואומרת לו שהוא היה צריך ילדה חלשה כמו שהיא נהגה להיות אך כרגע היא שואפת למישהו שיהיה חזק ואיתני כמוהה. הוא חלש בעיני, והוא צריך לחפש את הילדה החלשה כי היא כבר לא באותה משבצת.

מינית, עוצמתית, חזקה, עצמאית ונשית. מתוך הקליפ ל- Gemini feed
למעבר לשיר+לקליפ לחצו 

מה שאני אוהב באלבום, שאולי זה פרט קטן ושולי בעיניכם, אך בעיני יש פה איזו שהיא גדולה. אני אוהב שבנקס לא הולכת על התבנית הברורה של בית, פרה פזמון, פזמון שבו יש את שם השיר שחוזר על עצמו מספר פעמים או פעם אחת בבירור ואז חוזרים לאותה מתכונת עד סוף השיר. בנקס יכולה לפתוח שיר עם הפזמון או עם הפרה פזמון ואף לא להזכיר יותר מפעם אחת את שם השיר בכל השיר עצמו. קחו לדוגמה את Trainwreck שזו אחת מהרצועות המבריקות באלבום בעיני הן מבחינת הפקה (אחת המגניבות שלה אי פעם) והן מבחינת הליריקה - היא לא צריכה להזכיר את המילה Trainwreck יותר מפעם אחת בשיר עצמו בשביל להעביר את המסר. היא מצליחה להעביר אותו בדרכים אחרות. זה גם בא לידי ביטוי ב-Gemini feed שחוץ מלהזכיר פעם אחת את הצירוף בסוף הבית השני היא לא חוזרת על כך שוב.
Poltergeist, שגם, אחת משלושת הרצועות הכי טובות באלבום ללא שום צל של ספק, בכלל לא מזכירה בה את שם השיר בתוך השיר עצמו - כי מסופר כאן סיפור. קשה לספר סיפור כשאתה מזכיר את שם השיר בתוך השיר כמה פעמים, ופה, בנקס מצליחה לספר סיפור. סיפור על מישהי שנמצאת במקום גבוה בחיים שלה, על פסגה של הר, מבודדת ובמקום אחר לגמרי מהאדם שפגע בה.  בשיר היא מתארת את עצמה כמישהי שנרדפת ע"י רוח, הרוח, היא כמובן האדם שעליו היא מדברת בשיר, שלאורך השיר מדמה לו את התכונות של רוח רפאים (מישהו בלתי נראה שמגיח באופן פתאומי ומטריד את האדם) רק שבמקום לנוס על נפשה היא מתמודדת איתו בתעוזה כפי שציינתי למעלה. וכשהוא מעז להופיע מולה, מתמודדת מולו בתעוזה (חותכת את כתפיו) ואף צינית כלפיו (האם השגת כבר את הכסף שכל כך רצית?) - המסר שחוזר על עצמו בכל השיר ובכלל בכל הקריירה - אישה חזקה שיודעת להתמודד!

אווטייק מתוך צילומים לבילבורד. 2014

אני רק ארצה לדבר על עוד ארבעה רצועות אהובות וטובות מן האלבום. Judas שהוא שינוי מרענן לבנקס, התבנית שלו בנויה כשל שיר פופ שיכול להיות חביב הרדיו אך עדיין יש בו את הטוויסט המיוחד שלה. היא מצליחה לשמר את הקסם שלה ועל הדרך להביא משהו די מיינסטרימי. אוהב את זה! שלא נדבר על הסיפור האדיר. היא מדמה את יהודה איש קריות (האדם שבגד ושהסגיר את ישו והיה חברו הטוב) לאדם שפגע בה ותקע לה סכין בגב. רק שמרוב שהיא כבר הייתה חסרת רגש אליו היא אפילו לא מרגישה את הסכין שתקע לה בגבה. היא גורמת לו להתנצל על כך שאמר שהיא לא יכולה לעשות את הכל בעצמה (לאורך האלבום יש מספר פעמים שהיא מדברת על כך שהיא עשתה דברים בעצמה כאישה עצמאית ולאורך הדרך קיבלה זלזול מן הצד השני, היא גם דברה על זה בראיון האחרון שלה שבגלל שהיא בחרה את עטיפת האלבום, את התמונות שהיא רצתה להציג ואת איך שהקליפים שלה יראו - אנשים חשבו עליה שהיא כלבה. אבל אם גבר היה עושה את הדברים הללו, היו מתייחסים אליו כאל בוס). This is not about us שאני חייב לציין שזו בין הרצועות המפתיעות שלה. היא לא מספרת יותר מדי דברים חדשים או שונים, אבל היא פשוט כיפית. באמת שזה פשוט כיף לקבל ממנה גם שירים כאלו. שירים קצביים שעדיין משמרים את הקסם שלה ומצליחים לקלוע למטרה. השיר מהנה ובעיני אחד מהשירים החשובים באלבום על אף שליריקלית הוא לא באמת משרת את המטרה. מבחינת נוכחות הוא הכרחי ללא שום צל של ספק. To the hilt שהיה לאחד הפרומואים (יצא לפני שהאלבום יצא) וכבש אותי. שיר מרגש ברמות שחושף את הצד הכי פגיע שלה בתוך האלבום בעיני (על אף שלפי מה שנראה, היא מייחסת חשיבות גבוהה יותר ל- Mind games ו- Mother earth המדהימים בכל הקשור לחשיפת הצד הפגיע ביותר שלה באלבום) ו- 27 Hours שזו הרצועה האחרונה באלבום (אם משלבים את הדלוקס ואת הסטנדרט, הדלוקס כולל רק את הרצועה הזו) - שבדיוק אני שומע אותו כעת ומקבל צמרמורות כאילו שמעתי זאת בפעמים הראשונות. מבחינה ליריקלית הוא לא עמוס בתוכן, אבל בעיני הוא קולע. השיר הזה הוא כמו פצצה מתקתקת (אירוני שהשיר מדבר על רצח, מטאפורי נקווה) שמתחיל מאוד מאוד שקט ומתפרץ באופן די פתאומי בפזמון אל משהו מאוד עוצמתי וחזק. כל המעבר הזה פשוט גדול מהחיים. היא נשמעת מדהים, אולי בין המדהימים באלבום ואני מאוהב בהפקה של השיר הזה.

 בנקס הוציאה שיר עם ויז'ואלס בשם Better שלבסוף לא נכנס לאלבום, אבל ברצוני לזקוף לו זכות כי מגיע לו להיות כאן. הוא לא חלק מהאלבום, אבל הוא חלק ממנה ומהתהליך אל The altar.

