פרשנות לשיר Hurricane של הולסי

Haley 

החלטתי לכתוב פרשנות על אחד מהשירים האהובים עלי של הולסי, שאני לא מפסיק לשמוע בחודשיים האחרונים. פיתחתי עבורו רגש מאוד חזק דווקא בגלל כל מה שהוא מספר וגם בגלל שאני מאוד אוהב אותו מוזיקלית וחושב שהוא שיר נהדר.

הולסי אמרה עוד כשהשיר היה ב-EP שלה טרם אלבום הבכורה יצא, שהשיר הזה מדבר על זה שאתה שייך נטו לעצמך ולא לאף אחד אחר. השיר מושפע מהנובל "The Wanderess" שאותו קראה כשהייתה נערה צעירה יותר, והספר עזר לה לעצב את עצמה להיות בעתיד אחת כזו שלא מתנצלת. להיות משוחררת מכבליהן של מקום אחד ולהיות חופשיה. מעבר לכל זה, Wanderess זו אישה שלא מחויבת לאף אחד (לא למקום, ולא לאדם, כמו שרשמתי) ולכן תוכל לעשות מה שהיא רוצה מבלי שיהיה לה מצפון או נקיפות כלשהן (לא מתנצלת). היא יכולה להיות "סטוץ ללילה אחד" (כמו שאומרת בפזמון) בשביל עצמה בלבד וזה הופך את הכל לבסדר ומקובל. היא מדמה את עצמה לאחר שני השורות הראשונות בפזמון לאלימות שבגשם, כדי להראות את העוצמה שלה כשהיא חווה רגש מסויים. היא יכולה להיות מאוד אפלה ואלימה מנטלית (שזה גם קשור למחלת נפש שלה, הדו קוטביות) ממש כמו גשם בזמן סערה. 

היא משווה את עצמה להוריקן. סופה קטלנית שיכולה להרוס הכל ברגע אחד. משהו אחד יכול להפוך אותה לאמוציונלית והדרך חזרה לא קלה משם. זה אחד מהתסמינים של המחלה בגדול. הוריקן מגיע לנקודה מסויימת, עושה שם כאוס וממשיך לנקודה הבאה. בפרה פזמון, היא אומרת "יש סופה שאתה התחלת עכשיו" והכוונה שלה היא שהוא זה שיכול באמת לגרום לה להתפרצות הזו ויש לו עניין במה שיבוא אחכ. היא חוזרת על זה כמה פעמים לפני שהפזמון מתחיל כדי להדגיש את זה שזה הולך לקרות ואולי אפילו להזהיר אותו שהסופה עומדת להגיע ושכדי לו להתרחק ממנה לטובתו האישית, ובכלל, לתת לסופה לחלוף בכמה שפחות נזקים.

סצנה מהקליפ

היא מוסיפה ב-C PART שאותם אנשים שהיא הייתה נפגשת איתם ללילה אחד (סטוץ) בסופו של דבר פתחו עבורה משהו מעבר וביקשו שהיא תשאר איתם. היא סיפרה על הקושי של הדבר, מכוון שהיא הייתה צריכה את הבן זוג שלה "משוגע" כמוהה, אחד שיבין את השגעונות שלה ואת המקום שהיא נמצאת בו בגלל הדו קוטביות. הם אמרו לה שהיא הפתרון שלהם, מבלי לדעת שיש לה הקרבות משלה להתמודד איתן. היא כנראה נענתה בשלילה לאותן הצעות כי היא ידעה מה עתיד לבוא אחכ, זה קושי שליווה ושילווה אותה. 

________

באמת שבתור אוהד שלה כשאני יודע על העבר שלה ושומע את השיר הזה אני תמיד מקבל את התחושה שהשיר הזה באמת אמור להעביר. מעבר לכמה שהשיר הזה מדהים מוזיקלית, הערך הסנטימנטלי שלו עבורי הוא ענק והולסי הייתה מאוד אמיצה לדבר על כל העבר שלה בראיונות ולכתוב את השיר הזה ועוד שירים כמו Control ועוד שגם מדברים על המחלת נפש שלה והתמודדות שלה. דו קוטביות זה קושי שמלווה אותך ומונע ממך להיות במערכת יחסים בריאה עם אנשים סביבך. 

