סיה פורלר התקשתה לעבוד עם קייטי פרי

סיה פורלר. זמרת וכותבת אוסטרלית שפרצה אל התודעה השנה עם השיר "שנדליר" שהצליח להגיע לראשי המצעדים ברחבי העולם ואף נכנס לעשיריית הבילבורד באמריקה. האלבום שלה גם הוא נכנס לראשונה אצלה למקום הראשון באמריקה עם מכירות של כ-50 אלף בשבוע הראשון.

בתמונה: סיה וקייטי באולפן בזמן הקלטת האלבום והשיר בפרט.
מעריצה: "האם השיר יהיה מקום ראשון"
סיה:"זו לא אמורה להיות בעיה"
ובכן, במצב הנוכחי, אני חושב שכן. NO SHADE קייטי

סיה כתבה את "פרפיום" לבריטני ואת "דיימונדס" לריהאנה ועוד המון שירים - אבל בין היתר, כתבה גם את "דאבל ריינבו" - אחת מהרצועות האהובות עלי ב- Prism, אלבום האולפן האחרון של קייטי פרי.
סיה מספרת בראיון לרדיו כי היא התקשתה נורא לעבוד עם קייטי פרי. היא הייתה צריכה לעבוד ממש קשה כי קייטי כמעט סירבה לקבל כל דבר שסיה כתבה עבורה. גברת פטרה פרפקציוניסטית? אולי.. בכל זאת: אלבום שלה. צריך שהכל יהיה מתוקתק ומקצועי. אבל קצת משעשע שקייטי פרי הייתה כלכך בררנית עם סיה. לא ככה?

כתבת אורח: ביקורת על האלבום החדש של סיה!

לראשונה בפרופסור פופ, לאור הביקוש, אכן נכתבה ביקורת על אלבומה החדש של סיה. אך החלטתי לעשות משהו מעניין ומרענן והפעם לא אני זה שיכתוב את הביקורת, אלא אתן לאורח כבוד לכתוב אותה עבורכם. לראשונה באתר, כתבת אורח של אדם מוכשר על "1000 צורות של פחד" - של סיה, הזמרת האוסטרלית, שכבשה את כולנו ב-2014 עם הלהיט העוצמתי "Chanadelier"'. קריאה מהנה!

_________



סיה, רק אנושית

וודאי סוביביי הבחינו בחיוך המטופש שנסוך על פניי בעודי יושב באוטובוס בעוד נסיעה ארוכה וטיפוסית של החייל הממוצע לפני סוף השבוע; כשדגם חדיש ויותר-מדי-יקר של BOSE צמוד לאוזניי, נגן מתחמם בכיס המדים והפנקס שבידי מתמלא בהערות ושרבוטים שביומם יהפכו להיות ליבתה של ביקורת זו. לא לנוסעי האוטובוס אני חב את ההסבר לאותו חיוך, אם כי לכם הקוראים את השורות הללו המסוגלים להבין את האירוניה המשעשעת שטומנת בחובה הסיטואציה: 
אפשר לטעון כי "1000 Forms Of Fear", השישי במספרו מבית היוצר, הוא אלבום הפוסט-פריצה הראשון של סיה. שמה של הזמרת האוסטרלית אומנם מצלצל בעונג כבר שנים באוזני חובבי הז׳אנר בזכות מעט להיטים מינוריים ואזכורים באותיות הקטנות של כריסטינה אגילרה, אך את ברכתה החמה אל מרכז התודעה קיבלה סיה בזכות המעמד המפואר ככותבת שעומדת מאחורי רזומה צעיר אך שמן ומגוון של להיטים מהשנים האחרונות; החל מהקלאב-באנגר "Titanium" של גואטה בביצועה (הגרסא המיועדת של מרי ג׳יי בליג׳ נזנחה על רצפת הסטודיו בלב שלם) ועד לבלדה העוצמתית וכל-כך אופיינית שכיכבה במצעדים תחת שמה של ריהאנה.
והנה אני. האוזניות על ראשי, העט בידי. החיוך הטיפשי נבע מההנאה שבהבנה שהסיטואציה המינימלית שאני חווה כרגע כמבקר מוזיקה היא הסיטואציה ממנה נבנתה סיה, תחילה ככותבת ואחר כך כיוצרת. מכאן זה התחיל, כשבידה עט ובראשה מנגינה. המוזיקה זורמת בחן מהראש אל היד, מקשקשת רשמים ראשוניים ונקודות עניין ושיא.
ההתמסרות אל המוזיקה בנתה את סיה - ראשית ככותבת ואחר כך כשם דבר - ואילו סיה מעבירה את השרביט אלינו, השומעים, להתמסר אליה ולהבנות ממנה כבני אדם.

וכבני אדם, היא מפצירה, עלינו ללמוד מטעויות העבר. להכיר בהן וללמוד מהן. "1000 Forms Of Fear" נבנה על אלף טעויות ואלף חרטות.
על כן סיה מאמצת פנים חדשות, חסינות - ואלו שקופות. היא כותבת את המניפסט האנטי תהילתי בשם טרגדיות אפלות מעברה וממתגת את הקארה הבלונדיני כספק סימן היכר אישי ספק סמל מסחרי. בו זמנית היא האנטי-גיבור, הפרוטגוניסט והאנטגוניסט בסרט ״התהילה״ בו היא בדיעבד בכלל לא משחקת (מטאפורית ומילולית: כדוגמאת הקליפ המבריק לסינגל המבריק-עוד-יותר ״Chandelier"). או לכך היא מתיימרת.
כשם שאינו פחות ארטיסטי, גבה של סיה המופנה אל המצלמה אינו אלמנט פחות מסחרי מאשר הביצה ממנה בקעה ליידי גאגא. היהירות המתיימרת אינה חורגת מהנורמה התעשייתית - ״בשם האומנות״ - אלא רק מדגישה, מעט בצביעות, שהפעם סיה באה לשחק את המשחק בתנאים שלה. וכעת, משלמדנו, לטעות זו כבר לא אופציה.