מתוך הקליפ ל- Better

חשוב לי להודות לה על היצירה, וכמובן לכם על הקריאה. לכתוב את כל זה לגמרי רק מעצים את האהבה שלי אל האלבום הזה. הוא הולך להישאר איתי להרבה מאוד זמן.. מבחן הזמן יעיד כמובן, אבל האינטואציה שלי אומרת כך. הוא האלבום הטוב ביותר ששמעתי השנה זה כן, והוא כמו גלולה מוזיקלית עבורי כרגע.
חמישה רצועות מומלצות: Trainwreck, Gemini Feed, This is not about us, Weaker girl, Mind games
חמישה רצועות אהובות: Trainwreck, Gemini feed, Poltergeist, Judas, 27 Hours.

בנקס חמישה ימים לפני צאת הסינגל הראשון Fuck with myself , ביום שסיימה לעשות את האלבום.

בנקס בשיר חדש Gemini Feed

עטיפת האלבום The Altar 

בנקס הוציאה את אחד מהשירים הגדולים שלה (שזה מאוד קשה להכנס למשבצת הזו לאור הרף הגבוה שהיא כל פעם מציבה לעצמה) ומשחררת את השיר שפותח את האלבום החדש שלה The Altar והוא Gemini Feed. עוד לפני שראיתי את הטראקליסט ואת הסדר שלו, השיר הזה הרגיש לי ה- "ALIBI של האלבום הזה". Alibi היה השיר שפתח את Goddess אלבום הבכורה של בנקס ומשהו בין שניהם הרגיש לי מאוד מזוהה אחד עם השני מבחינה מוזיקלית (פחות לירית) - היום כשפתחתי את הטראקליסט לראות את יתר השירים שיהיו באלבום גיליתי ש- Gimini feed גם עתיד לפתוח את האלבום וזה כבר הרגיש לי נכון.
Gemini feed הוא שינוי מרענן אך עדיין מצליח לשמור על האופי המוזיקלי הרצוי והמצוי של בנקס. משהו בו מרגיש מאוד חדש ומחדש אבל בנוסף השיר הזה הוא גם מאוד "היא".


בנקס, בוגרת תואר ראשון לפסיכולוגיה מחליטה לשלב בשיר הזה כמה וכמה דברים שלמדה במהלך התואר. היא מכניסה לשם מושגים כמו "Gemini feed" (שנאמר אמנם רק פעם אחת בשיר, אך נושא את שם השיר) וכמו "Passive agrassive" שזה דפוס התנהגות ידוע בתחום הפסיכולוגיה. בבית הראשון היא מנסה לתאר באופן כללי את המצב בו היא נמצאת שזה מצב לא קל של חוסר ודאות בינה לבין בן זוגה. היא מבקשת ממנו לפתוח את העיניים ולראות שמשהו השתנה במערכת היחסים שלהם ואומרת שאין כל חלק בגופה שהוא לא מכיר, כלומר, זה שינוי שהוא לא פיזי בה אלה משהו מעבר. היא חוזרת המון פעמים לאורך השיר שהוא "Passive agrassive" שזה דפוס התנהגות של אדם שפועל מתוך מנגון הגנה של פחד\יאוש\עצבנות וכדומה אך הוא בכל זאת פועל. דוגמה שמצאתי מתוך ויקיפדיה: "אדם כזה יכול, למשל, להרגיש מנוצל על ידי המעסיק שלו ולכן יימנע מלבצע מטלה מסוימת. יחד עם זאת, הוא לא יסרב באופן מפורש וגלוי, אלא "יעניש" את המעסיק על דרשנותו בכך שיבטיח לבצע את התיקון, אך ידחה את הביצוע עד אין קץ, יקשה על המנהל ויפיק מכך הנאה סמויה ולא מודעת. אדם כזה לא יתעמת לעולם בצורה ישירה עם מצב בעייתי, אלא יפגין את התנגדותו בצורת התמהמהות, שכחנות וכדומה. " דוגמה נוספת: "כאשר אדם פסיבי-אגרסיבי נדרש ללכת לאירוע (למשל מסיבה) שאינו מעוניין להשתתף בו, הוא יזדקק לזמן רב להתארגן, עד כדי כך שהאירוע יהיה לקראת סיום כאשר הוא יגיע אליו. השארת פתקים או הודעות, כדרך להימנעות מוויכוח או עימות, היא גם סממן של התנהגות פסיבית-אגרסיבית."  ובשיר היא אומרת בעצם שההתנהגות שלו היא התנהגות שמזוהה עם אותו דפוס התנהגות. שהוא כן פועל, אבל פועל מתוך פחד ויאוש, פועל כמנגון של הגנה ותוקפני כשאין באמת את הצורך בכך.

Gemini

בפזמון היא יוצאת מתוך המקום הכנוע שהיא נמצאת בו ותוקפת אותו "ולחשוב שהייתי נלקחת איתך אל המזבח ועוקבת אחריך כמו כלב מת מצמא" = היא כבר הייתה מוכנה להתמסד איתו ולהתחתן איתו והתוצאה של כך היא שהוא יהיה הבעלים שלה ויביא אותה למצב נחות שבו היא תעשה כל מה שהוא מצווה בשביל להרוות את צמאונה. "תאשר שרצית רק להקטין אותי, אם רק היית נותן לי לגדול היית יכול לשמור את אהבתי" - המוד של "Goddess" חוזר ובגדול, של אישה עצמאית וגדולה שלא תוותר על הקריירה שלה בשביל הגבר שלה, תמשיך להיות אמביציונית ולא תחפש לרצות את הגבר שלה ולעשות רק מה שהוא ירצה.
היא ממשיכה לספר על כמה מדוכאים הם היו שזה סימן לזה שכל המערכת יחסים הזו היא בזמן עבר והיא מדברת עכשיו מנקודת מבט אחרת לגמרי - ואומרת כמה "Gemini feed" הם היו. יש תופעה של אח תאום שאומר שמרגיש שקורה משהו לאחיו התאום האחר, מאין הרגשה פיזית-פנימית שגורמת לו להבין שמשהו קורה עם אחיו. על התופעה הזו בנקס מדברת בשיר. החיבור שלהם למרות הכל היה כל כך חזק, ממש כמו של תאומים שמרגישים אחד את השני כשהאחר נפצע או מרגיש לא טוב, וכל מה שהיה לא גרם לקשר ההדוק הזה להיפסק.


