אני מודה. אולי לפני שלוש שנים היא הייתה הדמות שהכי משכה אותי במוזיקה, אך מהר מאוד איבדתי בה עניין. לא אהבתי אותה, ולא את המוזיקה. עד שטרחתי לשמוע את "Born this way" (האלבום) והתאהבתי. כמובן שהיו שם כמה רצועות שלא חיבבתי כמו "The edge of glory" או "You & I", אך התאהבתי באלבום. שירים כמו "Heavy metal lover" או "Government hooker" גרמו לי להבין שהאישה הזו יודעת לעשות פופ. ולא בנאלי, או פשוט כפי שהרבה עושות (וזה גם בסדר) - אלא משהו יותר מתחכם, יותר מעניין, יותר מסקרן.
כש-ARTPOP יצא, התאהבתי. אבל קודם לכן, עדיין היה נורא קשה לי עם המניירות שלה. דפוסי התנהגות של "אני אוהבת את כולכם" היו נראים לי מעט צבועים תחילה. כל ההצהרות הלא אנושיות והמגוחכות מצידה ומצד המעריצים שלה לפני שבכלל יצא הסינגל הראשון, רק גרמו לי להירתע עוד יותר ממנה. אבל אז, זה יצא. הסינגל הראשון, שאין לי בעיה איתו. הוא נחמד. משהו בפשטות שלו גרם לי להתעניין בה יותר. "Venus" היה הבא בתור. הוא כבש אותי. במלוא מובן המילה. השיא היה כשהצצה ל- "G.U.Y" בת כמה שניות השתחררה לרשת מחשבון היוטיוב הרשמי שלה. תליתי תקוות. הופעה ב- ITunes Festival שהותירה בי רושם מדהים. פרומואים כמו "Dope" או ההצצה של "Mary jane holland" ימים ספורים לקראת שחרור האלבום בפאן העולמי: וזה קרה - ARTPOP יצא. התאהבתי? כן.
זה לא אלבום שהוא יותר טוב מכל הקודמים לה. הוא לא חזק כמו כל הקודמים לה. הוא לא מצליח כמו כל הקודמים לה. אבל יש בו משהו מאוד אותנטי. מרגיש לי כאילו היא ממש היא. אני לא יודע למה - כשהיא עושה ג'אז היא מרגישה לי מאולצת. כשהיא עושה פופ, כשהיא עושה דאנס, כשהיא עושה EDM כשהיא עושה אלקטרו כשהיא עושה גאגא - מרגיש לי שזו היא. אז כן, האלבום הזה לא האלבום הכי חזק בעולם: אבל הוא תפור אלי. יש לי קשר מאוד מיוחד איתו, הוא קסום, והוא אבן הדרך הראשונה במסע שלי אל גאגא.
שמועות החלו על בואה של הגברת לישראל. אני בראש חוצות הצהרתי כי אני זה שהולך לקנות גולדן, על אף שאני לא הכי מעריץ שלה, ידעתי שאני יהנה ברמות. כי גאגא זה שואו, גאגא זה לאהוב את הקהל ולהרגיש אותו, לנשום אותו ולחוש אותו - אמנית, פרפורמרית ואוהבת כאחד! הופה. הצהרה רשמית. גאגא תופיע בישראל ב-13.9
מלחמה החלה בישראל. "אמיר.. אתה תחכה לסוף המלחמה ורק אז תקנה כרטיס. אולי זה יתבטל. אולי זה ידחה. אין לדעת" - המלחמה נגמרה. הודעה רשמית: גאגא באה לישראל. כרטיס לקנות? ומהר. וכמובן, גולדן רינג, שער 13 עם חבריי הטובים מקבוצת המעריצים שלה בישראל (Monster Nation אוהב אתכם. מרגיש כמו הפרחות שנותנות קרדיטים ודשים בשעת השין אבל הבנתם את הפואנטה) - התחברתי לכ"כ הרבה, הכרתי כ"כ הרבה. המוזיקה חיברה בין כולנו. עד כמה שזה נשמע קיטש ופתטי - רק מי ששם יכול להבין את זה. אז תנסו להתחבר אלי שנייה, לדמיין, ולהרגיש.
 |
| הלוגו של קבוצתנו בפייסבוק. מקסימים שלי! |
יום חמישי גאגא נוחתת בישראל? אני מהר מכין תיק. אבל מה זה מהר! יאלה סופש במרכז כדי שאוכל להתנייד ממקום למקום שבו היא תהיה נמצאת במרכז וכדי שיהיה לי יותר קל לקראת המופע ואחרי. חמישי היא לא באה בסוף כפי שכבר כולכם יודעים.. אז, יכולתי לבוא בשישי - אבל למי אכפת? הלכתי לאסוף את הכרטיסים, עשיתי יום כיף עם חברים, נהנתי. זה העיקר לא?