אני יורד בתחנה המרכזית בבאר-שבע וחולף בפאתי החנויות בדרך למסוף ולאוטובוס הבא שיקח אותי הביתה. כמו באורך פלא, "Pretty Hurts" מהדהד שתי חנויות לפני זו המנגנת את ״You Lost Me" ואני משוכנע שאותה ילדה בשמלה כחולה שכמעט ודרכה עליי מלמלה לעצמה בשקט ״I'm bulletproof, nothing to lose".
אם נכיר בטענה שאלבומה החדש של סיה הוא הראשון שזוכה לבמה התואמת לחומר ממנו קורץ, אנו נכיר למעשה בסיטואציה לא-מוכרת המכריחה את הסגל האומנותי לקחת סיכונים עסקיים. שמה של סיה הולך לפניה, אך קהל הפופ הצעיר שאימץ והילל את שמה בשנים אלו מכיר אותה יותר ככותבת ומשמעותית פחות כמבצעת, מה גם שהיכרותו עם להיטי דאנס בחסות הדי-ג׳יי הצרפתי לא משקפת את תוצריה הטבעיים שצפויים היו למצוא את דרכם אל האלבום החדש.
בין ז׳אנרי המוזיקה השונים וסטנדרטי הליריקה הגבוהים טמון פוטנציאל עצום לחדשנות וגישור. על כן, בבחינת האלבום יש להכיר באתגר הלא-בנאלי שעמד בפני סיה כאמן (כעת) מיינסטרימי פורץ: להמציא את עצמה מחדש תוך שימוש באלמנטים המוכרים.

לטובת השבחת אותם אלמנטים מוכרים חברה סיה אל שותפים ותיקים כדוגמאת גרג קרסטין, הדומיננטי שבחבורה, ופרטנרים מפתיעים כדוגמאת דיפלו בצורת דואט מצוין עם דה-ויקנד, "Elastic Heart" (ששוחרר במקור כחלק מפסקול הסיקוול ל״משחקי הרעב״) הבולט במקומו בזכות הפקה מבריקה ודינמיקה מופלאה ובלתי צפויה. בעזרתם היא גיבשה סאונד מוכר לאוזן המזדמנת עם קריצה לחומרים האישיים שלה תוך מתן דגש על אופי ועוצמה. גם אם הותירו רושם כבנאליות במקצת, משורת ההפקות המובילה את האלבום החדש ניכרת הבנה של הצרכן והחומר האנושי החושק במקצב פעימות הלב ובפריטה על מיתרי הרגש. הקיטש מתנדף כשהוא בא במגע עם קול פעמונים וכתיבה מדויקת שלא מותירה מקום אלא להזדהות והפנמה; מהבלדות המדוברות תבחן "Big Girls Cry" המעוצבת ברובה בשדה סמנטי סנטימנטלי אך מדברת דווקא על החצנה של אותן רגשות. מנגד עומד "Cellophane" שמציב מראה אל מול אור הזרקורים אך מתייחס בדיעבד למאבק הנפשי-פנימי שאותו מעמד גורר. סיה התברכה ביכולת לחקור את אופי האדם על כל פיאותיו. זהו סוד הקסם שלה הבונה את האלבום כפרויקט שאינו מונוטוני אך בעל זיקה משותפת לאופיה של סיה כאמנית פופ (קצת) פחות מיינסטרימי.
אני נהנה מהתחושה שבצורתן המוכרת ההפקות אינן מאפילות על הטקסט, גרעין הקסם של סיה ומקור המים של התמה בכותרת. ״1000 Forms Of Fear" מחזיק מתחילתו ועד סופו בחתימה אישית וברורה שלאו דווקא מצביעה על תהליך טבעי או צפוי של התבגרות והחכמה אלא על התפכחות והשלמה. ראו את "Eye Of The Needle" שנכתב במודעות אין-קץ, באירוניה ולמעשה בהשלמה עם חוסר היכולת שלה להאבק בצער. כאחד מהשירים המובילים הוא לא משקף הארה כמו קבלה והתמודדות דרך שיתוף וכמיהה לסימפטיה. האלבום, כגוף מוזיקלי שתחת חסותה של סיה מתהדר בביטוי ורבאלי רב גוני, מתעד בלשון צבעונית מסע שאינו עוסק באותם פחדים אם כי בהתמודדות איתם: שהרי אלף צורות של פחד אינן דבר אלא אלף צורות של אנושיות. אנושיות בהתגלמות של חמלה עצמית, כניעה, חמדנות, כמיהה לחופש, שברון לב, התמכרויות, חולשות, מאבק בחששות וברגשות ואהבה.