אין ספק שבנקס לא רק הביאה כאן שיר שנשמע מעולה, אלה גם הביאה שיר שמשלב בין העולם המוזיקלי לבין העולם שלה כמישהי שלמדה פסיכולוגיה לבין העולם הפרטי שלה. השילוש הזה יצר פה שיר שהוא מעבר לשיר טוב וזהו, הוא מיוחד. מיוחד במלוא מובן המילה! האזכורים הנל מלמדים המון, עליה וגם בכללי. הם מחדדים ונותנים למאזין קצת חומר להתעסק בו מעבר לשמיעה ולהקשבה. אין ספק שאני כאן לאלבום הזה, שאמור לצאת ממש בעוד פחות מחודשיים ב-30 לספטמבר. אני כבר לא יכול לחכות!

אלבומי השנה של פרופסור פופ!

החלטתי לעשות רשימה של עשרה אלבומים שעשו לי את השנה! עשרה אלבומים שיצאו השנה (מחודש ינואר עד חודש נובמבר, לא החשבתי את דצמבר כדי לנסות לשמר את האבויקטיביות). שנתחיל?

10. New Eyes - Clean Banddit
זה אלבום שמכיל בתוכו כמה שירים שאני ממש אוהב כמו "Rather be" שהוא אחד משירי השנה שלי, כמו "Come over" שנחרש אצלי בקיץ. כמו "Cologne" ו- "Extra" שגיליתי לקראת סף השנה - אבל חוץ מהם, לא התחברתי יותר מדי לשאר השירים, ועדיין, מכניס את האלבום הזה לעשירייה. גיליתי אותם השנה והתאהבתי בהם. מתחילת השנה שנחשפתי ל-Rather be עד לסוף השנה, לא משנה אם לא אהבתי את כל האלבום, אני אוהב ומעריך אותם מאוד. ומת על קלייר המדהימה, הבחורה בהרכב.


9. Broke with expensive taste 
לא אשקר: אבל אני כבר לא שומע את האלבום הזה כמעט בכלל. די מיציתי אותו בשבועיים. שום שיר לא גדל עלי (מה שאהבתי מההתחלה אוהב עד עכשיו ומה שלא אהבתי לא גדל עלי) אז יוצא מצב שחצי מהאלבום אני אוהב וחצי מהאלבום אני לא מתחבר. כמו בהתחלה. את החצי שאני אוהב, אני אוהב ברמות עצומות. מ- "Heavy metal & Reflective" ציפיתי ממש, ולא התאכזבתי. אפילו התרשמתי פי כמה וכמה. "Ice Princess" ו- "Soda" כבשו אותי ברמות. אני מוריד בפניה את הכובע על השירים האלו.
מבחינה ליריקלית לא מצאתי את עצמי כ"כ מתחבר לאלבום. היא עסקה פה בכמה סגנונות שלא את כולם אני אוהב ולכן היה לי קשה להתחבר לחצי אלבום, אבל אני ממש מעריך את האלבום הזה וכן חושב שהוא טוב בתור מה שהוא!


8. Kiss me once 
מבין האהבות הראשונות שלי השנה. אני לא מתחבר לאלבומים של קיילי מינוג, ודווקא עכשיו מייצרת הדיווה אלבום שדי אחיד לי בסאונד, ודי מרגיש לי מגובש מכל הבחינות. זה אלבום פשוט מעולה. אין לי אפילו טענות אליו. הרצועות האהובות: "Less Sex", "Sexersize" "Million miles" ו- "Mr. President"


7. Foxes - Glorious 
אלבום שהמליצו לי עליו רק בחודש אוגוסט, שזה לקראת סוף השנה, והתחלתי לאהוב אותו אך ורק בסביבות אוקטובר - ועדיין הצליח להגיע די גבוה. וזו מהסיבה היחידה שהאלבום הזה גדל עלי מפעם לפעם עד שביסס את מעמדו אצלי באוזן באלגנטיות ולאט לאט. זה לא אלבום שהיה לי קל לאהוב בהתחלה, ודווקא אחרי כל ההזדמנויות שנתתי לו, כן הצלחתי להבין אותו. אלבום סינת'פופ מהמם שאני כ"כ שמח שקניתי אותו אתמול! מכיל שירים עוצמתיים כמו "Count the saints" שאחד משירי השנה שלי, והשיר הראשון שאהבתי מהאלבום וגרם לי להתחבר אליה. אל שירים כיפים וקצביים כמו "Let go for tonight". אל שירים עם הפקה מיוחדת שקולעת בול לטעמי כמו "Glorious" השיר, ו- "Youth" שלקח לי זמן לאהוב. "Night glo" שגדל עלי רק בימים האחרונים - ואני כלכך אוהב את האישה הזו.

___________________

ששת אלבומי השנה של פרופסור פופ.

6. Trust - 18+
בין התגליות הכי גדולות שלי השנה. צמד בריטי בשם "18+" שמורכב מגבר ואישה. הודות לחבר עם טעם מדהים שהכיר לי אותם דרך השיר האהוב עלי באלבום "Crow" נחשפתי לעולם שלם של רגשות ושל גיוון מוזיקלי. הפקות מגניבות כמו ב- "Crow" ו- "Club god" לצד שירים עם ליריקה מדהימה כמו "Almost leaving". ללא שום צל של ספק אלבום מושלם ומיוחד, שאני בטוח שאם הייתי נחשף אליו כמה חודשים לפני, הוא היה בשלישיה אפילו.


5. Fka Twigs - Lp1 
לא רוצה להשתחצן, אבל את פקא הכרתי לפני הרבה זמן עוד לפני שפרסמו אותה בפורום הזה וכשהיה לה שני שירים בלחץ. לא התחברתי ועד היום אני לא מתחבר למוזיקה שבאה לה לפני האלבום. השיר הראשון שכבש אותי אצל פקא זה "Two weeks" שגרם לי להתאהב בה ובאלבום הזה. בהתחלה לא הבנתי אותו, אבל בשמיעות חוזרות, רציתי לשמוע את האלבום, ולא התאכזבתי. כן, רק "Give up" והוא היו השירים היחידים שאהבתי בהתחלה משמיעות ראשוניות - אך איך אמרתי מקודם? האלבום הזה בדומה לכמה אחרים הגניב את עצמו לאוזן שלי וביסס את מעמדו שם בצורה אלגנטית, לאט לאט, לא במכה. אני חושב שזו הדרך הכי טובה וכיפית להתחבר לאלבום, לתת לו לגדול עלייך עם הזמן. מת על הסאונד, מת על הקול שלה, מת על הליריקה - אלבום לא פחות ממושלם.