שישי מגיע. לבטים רבים: "אם גאגא תבוא למלון ולא תצטלם עם אף אחד. סתם אני עושה את כל הדרך עד למלון שלה בהרצליה באוטובוסים ותחבורה ציבורית ובסוף כלום? בוא נוותר! " - "לא!! אסור לוותר!! אם למישהו אחר יהיה סלפי איתה ולא לי.. אני יאכל את עצמי ממש שלא הלכתי. יאלה אמיר תקום ותלך!" - אני בטוח שכל המחשבות האלו עברו לרוב המעריצים שלה כאן בישראל, אם לא לכולם. אבל בסופו של דבר, קבוצה מכובדת של כ-100 מעריצים חיכו לה מחוץ למלון. אפילו זוג חמוד מצרפת (זוג חברים...) זכו בגולדן רינג איך שהוא ובאו.
אז חיכינו. מהבוקר. אני הגעתי ב-15:00 בערך. סביבות 19:00 בערב, היא באה. כולם עמדו לייד המחסומים שצוות המלון הציבו לנו - אבל ברגע שהמכוניות השחורות באו, ה-וואנים עשו חריקה עם הגלגל, מהמכוניות קפצו גברים בשחור עם אוזניות - הבנו שזה כאן, הבנו שגאגא כאן! שרנו את "Applause" -סינגל הבכורה של גאגא. היא שמעה את זה! היא גם צייצה על זה אח"כ בטוויטר. אבל עזבו את זה.. ברגע שהיא יצאה, פתאום כל החום, והסבל, של לחכות לה כל היום, כל הלחץ וכל הבעיות - נשכחו. היא יצאה מהרכב, נראתה כמו משהו לא אנושי. כאילו היא יצאה מתוך ציור. כאילו אין מסך של מחשב או אייפון שמראה לי אותה. כאילו חוט דק של אוויר מפריד בינינו. המעריצים הסתכלו בתדהמה על הגברת, וחיש רגע, תוך שנייה, התקהלות המונית סביבה! מה שגרם לשומרים לעשות סביבה יהלום ולקחת אותה אל תוך המלון. היא כמובן לקחה את המתנות של כולם מהרצפה, חזרה ושלחה נשיקה לכולנו, חייכה ואמרה לנו שלום! היא רצתה להצטלם איתנו, לדבר, אבל היינו סיכון בשבילה. פייר? אפשר להבין אותה, ואת המאבטחים שלה. התנהגנו כמו חיות, אבל אפשר להבין גם אותנו! לא חושבים? בכל אופן,
הנה הסרטון שמסביר הכל. לחצו כאן!
 |
| גאגא בואי סלפי |
אחרי העוגיות שהיא שלחה לנו בצירוף מכתב ששוכפל כ-20 פעמים על-ידה שבו רשום שהיא אוהבת אותנו ושאנחנו מתוקים כמו עוגיות, ואחרי ששרנו לה מלא שירים לכיוון המרפסת שלה וכל המרינה בהרצליה בהתה בנו: היא צייצה שהיא אוהבת לראות אותנו שרים את Gypsy מהחלון! אין עליה. אין.
אנחנו חוזרים הביתה מסופקים ואוהבים, נרגשים לקראת מחר. לקראת המופע הגדול!
אני קמתי בבוקר, מלא בתחושות, מלא באמוציות. כאלו שאי אפשר להסביר. אני מתחיל ממש כבר להרגיש כמו מעריץ. לא הרגשתי ככה מעולם! אני אף פעם לא הגדרתי את עצמי כמעריץ של גאגא. גם עכשיו אני לא חושב שאני מגדיר.. הקשר שלי אליה תמיד יהיה הכי מוזר ומיוחד שיש, שאין לו אפילו הגדרה. אבל קמתי והרגשתי כמו! זה מספיק!
ראיתי את כל החברים בפארק, המון תמונות, המון הרגשות, המון ציפיה.
עומדים בתור, מ-14:00 הגענו לפארק ונעמדנו בתור לשערים כבר מ-16:00. ב-17:45 בערך נפתחו השערים, ורצנו אל תוך מתחם הגולדן (הכי קרוב לבמה) - ומי שמספיק מספיק! אני הגעתי לשורה שנייה עם כל החברים שלי. מכובד? מכובד! אז חיכינו, והתחלנו לשער לעצמנו: " נו עם איזה צבע תמנון היא תעלה? נו.. כמה דקות היא תאחר?" וכו (אל תשקרו שזה גם לא עבר לכם בראש..)
ואז: 20:30 - ליידי סטארלייט עולה בדיוק כפי שתוכנן! איזה דיוק. מופע חימום לא משהו מבחינה מוזיקלית, מבחינת חימום, אך משהו ענק מבחינת קשר אל הקהל, וחינניות. היא הייתה כה מתוקה! תקשרה עם הקהל, דאגה לחייך ולרקוד ללא הרף - זה היה מתוק. צעקתי לה "Marry me" היא הסתכלה, קרצה, חייכה, ואחרי חצי שעה אמרה "Im single" ועוד כל מיני חירבושים באנגלית. חושבים שעדיין הדהדתי לה בראש בכל הזמן הזה?