בבחירתה להעדר מעדשות המצלמה, ציירה סיה את אותו הפחד כחסר פנים אך בירכה אותו בקול ובכך האנישה אותו.
בהגשה ייחודית (על גבול האייקונית, יש שיפליגו) המתנגנת במקצועיות ובגוון מכשף היא צבעה את האלבום בקשת רחבה של ביצועים; המוצלח הוא דווקא המצטייר כאדיש מכולם, ״Fair Game", אך נוצץ בזכות אותו חיבור אישי וכן של סיה לליריקה המתוחכמת לה נתנה חיים. החיבור האישי מאפשר לה לשלוט בשירה ולענג את השומעים ברגש נקי וכנה. הבחירה לנטב את המוטיבים בטקסט יותר אל הרמה העממית והישירה ופחות להתהדר בציוריות האופיינית לסיה מוכיחה עצמה כמשתלמת בתחושת האותנטיות העופפת את החומרים. כשהיא עודנה בלתי נראית ובכל זאת עירומה וטהורה, סיה מתעלת את המלודיה והיא אדון למילה. היא מובילה את השומעים בבטחה במוזיאון קולי המאיר מוצגי אימה כיצירות אומנות, עוטפת אותם ומציגה פיתרון אישי וכנה להתמודדות הבסיסית ביותר עם הפחד שבנו, עם האנושיות שאנו נואשים למצוא בעצמנו ולקבור בנבכינו.

אני מגיע הביתה ושוב קול מוכר ויפיפה מתנגן מהרדיו, מבטיח לחיות כאילו אין מחר. אבל אני יודע שהמחר שלה מובטח, היא הרוויחה את זה.
כי בהיותו מעין בסיס לרפלקציה עצמית אודות הצמתים בחיים, ״1000 Forms Of Fear" מצליח לחבור לנקודה אישית וסובייקטיבית בדעת (ולעיתים בלב) השומע מבלי לוותר על משחק פופ-אינדסטריאלי היאה לכוכבות מהשורה הראשונה. סיה משווקת חומר ידידותי לרדיו שבכל זאת אינו אנמי ושומר אמונים לאמת שלה; גם אם, בסופו של דבר, היא אמת לא כל כך אמיתית. זה רק אנושי.


המומלצים: Chandelier, Fair Game, Elastic Heart, Free The Animal, Cellophane

השבוע החלש ביותר במכירת אלבומים מאז 1991.

חושבת איך לפרוץ.. אופס כבר הצלחתי. סיה! 

השבוע הזה הוא השבוע שנמכרו הכי קצת עותקים בשבוע באמריקה מאז שבוע אחד בשנת 1991.
ובמקום הראשון השבוע, תופסת סיה עם אלבומה החדש "1000 גוונים של פחד" עם מכירות של כ-40K לשבוע הראשון רק באמריקה. מספר די מכובד למישהי כמו סיה, שללא ספק זה אלבום הפריצה שלה, אחרי חמישה אלבומים שיצאו קודם לכן שלא הצליחו להלהיב את הקהל האמריקאי. פורצת סיה ונכנסת לראשונה הישר אל המקום הראשון.
עצוב שפעם אמן שהיה מוכר 250 אלף בשבוע לא בטוח היה נכנס למקום הראשון, והיום אנשים שמוכרים 40 אלף נכנסים לשם בלי בעיה. אני מאוד שמח בשביל סיה שלא תבינו אותי לא נכון - פשוט קצת עצוב שכבר אנשים פחות קונים אלבומים מפעם. וכל שנה זה מדרדר עם העידן הדיגיטלי, ההורדות הפיראטיות, והערך שירד כלפי קניית אלבומים באופן כללי ותמיכה באמן.

ברכות לסיה. 

סיה באלבומה החדש העתיקה מביונסה?

נכון, אז אמרתי לכם שלא אחשוף בפניכם שום דליפה מהאלבום החדש של סיה - כי אני פשוט פחות דוגל בלחשוף דליפות של אלבום לפני שהוא יצא. דמואים כמובן זה אחרת. בכל אופן, לא אוכל לחסוך מכם את זה.
יש לסיה באלבום שיר ששמו "Fire Meet Gasoline", שאני באמת חושב שנורא יהיה קשה לא לזהות באיזה שיר מדובר כשאתם מגיעים לפזמון. כלומר, איזה שיר השיר של סיה מזכיר. רמז: זה שיר של ביונסה. עוד רמז: הוא בין השירים המצליחים שלה. רמז שלישי ואחרון: הוא מאלבום האולפן השלישי שלה. נכון, צדקתם. "Halo" - קשה שלא למצוא קווים דומים. הבתים אינם מזכירים לי שום דבר שביונסה עשתה, אבל נורא קשה שלא לזהות את זה בפזמון. דומה בצורה די ברורה.
מה דעתכם?
לשמיעה לחצו פה.

שיר חדש לסיה

העטיפה הרשמית לשיר. וכן, גם הפעם היא בוחרת לא לחשוף את פנייה.
נו טוב.. מה שעושה לך טוב בובה

סיה מוציאה אחרי "שנדליר" המדהים, ואחרי הרצועה השנייה שאף אחד לא באמת זוכר אותה, את הרצועה השלישית מהאלבום. "Big Girls Cry" (פרגי.. כנראה שילדות גדולות כן בוכות!) - ה-"שנדליר" האלטרנטיבי. ה-"שנדליר" העצוב יותר, והפחות עוצמתי. הצנום, הצנוע, והמופנם. ובכן.. תכונות אלו לא גורעות מהשיר, להפך, הן נותנות לו גוון מיוחד להפליא.
אני שמח שהיא לא ירדה ברף, והצליחה לעלות אותו מחדש עם השיר הזה. עושה רושם שבאמת עתיד לצאת לה אלבום מעולה ממש. אני מחכה! ומצפה!

שיר חדש לסיה + דליפה חדשה למיילי סיירוס + מיילי סיירוס כותבת אלבום חדש עם Flaming lips.