4. Liz - Just like you 
ה-EP הראשון והאחרון כאן בעשיריה במקום מכובד: מקום רביעי. את ליז הכרתי דרך חבר טוב ששלח לי לפני הרבה זמן, כמעט שנה וחצי אני חושב, בשם "Stop me cold" שנורא אהבתי ושכחתי ממנו אחרי חודשיים. הופ, ליז מוציאה EP בתחילת 2014! הופ, הוא כבר יצא? יאללה בואו נשמע.
שמעתי אותו. ואני באמת אחרי כל שיר עם פה פתוח יותר מהקודם. לא היה לי שיר אהוב בהתחלה, כי אהבתי את כולם באותה מידה. עם הזמן למדתי להתחבר לכל שיר לחוד, והבנתי שללא ספק זה אחד הדברים האהובים עלי שיצאו השנה. שירים כיפים, לצד הקול המדהים שלה, עם הפקות לא מתוחכמות מדי, אך גם מיוחדות ומאפיינות את ליז מהשאר. "Y2k" ו- "Turn around" הם ללא ספק האהובים עלי כיום! וב- "Don't Say" היא נשמעת אחד לאחד אריאנה גרנדה!


3. Ultravilence - Lana del rey 
כתבתי פסקה הרגע, מעל 5 שורות, ופשוט מחקתי. למה? לא יודע. לא מצליח בכלל לתאר על האלבום הזה. כלכך הרבה לרשום, אבל אני יודע שזה דברים שאמורים להישאר שם איתי בלב. זה אלבום לא פחות ממושלם. למרות שיש שם כמה שירים שלא התחברתי, אני מגדיר את האלבום הזה כמושלם כי שוב - אני יודע להבדיל בין "אהוב" ל- "טוב" - אצלי? הוא שניהם, ובעיני הוא גם טוב אם יש בו כמה רצועות שלא התחברתי, אפילו מושלם. ואני אוהב שיש אלבום שאני לא מתחבר בו לכל הרצועות, כי תמיד יש לי ציפיה ותקווה שביום מין הימים אתחבר לאותם רצועות, וככה לא נמאס לי לעולם מהאלבום.
אז, השלושה שבאים עכשיו, אלו אלבומים עם קשר סנטימנטלי מאוד גדול וחזק עבורי. מתארים תקופות, רגשות, חוויות, ציפיות, ודברים שקשורים אלי כאמיר עם החיים האישים שלי. כש-"West coast" יצא, בשמיעה ראשונה, לא ידעתי מה דעתי על זה מרוב שהשלמות בכלל לא נקלטה לי באוזן. נשמע קצת נשגב לא? אז זהו, שכן. האלבום הזה הוא כמו תפילה עבורי. השירים שם מחזיקים אותי. כל פעם שאשמע את האלבום הזה אתרגש ממנו מחדש. כאילו זו הפעם הראשונה ממש! חבל לי מאוד שכל ה-ERA הלך לטימיון עם הופעות שבוטלו, קליפים שלא שוחררו והופעות דלות. בקושי ראיונות, בקושי ויזואליות. אבל הנחמה היחידה שלי כאן, והיא גדולה מספיק בשביל לא להותיר אותי יותר מדי מאוכזב לאור כל הציפיות שהיו לי עם כל ה-ERA הזה, זה האלבום הזה. ברצינות.
"Sad Girl", "Cruel world" ו- "West coast" הם האהובים עלי.



2. Sheezus - Lily allen 
לילי. זמרת שלא אהבתי בכלל בעבר, ואפילו שנאתי. היא עיצבנה אותי, לא אהבתי את המוזיקה שלה - ויודעים מה מדהים? שדווקא היא, גרמה לי לאהוב ולהתחבר לסגנון הקודם שלה, עם הסגנון החדש שלה, שאותו לא יכולתי לסבול קודם לכן. כן, קצת הזוי שלא אהבתי שירים כמו "The fear" או "22" או "Not fair" וכו שהפורום מהלל ואוהב ממש? ובכן, לא הטעם שלי. לפחות עד לפני חצי שנה. עם Sheezus והמוזיקה החדשה בו, למדתי לאהוב את לילי, ולהכניס אותה לבין האמניות האהובות עלי אי פעם. זה ה-ERA האהוב עלי אי פעם. כל מה שרציתי שאמנית תעשה, היא עשתה. החוצפה שלה, התעוזה שלה, הקליפים המדהימים, הסגנון המוזיקלי (L8 Cmmr, Url Badman או Hard out here) שאני כ"כ אוהב . שיזס ימשיך ללוות אותי עוד להרבה מאוד זמן. כל דבר בו מדוייק. כל דבר בו עומד על הפרק. לכל דבר בו יש SAY מסויים. לפחות אצלי. מת על איך שהיא נשמעת באלבום הזה. ואני מרגיש כמו רובוט שמקריא רשימת מכולת עכשיו כי אני באמת פשוט לא מצליח לרשום כמה אני אוהב אותה ואת האלבום הזה מבלי לדבר ככה. אז אולי כדי שניגש לחלק שבו אני מתרכך ומדבר על הדברים שכבש אותי באלבום? אגדיר בקצרה: "Miserable without your love" - אולי בין השירים האהובים עלי אי פעם. שיר שיש לי אליו קשר מאוד גדול.. שחוויתי איתו ודרכו דברים שנורא משמעותיים בחיים שלי. שיר שמזכיר לי דברים שאני רוצה לשכוח, ודברים שאני חייב לזכור. שיר שאני נזכר דרכו בדברים שאני שונא, ושיר שבזכותו אני מבין כמה אני אוהב.זה השיר שלי.ואני כ"כ שמח שחוויתי אותו!