היא ירדה. אחרי סט מעייף ולא מעניין בעליל (סורי סטארלייט. את לא הכי מעניינת, אבל את עדיין מותק!)
ב-21:30 מחכים לגאגא. גאגא עולה ב-21:45 בערך. מישהו מתעלף מאחורה, השומר בא לקפוץ מהשער, פתאום, בום! "ARTRAVE" בקולי קולות, חושך, אורות, והכל מתחיל: גאגא נכנסת עם כניסה די פשוטה, לא גרנדיוזית, מתיימרת להיות מעט דרמטית - אבל עדיין, זה עשה את שלו. כל הפתיח, כל הצלילים, זה היה אדיר.
מייד לאחר מכן: ההופעה האהובה עלי: "G.U.Y" שזה גם השיר האהוב עלי מהאלבום! הופה, אני כבר בשיא!
 |
תמונה שאני צילמתי! אח.. ונוס. כמה את יפה! בדיוק כמו במיתולוגיה
|
"Venus" מייד אח"כ מבחינת ההופעות שאהבתי וחיכיתי, חבל שדילגה על "Fashion!" שגם אליו חיכיתי, אבל, להפתעתנו, היא הכניסה את טוני בנט לשיר אחד. לשיר משותף שלהם "Anything but love" שאני לא אטרח לשמוע אותו כי אני לא מת בכלל על הסגנון ועל כל עניין הגאז. בסדר, העניין שזה שימח אותה ועשה לנו קצת יח"צ בחול, גם זה טוב! תסתכלו על חצי הכוס המלאה תמיד מאנסטרס!
התחלתי לבכות עוד שנייה. ההופעה עם טוני באה על חשבון הופעה שהכי חיכיתי לה בעולם? על חשבון Patynauseous? גאגא כמובן לא ויתרה, ומודה כשהשיר התחיל התחלתי לדמוע. זה אומנם קיצבי או לא משהו שאמור לרגש על פניו - אבל זה בין ההפקות האהובות עלי ששמעתי השנה ובין שירי השנה שלי. זה פשוט מדהים. ברצינות: השיא מבחינתי. "Ratchet" שהיה אח"כ כשהיא התפשטה על הבמה. "Swine" שהפתיע ממש לטובה.
פשוט הופעה מדהימה, שאי אפשר לתאר במילים. רק מי שהיה בגולדן חווה כנראה את מה שאני חוויתי. מאמין שיש כאלו שחוו יותר, ויש כאלו שחוו פחות - אבל כולם חוו שם. היה ליידי אדם מבוגר. כבן 70 אני כמעט בטוח, שפשוט היה שם, הסתכל, חייך, מחא כפיים ונהנה. זה היה השיא מבחינתי באותו ערב: אומנם הוא בא עם הנכדה שלו (שהייתה די גדולה אבל סבבה) - אבל למוזיקה אין גיל. לאמנים אין גבולות. ותמיד המלודיה תצליח לחבר בין נשמות.
הניסיון של גאגא ליצור מין חממה כזו. בינה לבין המעריצים שלה. ע"י תקשורת איתם בשפה העברית: "אני אוהבת אותכם" - "תל אביב" וכ'ו. הבכי שלה, כשהיא לא בוכה בכל הופעה, היא כמעט לא בוכה בסוף של ההופעות בטור הזה. כנראה שבאמת היינו קהל מאוד מיוחד. הורדת הפאה, וחשיפת שיערה האישי בסוף ההופעה של Swine בשיא האותנטיות. חוויה חוץ גופית, שגם כל החפירה שכתבתי עד עכשיו לא מסכמת עשירית מההרגשה האמיתית.
האינטרלודים היו סוחפים, בובות שנורו מתוך תותחים, צבע בכל מקום, קונפטי על הרצפה - וגאגא כבר הלכה. כל מה שנותר זה פרצופי הלם של המעריצים, של חברים שלי, שלי, המון חיבוקים, נשיקות, דמעות, ורגש. המון רגש.
 |
| מחכים בתור הקשה, אך היה שווה! החרוז לא בכוונה אגב.. |
אסכם בזה שזו הייתה חוויה מדהימה, ובזה שאני פשוט מודה לכם שקראתם את כל הפוסט הארוך הזה( גם אם חלק, זה עדיין מחמיא לי מאוד) ושהייתם חלק מהחוויה הזו איתי! לכל אלו שהיו איתי שם, לקחו איתי חלק בחוויה, ועוד יקחו בעתיד: תודה. גאגא מדהימה, מוזיקה זה דבר מדהים. תשמשו בזה בשביל עצמכם. זו התרופה לכל מכה, זה דרך החיים! אל תוותרו על הופעות של אמנים שאתם אוהבים. תחסכו כסף, תעבדו, תשתדלו להרוויח את כל הסכום לכרטיס לגולדן של האמן האהוב עליכם או ש אמן שאתם אוהבים: זה באמת שווה את זה. זו חוויה לכל החיים. שוב, תודה על הקריאה.
 |
| אני, חברים, וגאגא! |