מיילי סיירוס אמרה כי היא כותבת שירים חדשים לאלבום חדש עם "Flaming lips", להקה שהורכבה בעבר מיותר משתתפים ומכילה כיום חמישה בסה"כ.
מיילי אמרה כי זה עתיד להיות עמוק. הוסיפה כי הם מוזיקאים אמיתיים, ומדברת על כמה מדהימה החוויה יכולה להיות.
כמובן, שזה נורא מעניין, בלהתחשב בעובדה שהם עושים דברים מאוד מגניבים, וכשזה יגע בשגעון של מיילי, סביר להניח שהתוצרים יהיו מעולים ואף מרשימים! אני בעד. הם עבדו גם עם קאשה, ואני מאוד התרשמתי ממה ששמעתי. אם אתם רוצים גם אתם להתרשם, לחצו כאן.
חוץ מזה, שדלף לפני כמה שעות שיר חדש שלה, שהופק ע"י מיק מיל, וכנראה היה צריך להיות באלבום האחרון שלה "Bangerz" אך לא מצא את עצמו בסופו של דבר עובר את הקאט האחרון כנראה אל האלבום עצמו.
נורא חבל. ממה שאני מזהה, זה היה יכול להיות שיר גדול. הוא ממש מעניין, ולטעמי הוא היה יכול להחליף כמה רצועות לא הכי נחוצות באלבום. אין ספק שהיה יכול לצאת מזה משהו ממש טוב, ואל תשכחו, שזה דמו, שדלף, הוא בכלל לא גמור - אז אם זה ישמע לכם ככה, תדעו שזה מצב לגיטימי. לשמיעה:
______________

סיה, משחררת שיר חדש, כפי שהבטיחה, והוא כנראה והסינגל השני האלבום. את דעתי הסופית על השיר לא הצלחתי לגבש גם אחרי כמה שמיעות, וכנראה שגם לא אצליח בשמיעות הקרובות.
אז אתן לכם הפעם לבוא בגישה אוביקטיבית אל השיר, ואת דעתי כנראה תשמעו בהמשך. אם תראו פרסומים עליו, תבינו שאני אוהב אותו, אם זה יהיה האחרון, תבינו שלא התחברתי. זה מרשים, כן. היכולות הווקליות שלה מדהימות, אין לי מושג למה זה פחות עובד לי כרגע מבחינת שיר, אבל נתן לזמן לעשות את שלו ויכול מאוד להיות שהוא יתחבב עלי יותר בהמשך ויגדל עלי.
לשמיעה:

קליפים חדשים: "שנדליר" של סיה ו- "וסט קוסט" של לנה דל ריי

בדקות אלו הקליפ החדש ל-"West Coast" של לנה דל ריי יעלה לחשבון ה-VEVO שלה. הקליפ מכהן כקליפ הראשון מה-ERA החדש של האלבום החדש שלה "Ultraviolence". הקליפ הוא הקליפ לסינגל הבכורה.
אני לא חושב שדמייני את הקליפ לשיר הזה ככה. כן, לא דמיינתי הפקה גדולה כזו או משהו שישאיר אותי בפה פעור. זה פשוט היה טוב, זה פשוט היה מקסים, זה פשוט היה שם, זה פשוט היה לנה דל ריי וזהו.
לא קיבלנו איזה שהוא משהו מעניין יותר מדי, אבל עם זאת, קיבלנו פה, כפי שאמרתי, הכי לנה דל ריי שבעולם, שזה אגב לא רע בכלל. לנה היא מבין האמנים היחידים שאני פשוט מעדיף שלא "יתקדמו" עם הסגנון המוזיקלי שלהם, וכן, גם לא הכי דחוף לי שהיא תתקדם עם הסגנון הקולנועי שלה. טוב לי שהקליפים שלה כאלו. כי זה יכול להיות הדבר הכי פשוט בעולם, והיא פשוט תדע להעביר אותו בצורה הכי לא רגילה בעולם.
מההבנה שלי, לנה פותחת את הקליפ בתור מישהי שתויה, שנהנת מהחיים, שאין לה מקום אחר חוץ מהטבע, וחוץ מהאדם שאיתו היא חולקת את ליבה. הם נראים מאושרים, נהנים, בבגדים רגילים ופשוטים - מאוד אותנטיים.
מנגד, גברת לנה, בפזמון, כבר משנה את הסצנה לסצנה שונה שבה היא כנראה יושבת במאין מכנית, או באיזה שהוא מקום, למד אדם אחר, שהוא אינו הדוגמן שהופיע איתה בתחילת הקליפ, אלא אדם מבוגר יותר שנראה עשיר ועמיד יותר. הוא נראה "מתוקתק" יותר. שיערו מתוח, הוא לבוש ונראה כמו מישהו שיש לו הכל.. חוץ מאושר אמיתי, מה שהיה ללנה בתחילת הקליפ, וכמובן, גם בהמשך, עם אותו אדם שאיתו היא "חלקה את ליבה" עוד בהתחלה.
ההפכים.
אני חושב שהרעיון פנטסתי. נכון, לא מצאנו כאן דברים יותר מדי שונים או מגוונים וכפי שאמרתי, מאוד "לנה דל ריי" - אבל זה אולי בין הדברים המדוייקים, הפשוטים, הכנים, והנוגעים שלה.
הקטע בסוף עומדת וסביבה הכל בוער, כשיש את הסינת' בשירה, זה גם אחלה רעיון. אבל הביצוע עצמו פחות מרשים. זה נראה מאוד חובבני, ואולי זה מה שהיא ניסתה לעשות, אבל אני יכול לדמיין דווקא את החלק הזה יותר טוב. מבחינת ביצוע כמובן, יותר טוב.
כל הכבוד לגברת, אני בעד כל הסיפור ותומך בה בלי סוף. מחכה ממש לאלבום.