1. Godess - Banks 
אני כותב לכם, קרוב לשעתיים, על כל האלבומים האלו, ורק מחכה ולא מחכה להגיע אליו. מחכה כי הלכו לי הידיים (אני אותנטי מה לעשות) ולא מחכה כי בדומה לשיזס, נורא קשה לי להסביר מה יש לי אליו. אנשים כנראה לא מבינים את הקשר שיש לי לשני האלבמים האלו (שיזס וגאדס - מצחיק ששניהם שמות שקשורים לאלים) - וגם אם אסביר במגילה גדולה כפי שניסיתי להסביר מקודם, אולי לא אצליח לגרד מאית מכל מה שבאמת מתוכלל לי בלב ובראש. אני חושב שהשנה שלי הייתה נראת אחרת בלי האלבום הזה, לא רק מוזיקלית, אלא ממש ממש נראת אחרת. השיר "Brain" גם הוא בין השירים האהובים עלי אי פעם בדומה לשיר של לילי, ואליו יש לי קשר חזק לא פחות, שלא אוכל להרחיב עליו במילים כי זה חזק מדי. אבל השיר הזה הוא פשוט מראה. השיר הזה הוא המראה שלי! האלבום הזה הוא המראה שלי. אני מקליד עם דמעות כי אני שומע עכשיו את השיר הזה ברקע והכל פה יותר מדי עוצמתי. האלבום הזה הוא כמו סיפור אחד גדול. סיפור גדול של מישהי שבסה"כ רצתה להרגיש נאהבת ולהיות אוהבת. יש דברים שמפריעים לה בדרך, כמו לכל אדם, יש לה מחסומים ועכבות. היא מתמודדת עם זה כמו גדולה. מנסה לפעמים לשדר קרירות, לשדר חוזק, ולפעמים נופלת כי גם היא בן אדם.
מעבר לקשר הסנטימנטלי שלי עם האלבום הזה, מוזיקלית? הוא עשוי בצורה הטובה ביותר. משירים כמו "Fuck em" שהם הטעם שלי ברמה מפחידה, מדוייקת, קולעת, ועוד מילים שבסגנון - אל "This is what it feels like" שעונה על אותו סגנון שאני כ"כ אוהב. שירים שקטים ומדהימים כמו "you should know where i coming from" או "Someone New" שגורמים לי לבכות. ואיך לא? "under the tables" המושלם. אין באלבום הזה שיר אחד שאני לא אוהב או אוהב פחות דרסטית מהשאר. כל שיר באלבום הזה הוא פרק מרכזי בסיפור, וכולנו יודעים שבלי פרק מרכזי בסיפור, הסיפור מאבד המון מעצמו.  זה האלבום שלי. זה המאסטרפיס האישי והפרטי שלי.

המלצת הפרופסור + שירים חדשים

1. 

ואו אחד גדול. באמת שזה בין השירים החזקים ששמעתי השנה. מה שקסום פה, זה המעבר שמלווה אותנו לאורך כל הקליפ, וכן, גם בשיר, של תקופות. בשיר לדוגמה, יש את הסגנון של הבחורה, שבקליפ עצמו היא בנוף מרהיב, משתמשת בקולה המלווה בהמון אוטו-טון, שנותן מין תחושת חלום כיפית כזו לצד מה שאנחנו רואים בקליפ כמובן - ובשינוי חד, לתקופה אחרת בקליפ, שבו הזמר השני עושה דאנסהול. הכל משתלב שם מדהים. הכימיה נהדרת. השיר כיפי ברמות, ואני באמת שממש מחזיק מהם (Clean Bandit שהם המפיקים) שעשו את השיר הזה, וגם את אחד הלהיטים הגדולים של 2014, שגם הצליח נורא בישראל "Rather Be" שאני בטוח שרובכם אם לא כולכם מכירים. אם לא בשם, לכו תרשמו ביוטיוב, ואני כמעט ובטוח שכולכם תכירו את השיר עצמו.



2. 

באנקס מחזיקה באחד השירים הגדולים שיצאו השנה, אם לא הכי גדול והכי אהוב עלי. "Brain" שפרסמתי באתר כמה וכמה פעמים מרוב שהוא מיוחד. והנה, שיר חדש, בשם "Beggin for thread" - שיר חדש של בנקס שגם הוא יכנס כנראה לאלבומה החדש שיוצא בספטמבר (עוד חודש וחצי בערך)
השיר עצמו מדהים. באמת שהיא כל פעם רק מייצרת עוד ועוד שירים, ולא נופלת ברמה. נכון, שום דבר לא משתווה ל-"Brain" המדהים, אך גם לא ציפיתי שהיא תצליח לשחזר משה כה חד-פעמי. אך היא עדיין שומרת על רמה מאוד סטאטית וחזקה שללא ספק מוכיחה פעם נוספת שהיא זמרת מוכשרת שיודעת לעשות מוזיקה ממש טובה. ישר כוח!



3.

בואו נניח לרגע את האלטרנטיב והפופ בצד, ונתמקד לרגע ברצועת R&B נהדרת של זמר בשם August שמארח את ניקי ברמיקס לשיר שלו "No Love" שגרסאתו המקורית ללא ניקי.
הרמיקס יצא אתמול ולווה בכשלושה הצצות לאורך כל החודש האחרון מצד ניקי. בתחילת השיר היא אפילו אומרת שזה "הפייבוריט סונג" שלה. ואני כמובן? איתה.
אין ספק שהם סיפקו פה משהו ממש אבל ממש טוב. הוורס של ניקי ללא ספק "שחט" אותי. היא נשמעת כמו מלאך, וכל פעם שאני שומע את הקול הזה שלה אני מקבל צמרמורות בכל הגוף. אני אוהב את המילים, אני אוהב את ההגשה, אני אוהב את כל מה שהיא עושה פה. זה ללא ספק הפך לאחד הוורסים האהובים עלי. ובמיוחד שאחרי הקטע המרגש בא הראפ הרצחני שלה. כ"כ חבל שזה כה קצר. הייתי רוצה לפחות עוד איזה 20 שניות ככה. אבל רצון זה טוב. ואולי זה לטובה ככה.. לא? בכל אופן. ללא ספק עשו פה עבודה של ממש. כל הכבוד! 