ביקורת חדשה: Badlands - Halsey

טוב.. אז אחרי ששמעתי את Colors בטלויזיה ואהבתי, ואת Castle דרך סדרה ולא יכולתי שלא לעשות שזאם - וכמובן, New americana שהכרתי לפני הכל והתאהבתי משמיעה ראשונה - החלטתי לנסות את האלבום בפעם השנייה, אחרי שבפעם הראשונה לא אהבתי שום דבר פרט ל-New americana שאותו עוד הכרתי לפני כפי שאמרתי. קצת רקע.. הלסי זמרת בת 21 מארצות הברית. היא התחילה לכתוב בגיל 17 ובגיל 20 שחררה את ה-EP הראשון שלה Room 93 שגם כולל בתוכו שירים מהאלבום כמו Huricane. הלסי הספיקה כבר לשתף פעולה עם ג'סטין ביבר, בשיר The feeling, שאגב, אני די מחבב אותו! השיר נמצא באלבום החדש של ביבר, והשניים נראו הרבה ביחד בחודשים האחרונים. (חברים טובים ספק אבל את מי זה מעניין מבינינו סתם חיפשתי להביא לכם קצת ג'וס) - האלבום מכר יותר מ-200 אלף עותקים ברחבי העולם, שזה, מעולה ממש, בהתחשב בעובדה שזו זמרת שהתחילה מכלום, בלי להיט גדול בעולם או בארה"ב בכלל, בלי פרומו טלוויזיוני או קידום מאסיבי ברדיו. 
אז התחלתי ב-Castle, שוב, השיר היה זכור לי יותר טוב, אבל הוא לא רע גם עכשיו. המשכתי ל- Hold me down ולא חיבבתי מי יודע מה. הרצועה מרגישה לי מאוד ילדותית ולא בקטע הטוב של המילה. האמת שאחרי השיר הזה חזרה לי התחושה ששוב פעם לא אוהב שום דבר מהאלבום, אבל אז Drive הגיע. אני שומע אותו עכשיו ברקע... שיר מעולה לגמרי! אני אוהב את הקול של הלסי.. במיוחד בשיר הזה. אני אוהב את ההגשה האדישה של הקול שלה בשירים שלה.. היא יוצרת אווירה "מתה" אבל מסקרנת. האיזון הזה לצד הקולות רקע שלגמרי מוסיפים, הפקות הסיינת' והצלילים, וזה שהכל בגדר הפופ הקליט זה ללא ספק פלוס ענק. זאת אומרת שהכיוון והבסיס מדהים, וזה אולי מה שגרם לי לחזור ולשמוע את האלבום שוב.. אבל התוצאות? ובכן, התוצאות לא יוצאת מהמסגרת. הן לא רעות, אבל גם לא ספקטקיולריות. איפה שהוא אני מרגיש שהאלבום הזה יכל להיות האלבום של מלאני מרטינז אם לא היה לה חסך ילדות בלונה פארק - ובעיני זה מותיר את הלסי חסרת חותם. זה כאילו האלבום מתלבש עליה כמו כפפה, ולא להפך. זה כאילו האלבום מתאים את עצמו לקול הרדום שלה, להגשה שלה - ולא להפך. יש הרבה אלבומים כאלה.. יש הרבה אלבומים שמרגישים כמו כפפה לאמן ולא להפך, זה ללא ספק מרגיש לי אלבום כזה.

 

אז המשכתי ל- Roman Holiday, שגם הוא שיר מעולה אבל רק מחזק את הטענה שלי שהיא טרם מצליחה לצאת מהמסגרת שלה. אני רק רוצה לומר שזה לא בהכרח רע כי אמן צריך להתפתח והיא רק בהתחלה, חשוב לומר. Colors הוא השיר הבא בפלייליסט, לא יכולתי שלפסוח עליו על אף שאני כבר מכיר ויודע איך הוא נשמע. ובכן, השיר הזה ללא ספק השיר הכי טוב באלבום לצד New americana. שיר פופ מצויין שלא יבייש את ענקיות הפופ שחוברות כיום לסאונד הסיינת' במיינסטרים. מרגיש לי כמו האחות של Style של טיילור סוויפט, בקטע טוב. שיר מצויין, מבריק אפילו. מעבר להפקה שהיא די מושלמת, המילים של השיר פשוט היסטריות. באמת שכל כך כיף לי להכיר שירי פופ שמצטיינים בכל המדדים שבינהם גם מדד הליריקה, שלא תמיד אצלי הוא המדד העיקרי, אבל כן הוא בונוס ענק שמעצים ומשלש את אהבתי לשיר. 
סיינת' אמרנו? אז אחרי שאתעלם מהשיר שבא אחכ Coming down שמרגיש לי מאוד אנמי ונשכח, אנחנו מתקדמים ל- Haunting, שיצא לי להיתקל בשם שלו בהקשר של הלסי לא פעם ולא פעמיים. קולות סיינת' פותחים את השיר תחילה וכבר אוספים את כל תשומת ליבי אל תוך השיר. בתים מעולים, אני יכול להישבע שיש חלקים שחשבתי שזו טיילור סוויפט בשיר, שגם היא מושפעת מסאונד הסיינת' באלבום האחרון שלה. בכלל, יש פה כמה שירים שלגמרי הייתי יכול לראות על טיילור סוויפט (זוכרים, שהאלבום מתלבש על האמן ולא להפך? אז כן). בגדול זה כן שיר מעולה, אבל לא הכי משך אותי.

 

לא מצאתי עוד שום דבר מעניין לדבר עליו לאחר מכן. או לשמוע, לצורך העניין, Control, YOU god לא עניינו אותי. Goust ו- Hurricane היו סבבה, אבל גם, לא הכי משכו אותי, וזו האווירה הכללית של האלבום. לא באמת גיליתי בשמיעה משהו נוסף, למרות שזו לא שמיעה ראשונה שלי כבר. Colors ו- New Americana נשארו השירים היחידים כאן שבאמת משכו אותי כל כך. אחכ היה את Castle שגם היה מעולה (לא הכרתי אותו מהשמיעה הזו) ו- Drive שאולי גיליתי כרגע אבל הוא היחיד. ארבעה שירים. ברור לי שהסיפור שלי עם האלבום הזה לא תם כרגע.. אני יודע שאני אוריד אותו בהמשך, עוד כמה ימים, כשיהיה לי חשק לחזור אליו אולי, ואשמע את השירים שאני אוהב ממנו ולאט לאט בשאפל של האייטונס הוא יעביר לי לשירים האחרים מהאלבום שאולי יבוא יום ויכבשו אותי - אני כן מתעקש, כי כמו שאמרתי, הבסיס הוא מצויין. הלסי מסקרנת אותי בליריקה שלה, הלסי מסקרנת אותי בקול שלה ובסגנון שלה - יש לה גוון, יש לה צבע מאוד מיוחד אבל איפה שהוא זה מתפספס והולך לי לאיבוד כשזה בא בתוצאות, השירים.

תודה על הקריאה ♥