לצפייה בקליפ:

(לא הרשמי. שיעלה ל-VEVO נערוך ואעלה לכאן גם)
______________________________

סיה, המלכה האוסטרלית, משחררת את הקליפ החדש שלה לסינגל שכבש את כולנו "שנדליר" ויוצרת משהו מאוד קסום-ומוזר. בדיוק כפי שהיא: יצור קסום, ומוזר.
זה לא סוד שסיה היא לא בדיוק אמנית כמו השאר. באה, דופקת פוזות למצלמה, מכניסה איזה קטע היפ הופ באיזה C PART מחורבן והופכת אנשים לאבקה - היא אומנם מוזרה, אבל אומנותית.
ובאמת שאני בד"כ יודע להבדיל בין אומנות להתיימרות - אבל זו אומנות.
קודם כל, שאפו לילדה על התיאטרליות. היא כובשת. היא באמת תגדל כנראה להיות שחקנית ממש ממש טובה וחזקה. (אם היא באמת תבחר בזה, אם לא היא סתם כשרון מבוזבז....)
אפשר לקחת את הילדה בקליפ לכלך המון כיוונים. אפשר לפרש את זה בתור מישהי שרוקדת כמו שהיא רוצה (שימו לב שהכריאוגרפיה בריקוד היא אינה טכנית, היא נורא ההפך מטכנית. הילדה עושה שם מה שהיא רוצה שם) ובעצם לא נותנת לכלום לחסום אותה. כפי שתראו, אין בבית שבו היא רוקדת הורים, או יותר מדי רהיטים\כלי בית. מדובר במקום מאוד דל, שבטח יכול לשמש כמטאפורה למקום שבו אין לך שום דבר שיגביל אותך או יגיד לך מה לעשות.
מרווח פתוח, בלי יותר מדי פריטים, שנותן המון "OPEN SPACE" תרתי משמע. לגוף, ולנפש.
אני הורשמתי מאוד, ואני חושב שזה יתפוס טוב. בהצלחה! רק חבל שהקליפ יצא די מאוחר. לפני כ-חודש זה היה יכול ממש לעזור לה, כי אז השיר באמת היה יכול ממש למנף את הקליפ ולסירוגין, כעת אני לא רואה יותר מדי תרומה כפי שהייתה יכולה להיות תחילה. אבל בסדר, העיקר התוצר שממנו נהנו, או אני בכל אופן.

דליפה חדשה ללילי אלן, קייטי פרי משחררת קליפ חדש היום, למי שייך במקור הסינגל של ביונסה, הצצות חדשות לניקי

עוד דליפה מבית "לילי אלן" והפעם שיר בשם "Wind your neck in" אשר מופיע בדלוקס. ובכן, זה נשמע היסטרי, כמו כל החומרים האחרונים שלה. נשמע מאוד עדכני וכיפי, עם הסגנון ה-"שיזסי" האהוב עלי. הפזמון שלו ממש מגניב וזורם, אני מת על ה-ERA הזה. עוד כ-שבועיים האלבום יוצא! ואם אתם מרגישים רע כשאתם שומעים את הדליפות, תמתינו שבועיים, זה לגיטימי לגמרי.
לשמיעה לחצו כאן.




__________


קייטי פרי משחררת היום את הקליפ הרביעי לסינגל הרביעי ה-ERA שלה. האישה לא נחכה לדקה. ROAR צלח, מהר מאוד Unconditionally יצא, לא כלכך צלח ביחס לכל הסינגלים האחרים בשנים האחרונות, ואז, "Dark Horse" לא איחר לבוא, ואפילו בא כלכך מהר כדי שעדיין קייטי לא תאבד "מהזוהר" שאותו היא חווה כעת מכל ההצלחות של הסינגלים. כבר שבוע אחרי שהקליפ יצא היה דיבורים על סינגל חדש. הכרזה לא איחרה לבוא, ועכשיו, כבר קליפ? קידום נכון? אולי. הרי אפשר להבין את השיטה שלה: היא לא נחה לשנייה, מנצלת את זה שהסינגל שלה מצליח, משחררת עוד אחד, וככה תמיד נשארת איך שהוא במצעד החם. כל פעם שיר חדש, קליפ חדש, קידום מאסיבי ועמוס - וזה מצויין.
"יום הולדת" אמור להשתחרר היום (קליפ) והשבוע נשלח לכל תחנות הרדיו ונחרש שם אין סוף. תתכוננו להצלחה כמו של Dark Horse? אולי. תתכוננו לכישלון כמו של "Unconditionally"? אולי. כי באמת שאני לא יודע למה לצפות. מצד אחד השיר נורא כיפי אבל אין לו את החותם הזה כמו שהיה ל- "Roar" או ל- "Unconditionally" - זה פשוט שיר כיפי כזה (שאני באופן אישי סובל ממנו) ולמרות שהוא לא באמת כזה רע (יש לו קצב ממש מגניב והייתי רוצה לראות את זה על זמרות אחרות) אני חושב שהבחירה טיפשית כי יש את "Ledendary lovers" באלבום ואת "Walking on air" שפשוט חייבים להיות סינגלים. היא הבטיחה ש-"Ledendary lovers" יהיה סינגל? ובכן, מקווה בשבילה.
בהצלחה קייטי פטרה. הקליפ עתיד להשתחרר היום כפי שאמרתי, והרעיון הכללי (אומרים כי) זה שקייטי פרי מתגנבת אל מסיבות הפתעה ומפתיעה כל מיני אנשים רנדומלים בדרכים משונות. נשמע מאוד................ אותנטי.