בנקס משחררת שיר חדש בשם "Goddess"

בנקס משחררת שיר חדש, ואלוהי.. כשמו כן הוא. כשהיא הוציאה את "Brain" לפני כמה חודשים, שהפך לבין השירים האהובים עלי, נורא חששתי שמרוב שאני אוהב אותו, היא תשחרר מעתה שירים שלא אוהב, כי הסטנדרטים שלי יהיו יותר מדי גבוהיים.. ובכן, הייתי צריך קצת יותר לסמוך על הגברת.
בנקס שחררה שיר מדהים. אומנם לא ברמתו של "Brain" (כי כפי שמעריכים: היא לא תתעלה עליו בחיים כנראה.. יש היגיון במילים אלו אך אין לדעת מה העתיד טומן לנו) - בעיני, היא לא נפלה ברמתה, היא הביאה משהו שאני מרוצה ממנו ברמה בל-יתוארת, וזה העיקר. זה ואו. זה בדיוק מה שאני אוהב בה. קול הרטרו שלה עם ההד המקסים בקול שנותן תחושה יותר מיסטית ואפלה, לצד ביט בעל צלילים שמשתלבים יופי עם הקול שלה ובכלל, יוצרים ביחד שיר אחד ומושלם.
המילים, עוד פעם, כבשו אותי. השיר הזה קונה אותי גם בגלל הליריקה שלו, שבעיני, גם בעניין המילים היא לא ירדה רמה.
חבל ש-70% אלבום בחוץ, והוא יוצא רק בספטמבר. אני חושב שהיא מתנהלת לא הכי נכון, על-אף שיחסית לזמרת סוג-של-אנונימית, צפיות הקליפים האחרונים שלה ביוטיוב מכובדים. (300K לחודש בערך, זה אחלה!)
לשמיעת השיר:

עשרת השירים הכי טובים שיצו עד כה ב-2014

עשרת השירים הכי טובים שיצאו עד כה ב-2014!

החלטתי לערוך רשימה של עשרת השירים הכי טובים לדעתי שיצאו מתחילת השנה של 2014 עד כה (סוף אפריל, לקראת אמצע השנה של 2014) ובכן, מאי עומד לפנינו, ובפתח, כמה וכמה אלבומים, שהסיכויים של חלק מהשירים של חלק מהאלבומים האלו להכנס לעשיריה הזו די גדול, ולכן, אעשה את הרשימה הזו עכשיו, בפתח חודש מאי, וגם בחודש יוני, שכבר תהיה מחצית אחת שלמה ל-2014.
(חשוב לי לציין שלא שמעתי כמובן את כל האלבומים שיצאו ב-2014 ואני מדבר רק על מה ששמעתי. אני חושב ששמעתי כמות טובה של אלבומים השנה שנותנת לי את הלגיטימציה הנכונה לפתוח בעשיריה כזו. בנוסף, העשיריה הם שירים שראו אור ב-2014! לא שירים שיצאו ב-2013 אבל יצאו כסינגלים ב-2014 כמו G.U.Y, לדוגמה, אלא שירים שממש יצאו השנה לראשונה)


מקום ראשון:
Brain - Banks
תמיד שמבקשים ממני לדבר על השיר הזה אני מסתבך עם המילים. לא נראה לי ששמעתי לאחרונה שיר טוב כמו זה.
שמעתי עוד כמה חומרים שלה.. לא התלהבתי כמו זה. יש לה איזה רמיקס שאני מאוד אוהב, יש את השיר הזה, כמובן, והשאר חמודים ולא גרמו לי יותר מדי להתלהב. אם היא תמשיך לעשות מוזיקה כזו (למרות שמאוד קשה לדעתי לשחזר משהו כמו זה) זה יהיה פנטסטי! המילים של השיר פשוט מדהימות. זה שיר השנה שלי עד כה. ההגשה הנורא שקטה, אדישה ומנוקרת שלה תחילה רק מכינה את המשטח אל הפצצה האמיתית שבאה רק אח"כ. הכל חוזר על עצמו, רק באופן יותר עוצמתי, ווקלי, ומרגש. ולזה חברים אני קורא: יצירתיות.

מקום שני:
Miserable without your love - Lilly allen
נורא התלבטתי בין השיר הזה לבין השיר של לנה למקום השני. כי את השיר הזה שמעתי רק לפני יומיים, ואני פוחד שאני מדבר מלהט הרגע, אבל עדיין אני בטוח בבחירה שלי. השיר הזה פשוט נכתב, הוקלט, הולחן, ובקיצור: יצא, עבורי. המילים שלו, ההגשה שלה, המנגינה, האפקטים על הקול שלה - רק גורמים לי להעריץ אותה יותר ויותר.
אם שיזס ישמע ככה, אני חושב שהוא יהפוך להיות הפייבוריט שלי מכל הזמנים. זה פשוט פנומנלי. מבלי לשמוע את האלבום אני כבר אומר שהשיר הזה ממש פוטנציאלי כסינגל. והיה מפתיע דווקא לראות את זה אחרי "Air Balloon" במקום "Our time" - אבל בסדר, העיקר שזה באלבום והכל טוב! מי יודע, אולי זה יפתיע בעתיד כסינגל.

מקום שלישי:
West Coast - Lana del rey
את הביקורת אל השיר כבר קראתם שתי פוסטים קודם לכן. (והאמת, לא ציפיתי לכזו כמות של צפיות בכתבה.. אז על הדרך תודה חברס!) שיר כזה מיוחד, ובדיוק, אני שומע אותו עכשיו ברקע. הוא לא מפסיק להיחרש אצלי עוד מהרגע שיצא. הפזמון המלודרמטי לצד הצלילים האורבנים משתלבים יחדיו ומובילים אותנו שלב קדימה אל השלמות שהשיר מציע. יודעים מה אני באמת אוהב בשיר? בפזמון השני (לקראת הסוף) יש מאין צפירות אלקטרוניות כאלו, זה לדעתי השיא בשיר, זה רק מהדיר ומהלל את הקול המדהים שלה ונותן לו אפקטיביות הרבה יותר נרחבת ועמוקה ממה שכבר יש. זה פשוט שיר שאני נוהג לכנות אותו "גן עדן" - וכן, עומד מאחורי זה ואמשיך לעמוד. ישר כוח לנה! אולטרהויולנס מסתמן כמשהו מיוחד למדי.. סומך עלייך!

מקום רביעי:
Chandelier - Sia
מרגישים את העוצמות בפזמון. מרגישים את האמצויות לאורך כל השיר. מרגישים. פשוט מרגישים. כשמדובר בסיה אז מרגישים הכל. מתחיל בבית שמזכיר קצת את דיימונדס של ריהאנה (למי שלא יודע, היא כתבה אותו), וממשיך אל פרה פזמון אלקטרוני מאסיבי ומשם אל פזמון פורץ ווקלי ועוצמתי. שיר פשוט מדוייק. להיט מעולה שמשאיר אבק ללא ספק.
סיה יודעת לעשות מוזיקה. וכלכך כיף שהיא מתרחקת מכל ה-טיטניום ובסגנון ולא עוזבת את האלקטרו, אבל משתמשת בו במינון הנכון לצד הכשרון האמיתי שלה. שיר יוצא דופן! אמנים מוכרים וידוענים כבר הספיקו לפרגן. בריטני ספירס למשל..

מקום חמישי:
L8 CMMR - Lilly allen
יצא כפסקול לאיזה סרט, ומפלס את דרכו אל "Sheezus"  - האלבום החדש של לילי. יס! איזה אושר!
שיר גדול. ברצינות. המלמול האלקטרוני שלה בבתים, שמשתלב עם נגיעות טכנו, אל הפזמון האומנם דביק אך הכיפי של השיר. שחקה אותה? שחקה אותה. GO שיזס!
אם יהיו עוד שירים כאלו מגניבים וכיפים באלבום, אני עוד יותר לא יכול לחכות ממה שאני כבר עכשיו.
באמת שאני אוהב שהיא מתעסקת עם הסאונד הזה. יותר חצוף, יותר ביצ'י, יותר כיפי והרבה יותר מעניין.

מקום שישי:
Lookin ass nigga - Nicki minaj
אני לא מפחד לומר את זה: זה בין השירים הכי טובים שניקי ידעה. הפלאו בו קולח. הבתים פה לא מפחדים לצעוק "אנחנו טובים מדי למרות שאנחנו קצרים מדי" - יש בשיר הזה משהו שמאוד מושך אותך לשמוע אותו שוב למרות שהוא מאוד קצר ולמרות שהוא מאוד מונוטוני ברובו עד הצעקות שלה לקראת סוף השיר - עדיין יש בו מין קסם כזה.
הקליפ גם בין הטובים שלה. הוא פשוט וטוב. כמו שקליפ צריך להיות. ההשתקפות שלה בעיניים של אותו אדם, הצילום המדוייק והויזואלי הזה שמעביר את החוויה של השיר בצורה הרבה יותר טובה ומשלש את ההנאה בזמן הצפייה והשמיעה כאחד. כיף אדיר!

מקום שביעי:
Fancy - Iggy azalea Ft. Charli Xcx
שיתוף הפעולה של השנה עד כה. ראפרית אוסטרלית, עם זמרת אלטרנטיבית יותר, מצליחות להגיע עם שיר חדש שהפך להיות "המנון הביצ'ס" בשם "Fancy" שהקליפ שלו מושפע מהסרט הידוע "קלולס". בתי ראפ חזקים עם הגשות נהדרות וכיפיות של איגי, לצד פזמון דביק וכיפי של צ'ארלי. שיר גדול שהכניס אותן אל המקום ה-37 במצעד האמריקאי (עד כה) מי יודע.. אולי בשבוע הבא זה יגיע אל ה-30 הגדולים? ומשם? אולי אל ה-20? ואז לעשיריה? טוב נו.. טו מאצ' אופטימים הא...? אבל עדיין, חשוב להישאר ולא לאבד תקווה! מה שלא יהיה, שחקו אותה.

מקום שמיני:
Boom Clap - Charli Xcx
אחת הפייבוריטיות שלי הוציאה שיר חדש ב-2014 ואני הייתי בעננים. אני מאוד סומך על צ'ארלי ויודע שהיא לא תאכזב אותי, וכך גם השיר עצמו. ניגשתי אליו בחוסר חששות וצדקתי! הוא לא אכזב אותי, להפך, הוא רק העלה לי את הציפיות אל האלבום החדש. הסגנון הזה שונה ממה שעשתה קודם. מדרים פופ ואלטרנטיבי עברה ל-באבלגם-פופ ולקו יותר עדכני-דביק. ועדיין, היא נותנת לזה את ה-SAY שלה ומשאירה את זה מיינסטרימי-יחודי. מת על זה.
אני כבר לא יכול לחכות לאלבום שלה. אני באמת מחכה לו ממש, ממש, ממש, ממש!


מקום תשיעי:
Million milles away - Kylie Minogue
קיילי מינוג תמיד ידעה לעשות פופ. הלהיטים הגדולים כמו "Spining around", "na na na na" וכו ידעו תמיד להשאיר אותה בתודעה. וגם כשהיא לא הוציאה אלבום, וגם כשהיא לא שחררה סינגל, ידעה להישאר כשם-מותג אדיר בעולם הפופ, ובכלל, באוסטרליה, שאותה בכלל היא כבשה כמו ששאקירה כבשה את ספרד. "מיליון מיילס אווי" מסתמן כשיר הטוב ביותר באלבום של קיילי, ומזה שלה שנים, לטעמי. מדובר בשיר פופ כיפי, עם נגיעות אורבניות והמון כיף. הוא פשוט ומושלם. בדיוק כמו שפופ צריך להיות. הדיוק שלו ראוי לשבח.

מקום עשירי:
Feel yourself (Alcohol) - Brooke Candy
סיה כותבת לה את האלבום, ניקולה פורמיצ'טי הפך להיות החבר הכי טוב שלה (וכמובן, שותף ליצירות), היא מופיעה ביום ההולדת של פרז הילטון, היא מובילה קמפיין דיזל חדש, טרי ריצ'רדסון מביא לה בפלאשים והיא השתתפה באחד הקליפים האהובים עלי בכל הזמנים (Genesis של Grimes) - כן, זו ברוק קנדי. ראפרית חדשה-ישנה שבדיוק ב-2014 נכנסה חזק יותר לעניינים וכבר מתחילה לקבל יותר תשומת לב. השיר הוא שיר הנושא של הפרויקט החדש שאותו היא מובילה עם ניקולה פורמיצ'טי, מותג ה- "דיזל" הידוע. ברוק בחיים לא עשתה משהו בסגנון. מדובר בשיר אלקטרוני עם נגיעות של פופ דרים בפזמון ובחלקים של השיר, וכמובן, הראפ שלה שלא יעזוב אותנו בשקט, היישר אל הבית השני. קומבינציה מטורפת ושיר אדיר. מומלץ

מקום אחד עשרה (תמיד אני חורג. מתנצל):
Black Widow - Iggy azalea ft. Rita Ora

התלבטתי בין השיר הזה לבין השיר של לורד.. אבל החלטתי לפרגן לריטה בסוף. ריטה אורה התגלתה רק לאחרונה ע"י אני, אנוכי, ואני, עם שירים מהאלבום היחיד שכבר יש לה "ORA" וגמרה לי להתאהב בה. את "FALL IN LOVE" ו- "LOVE AND WAR" הכרתי לפני - אבל התאהבתי מחדש בהם כשאהבתי אליה שילשה את עצמה אחרי שיר כמו "UNEASY" שהפך לאהוב עלי ביותר שלה. הסינגל האחרון שלה לא רע, אבל הוא לא יותר מדי מיוחד. לא עשה לי יותר מדי. ועדיין, אני בטוח בה מאוד וחושב שיש לה פוטנציאל גדול. והנה, היא ואיגי מפתיעות ברצועה מעולה שמושפעת מה-"טראפ". ריטה ללא ספק עושה את השיר. גם איגי הביאה אחלה עבודה, אבל ריטה.. ריטה.. ללא ריטה זה היה סתם שיר. יאללה, קליפ!