__________

למי שייך במקור השיר של ביונסה "Pretty hurts"? ובכן, הוא שייך לסיה, שכתבה אותו עבור ביונסה -  אבל לא הרבה יודעים על הדרך שהשיר עבר עד שהגיע לפאקינג ביונסה. את השיר כתבה בדירתה הקטנה בלוס אנג'לס. היא חתכה את השיר באותו יום שטיטניום, הלהיט הגדול שלה ושל דוד גואטה נעשה, ולאחר מכן שלחה את השיר במייל לגברת קייטי פרי. ואז, קייטי כנראה לא ראתה את המייל, אז סיה המשיכה אל המנהל של ריהאנה, אשר לא הראה רצינות כלפי השיר במילים אחרות - וגם שם הוא קיבל "כתף קרה" בפעם השנייה. ובפעם השלישית, ביונסה, כן כן, זה הגיע לביונסה, שאחרי שהיא שמעה את זה היא הגיעה אל הבית שלה ופשוט סגרה את העסקה. בקיץ האחרון, בעיצומן של ההכנות לאלבום של ביונסה, ד"ר לוק שעבד עם קייטי השמיע את הגרסה של ביונסה לקייטי. קייטי שלחה הודעה לסיה "אני 'פריטי הארטס' שלא שלחת לי אף פעם את השיר הזה". סיה, ענתה: "בדקי את תיבת המייל שלך". לאחר מכן קייטי ענתה באופן מאוכזב "זה היה צריך להיות אצל ביונסה, כמובן."
ואני חושב שקייטי צודקת. זה אכן היה צריך להיות אצל ביונסה. ריהאנה הייתה הופכת את זה לבלאדה מונוטונית ומעצבנת, וקייטי הייתה הופכת את זה פשוט לפחות טוב. אני גם לא מת על הגרסה של ביונסה (כי בכללי אני לא מת על השיר יותר מדי, הוא סבבה אבל לא הטעם שלי) ועדיין שמח שביונסה לקחה את זה, וכמובן מוציאה את זה כסינגל. פוטנציאל גדול לשיר הזה, וסיה מקבלת את התמיכה שהיא באמת צריכה.
__________
הצצות חדשות לשיר של ניקי? אולי. ניקי העתה לאינסטגרם שלה שני סרטונים של מישהי שמוזיזה את האגן שלה לצלילי שיר לא מוכר, שנשמעת בו מישהי עם קול זהה לשל ניקי. בואו נעשה 1+1. זה נשמע כמו ניקי, זה עלה מהאינסטגרם של ניקי ואף אחד לא זיהה את השיר. הצצה לשיר חדש מניקי? ההסתברות מאוד גבוהה! בלהתחשב בעובדה שכל שבוע היא אמרה שהיא תשחרר משהו חדש (יכול להיות סינגל, קליפ, או אפילו הצצה) ובעובדה שהאלבום קרוב מתמיד!
זה נשמע פשוט אליפות. עם סאונד כזה אני רוצה שניקי תעסוק. זה נשמע כלכך תפור עליה ואם אדע שזה שייך אליה אהיה מאושר כפליים והציפיות אל האלבום ישלשו את עצמן.
לשמיעה לחצו כאן:
סרטון ראשון.
סרטון שני.

עשרת השירים הכי טובים שיצו עד כה ב-2014

עשרת השירים הכי טובים שיצאו עד כה ב-2014!

החלטתי לערוך רשימה של עשרת השירים הכי טובים לדעתי שיצאו מתחילת השנה של 2014 עד כה (סוף אפריל, לקראת אמצע השנה של 2014) ובכן, מאי עומד לפנינו, ובפתח, כמה וכמה אלבומים, שהסיכויים של חלק מהשירים של חלק מהאלבומים האלו להכנס לעשיריה הזו די גדול, ולכן, אעשה את הרשימה הזו עכשיו, בפתח חודש מאי, וגם בחודש יוני, שכבר תהיה מחצית אחת שלמה ל-2014.
(חשוב לי לציין שלא שמעתי כמובן את כל האלבומים שיצאו ב-2014 ואני מדבר רק על מה ששמעתי. אני חושב ששמעתי כמות טובה של אלבומים השנה שנותנת לי את הלגיטימציה הנכונה לפתוח בעשיריה כזו. בנוסף, העשיריה הם שירים שראו אור ב-2014! לא שירים שיצאו ב-2013 אבל יצאו כסינגלים ב-2014 כמו G.U.Y, לדוגמה, אלא שירים שממש יצאו השנה לראשונה)


מקום ראשון:
Brain - Banks
תמיד שמבקשים ממני לדבר על השיר הזה אני מסתבך עם המילים. לא נראה לי ששמעתי לאחרונה שיר טוב כמו זה.
שמעתי עוד כמה חומרים שלה.. לא התלהבתי כמו זה. יש לה איזה רמיקס שאני מאוד אוהב, יש את השיר הזה, כמובן, והשאר חמודים ולא גרמו לי יותר מדי להתלהב. אם היא תמשיך לעשות מוזיקה כזו (למרות שמאוד קשה לדעתי לשחזר משהו כמו זה) זה יהיה פנטסטי! המילים של השיר פשוט מדהימות. זה שיר השנה שלי עד כה. ההגשה הנורא שקטה, אדישה ומנוקרת שלה תחילה רק מכינה את המשטח אל הפצצה האמיתית שבאה רק אח"כ. הכל חוזר על עצמו, רק באופן יותר עוצמתי, ווקלי, ומרגש. ולזה חברים אני קורא: יצירתיות.