קיילי מינוג רוצה שיר עם מדונה ועם ליידי גאגא, דיסקלוז'ר מארחים אמנים גדולים באלבום הבא שלהם, והשיר המומלץ!

קיילי רוצה שיתוף פעולה בינה לבין מדונה וגאגא! 

קיילי מינוג נשאלה בראיון על שיתופי הפעולה שתרצה לעשות בעתיד. קיילי צחקקה ואמרה שלא יהיה לה, למדונה, או לגאגא זמן בשביל זה, כי כולן עסוקות, וכמובן, שיש עוד אנשים על הפרק. אבל בואו נחזור קצת אחורה: קיילי, אחת מאמניות הפופ הגדולות בכל הזמנים עם להיטי ענק כמו "Get out of my head" "Spining around" וכ'ו, מוציאה בימים אלו לשווקים את אלבומה החדש "Kiss me once" שהסינגל הראשון ממנו הוא "Into the blue" וכנראה זה שיבוא אחריו יהיה "Sexersizer". (לא בטוח, כמובן). יחד עם הוצאת האלבום שלה, מתראיינת קיילי במקומות כאלו ואחרים על מנת לקדם את עצמה ואת האלבום החדש, ונשאלה על אמנים שהייתה רוצה לשתף איתם פעולה. ראשית, נשאלה על מדונה. התגובה של קיילי הייתה "ברור, זה יהיה מדהים! זה כמו שהעולם יעצור מלכת! לגמרי, זה יהיה מדהים, אני לא יודעת אם אי פעם זה יקרה, אולי זה משהו שיהיה אך ורק קיים בדמיון שלנו". ולאחר מכן, נשאלה על ליידי גאגא - קיילי אמרה: "אני אשמח מאוד שזה יקרה, אני לא שרה הרבה עם בנות אז זה יהיה מהמם" ואז, כמובן, כפי שרשמתי למעלה, נשאלה על שילוב משולש - את התשובה תמצאו בתחילת הפוסט. אבל לעצלנים:  קיילי צחקקה ואמרה שלא יהיה לה, למדונה, או לגאגא זמן בשביל זה, כי כולן עסוקות, וכמובן, שיש עוד נשים על הפרק.
קיילי הפתיעה אותי לגמרי עם האלבום שלה. היא אף פעם לא הייתה זמרת אלבומים מבחינתי. ניסיתי את "Fever" שלה וזה נראה כאילו היא בוחרת את הסינגלים שלה שהם הטובים ביותר באלבום ואילו השאר סתם פילרים (רצועות ששמים באלבום כדי שימלאו מקום אבל הם לא באמת טובים) - זאת אומרת, אף פעם לא אהבתי אלבום שלם שלה (לא שניסיתי את כולם, מודה) ודווקא באחרון אני מרגיש יותר כימיה בין הרצועות. לגמרי הולך לקנות את האלבום, ולגמרי רוצה שקיילי תשתף פעולה עם מדונה, עם גאגא? עוד יותר טוב! זה יהיה השילוש הקדוש ממש (האב, הבן והרוח)


________________________

דיסקלוז'ר מארחים אמנים עם שמות גדולים באלבום הבא שלהם!

דיסקלוז'ר אמרו בראיון שהם עתידים לשתף פעולה עם אמנים גדולים בתעשייה. אמנים עם שמות גדולים אשר עתידים להופיע באלבום הבא שלהם. כעת הם לא יכולים להרחיב יותר מדי, אבל זה יקרה, וזה יהיה גדול! הם נורא מתרגשים לקראת זה.
האמת שארצה לראות אותם ממשיכים עם הסאונד האלטרנטיבי. הם עשו עבודה מדהימה עם אלונה ג'ורג בשירי "White noise" ועשו עבודה מדהימה עם לורד ואלונה ג'ורג' בטקס ה-Brit awards האחרון. שילוב של "White noise" ושל "Royals" שהיה אגדי מבחינתי. אין ספק שצמד המפיקים האלו מכושרים להפליא, ואשמח נורא לשמוע אל אמנים גדולים שעתידים לעבוד איתם, כי אני מאמין שהם יקחו אותם למקום מעניין ופחות מיינסטרימי, שזה כבר יותר מסקרן, וכמובן, יגרום לחשיפה של הצמד. אולי זה מה שבאמת יביא לפריצה הגדולה שלהם בעולם. אקווה שהם גם יתעסקו באמנים כמו ניקי מינא'ז (לא סתם בגלל שהיא הפייבוריטית שלי) או אזליה בנקס, שהן ראפריות תותחיות שיכולות לשבת מדהים על ביטים כאלו.


________________________

השיר המומלץ

אז החלטתי להוסיף מדי פעם "השיר המומלץ" לכתובות באופן לא מבוקר או סדיר. כשאשמע שיר באותו הרגע ואתלהב ממנו, אכתוב עליו כאן כדי להמליץ עליו לשאר הגולשים והקוראים כאן באתר - כי למה שאני יהנה לבד? זה כה אנוכי יהיה מצידי!
השיר היום הוא של אמנית אלטרנטיבית בשם Banks (כן, יש אזליה בנקס, יש איגי אזליה, ויש בנקס, כולן לא אותה אחת, אלו שלושה נשים. קצת סדר בבלאגן..) שהוציאה את הקליפ החדש שלה לשיר "Brain" שלראשונה שמעתי אותו היום. בשמיעה הראשונה הרגשתי נורא מוזר ולא ידעתי מה לחשוב על זה, אבל בשמיעה השנייה פשוט התאהבתי. תנו לזה הזדמנות. אתם תתאהבו. זה מאוד מלודרמטי קר ומנוקר, וזה אולי קצת מרתיע בהתחלה ולא גורם לשומע המזדמן להנות מזה בהתחלה, אבל אח"כ יש תפנית מעניינת בשיר, שכמובן רק הופכת לחוויתית יותר מפעם לפעם. השיר הוא כמו טעם נירקש. אתה לא יודע מה אתה חושב על זה בהתחלה, ואח"כ מתאהב - וזה כל היופי במוזיקה לדעתי.

)