מקום שני:
Miserable without your love - Lilly allen
נורא התלבטתי בין השיר הזה לבין השיר של לנה למקום השני. כי את השיר הזה שמעתי רק לפני יומיים, ואני פוחד שאני מדבר מלהט הרגע, אבל עדיין אני בטוח בבחירה שלי. השיר הזה פשוט נכתב, הוקלט, הולחן, ובקיצור: יצא, עבורי. המילים שלו, ההגשה שלה, המנגינה, האפקטים על הקול שלה - רק גורמים לי להעריץ אותה יותר ויותר.
אם שיזס ישמע ככה, אני חושב שהוא יהפוך להיות הפייבוריט שלי מכל הזמנים. זה פשוט פנומנלי. מבלי לשמוע את האלבום אני כבר אומר שהשיר הזה ממש פוטנציאלי כסינגל. והיה מפתיע דווקא לראות את זה אחרי "Air Balloon" במקום "Our time" - אבל בסדר, העיקר שזה באלבום והכל טוב! מי יודע, אולי זה יפתיע בעתיד כסינגל.

מקום שלישי:
West Coast - Lana del rey
את הביקורת אל השיר כבר קראתם שתי פוסטים קודם לכן. (והאמת, לא ציפיתי לכזו כמות של צפיות בכתבה.. אז על הדרך תודה חברס!) שיר כזה מיוחד, ובדיוק, אני שומע אותו עכשיו ברקע. הוא לא מפסיק להיחרש אצלי עוד מהרגע שיצא. הפזמון המלודרמטי לצד הצלילים האורבנים משתלבים יחדיו ומובילים אותנו שלב קדימה אל השלמות שהשיר מציע. יודעים מה אני באמת אוהב בשיר? בפזמון השני (לקראת הסוף) יש מאין צפירות אלקטרוניות כאלו, זה לדעתי השיא בשיר, זה רק מהדיר ומהלל את הקול המדהים שלה ונותן לו אפקטיביות הרבה יותר נרחבת ועמוקה ממה שכבר יש. זה פשוט שיר שאני נוהג לכנות אותו "גן עדן" - וכן, עומד מאחורי זה ואמשיך לעמוד. ישר כוח לנה! אולטרהויולנס מסתמן כמשהו מיוחד למדי.. סומך עלייך!

מקום רביעי:
Chandelier - Sia
מרגישים את העוצמות בפזמון. מרגישים את האמצויות לאורך כל השיר. מרגישים. פשוט מרגישים. כשמדובר בסיה אז מרגישים הכל. מתחיל בבית שמזכיר קצת את דיימונדס של ריהאנה (למי שלא יודע, היא כתבה אותו), וממשיך אל פרה פזמון אלקטרוני מאסיבי ומשם אל פזמון פורץ ווקלי ועוצמתי. שיר פשוט מדוייק. להיט מעולה שמשאיר אבק ללא ספק.
סיה יודעת לעשות מוזיקה. וכלכך כיף שהיא מתרחקת מכל ה-טיטניום ובסגנון ולא עוזבת את האלקטרו, אבל משתמשת בו במינון הנכון לצד הכשרון האמיתי שלה. שיר יוצא דופן! אמנים מוכרים וידוענים כבר הספיקו לפרגן. בריטני ספירס למשל..

מקום חמישי:
L8 CMMR - Lilly allen
יצא כפסקול לאיזה סרט, ומפלס את דרכו אל "Sheezus"  - האלבום החדש של לילי. יס! איזה אושר!
שיר גדול. ברצינות. המלמול האלקטרוני שלה בבתים, שמשתלב עם נגיעות טכנו, אל הפזמון האומנם דביק אך הכיפי של השיר. שחקה אותה? שחקה אותה. GO שיזס!
אם יהיו עוד שירים כאלו מגניבים וכיפים באלבום, אני עוד יותר לא יכול לחכות ממה שאני כבר עכשיו.
באמת שאני אוהב שהיא מתעסקת עם הסאונד הזה. יותר חצוף, יותר ביצ'י, יותר כיפי והרבה יותר מעניין.

מקום שישי:
Lookin ass nigga - Nicki minaj
אני לא מפחד לומר את זה: זה בין השירים הכי טובים שניקי ידעה. הפלאו בו קולח. הבתים פה לא מפחדים לצעוק "אנחנו טובים מדי למרות שאנחנו קצרים מדי" - יש בשיר הזה משהו שמאוד מושך אותך לשמוע אותו שוב למרות שהוא מאוד קצר ולמרות שהוא מאוד מונוטוני ברובו עד הצעקות שלה לקראת סוף השיר - עדיין יש בו מין קסם כזה.
הקליפ גם בין הטובים שלה. הוא פשוט וטוב. כמו שקליפ צריך להיות. ההשתקפות שלה בעיניים של אותו אדם, הצילום המדוייק והויזואלי הזה שמעביר את החוויה של השיר בצורה הרבה יותר טובה ומשלש את ההנאה בזמן הצפייה והשמיעה כאחד. כיף אדיר!

מקום שביעי:
Fancy - Iggy azalea Ft. Charli Xcx
שיתוף הפעולה של השנה עד כה. ראפרית אוסטרלית, עם זמרת אלטרנטיבית יותר, מצליחות להגיע עם שיר חדש שהפך להיות "המנון הביצ'ס" בשם "Fancy" שהקליפ שלו מושפע מהסרט הידוע "קלולס". בתי ראפ חזקים עם הגשות נהדרות וכיפיות של איגי, לצד פזמון דביק וכיפי של צ'ארלי. שיר גדול שהכניס אותן אל המקום ה-37 במצעד האמריקאי (עד כה) מי יודע.. אולי בשבוע הבא זה יגיע אל ה-30 הגדולים? ומשם? אולי אל ה-20? ואז לעשיריה? טוב נו.. טו מאצ' אופטימים הא...? אבל עדיין, חשוב להישאר ולא לאבד תקווה! מה שלא יהיה, שחקו אותה.

מקום שמיני:
Boom Clap - Charli Xcx
אחת הפייבוריטיות שלי הוציאה שיר חדש ב-2014 ואני הייתי בעננים. אני מאוד סומך על צ'ארלי ויודע שהיא לא תאכזב אותי, וכך גם השיר עצמו. ניגשתי אליו בחוסר חששות וצדקתי! הוא לא אכזב אותי, להפך, הוא רק העלה לי את הציפיות אל האלבום החדש. הסגנון הזה שונה ממה שעשתה קודם. מדרים פופ ואלטרנטיבי עברה ל-באבלגם-פופ ולקו יותר עדכני-דביק. ועדיין, היא נותנת לזה את ה-SAY שלה ומשאירה את זה מיינסטרימי-יחודי. מת על זה.
אני כבר לא יכול לחכות לאלבום שלה. אני באמת מחכה לו ממש, ממש, ממש, ממש!


מקום תשיעי:
Million milles away - Kylie Minogue
קיילי מינוג תמיד ידעה לעשות פופ. הלהיטים הגדולים כמו "Spining around", "na na na na" וכו ידעו תמיד להשאיר אותה בתודעה. וגם כשהיא לא הוציאה אלבום, וגם כשהיא לא שחררה סינגל, ידעה להישאר כשם-מותג אדיר בעולם הפופ, ובכלל, באוסטרליה, שאותה בכלל היא כבשה כמו ששאקירה כבשה את ספרד. "מיליון מיילס אווי" מסתמן כשיר הטוב ביותר באלבום של קיילי, ומזה שלה שנים, לטעמי. מדובר בשיר פופ כיפי, עם נגיעות אורבניות והמון כיף. הוא פשוט ומושלם. בדיוק כמו שפופ צריך להיות. הדיוק שלו ראוי לשבח.

מקום עשירי:
Feel yourself (Alcohol) - Brooke Candy
סיה כותבת לה את האלבום, ניקולה פורמיצ'טי הפך להיות החבר הכי טוב שלה (וכמובן, שותף ליצירות), היא מופיעה ביום ההולדת של פרז הילטון, היא מובילה קמפיין דיזל חדש, טרי ריצ'רדסון מביא לה בפלאשים והיא השתתפה באחד הקליפים האהובים עלי בכל הזמנים (Genesis של Grimes) - כן, זו ברוק קנדי. ראפרית חדשה-ישנה שבדיוק ב-2014 נכנסה חזק יותר לעניינים וכבר מתחילה לקבל יותר תשומת לב. השיר הוא שיר הנושא של הפרויקט החדש שאותו היא מובילה עם ניקולה פורמיצ'טי, מותג ה- "דיזל" הידוע. ברוק בחיים לא עשתה משהו בסגנון. מדובר בשיר אלקטרוני עם נגיעות של פופ דרים בפזמון ובחלקים של השיר, וכמובן, הראפ שלה שלא יעזוב אותנו בשקט, היישר אל הבית השני. קומבינציה מטורפת ושיר אדיר. מומלץ

מקום אחד עשרה (תמיד אני חורג. מתנצל):
Black Widow - Iggy azalea ft. Rita Ora

התלבטתי בין השיר הזה לבין השיר של לורד.. אבל החלטתי לפרגן לריטה בסוף. ריטה אורה התגלתה רק לאחרונה ע"י אני, אנוכי, ואני, עם שירים מהאלבום היחיד שכבר יש לה "ORA" וגמרה לי להתאהב בה. את "FALL IN LOVE" ו- "LOVE AND WAR" הכרתי לפני - אבל התאהבתי מחדש בהם כשאהבתי אליה שילשה את עצמה אחרי שיר כמו "UNEASY" שהפך לאהוב עלי ביותר שלה. הסינגל האחרון שלה לא רע, אבל הוא לא יותר מדי מיוחד. לא עשה לי יותר מדי. ועדיין, אני בטוח בה מאוד וחושב שיש לה פוטנציאל גדול. והנה, היא ואיגי מפתיעות ברצועה מעולה שמושפעת מה-"טראפ". ריטה ללא ספק עושה את השיר. גם איגי הביאה אחלה עבודה, אבל ריטה.. ריטה.. ללא ריטה זה היה סתם שיר. יאללה, קליפ!

השיר המומלץ

אז אחרי השיר המומלץ שהמלצתי לכם בפעם קודמת. "Brain" של הזמרת "BANKS" - הגיע הזמן להמליץ על שיר חדש. הסינגל החדש והמדהים של סיה - הזמרת המוכשרת שעומדת מאחורי הכתיבה של "Blank page" של כריסטינה אגילרה, אחרי "Diamonds" של ריהאנה, אחרי "Perfume" של בריטני וכ'ו..
השיר על קו ה-"מד טמפו" מאין בלאדה קצבית כזו, עם נגיעות אוטו-טיון במידות מדוייקות להפליא. נראה שהבחורה יודעת מה היא עושה. הכי לא מפתיע שיש, זו סיה, הבן אדם גאון. ללא ספק.
האמת שזה מזכיר בחלקים בשיר את ריהאנה. משהו ג'מיקאני כזה, רק ברמה גבוהה יותר. הפרה פזמון מדהים, כפי שרשמתי למעלה, כמויות מדוייקות של אוטוטיון, שבדיוק מוביל אותנו לפצצה ווקלית שבאה בפזמון. באמת שאני מחזיק ממנה המון, וזה מבחינתי בשלושת השירים הכי טובים שיצאו עד כה ב-2014.